ליפול ברשת: מצגת שלי

מצורף קישור למצגת של ההרצאה שלי ב"מוטקה לבני 50 פלוס".

לצפיה במצגת לחצו כאן.

להערכתי, רק חברים ב"מוטקה" יוכלו לצפות במצגת זו.

ליפול ברשת - לא אני: לא בושה להיות פראייר

 

אם חשבתם לרגע שאני מתכוון לאלה שמרמים ברשת הסייפא של הכותרת הבהירה לכם שלא. 

זה ברור מאליו שאלה שמבצעים הונאות כמו Phishing או עוקץ ניגרי אינם מתבישים. 

מי שמתביישים הם דווקא הקורבנות. 

כשהם לא ממהרים להתלונן נגרם להם נזק גדול יותר. 

מדוע לא מתלוננים?

הם לא מתלוננים בגלל שיש לנו הטיה בחשיבה: אנחנו לא רוצים להיות פראיירים ועוד פחות לא רוצים להיראות כאלה. 

זה נכון לגבי אנשים בכלל ובתרבות הישראלית במיוחד. 

להסבר מפורט יותר על ההטייה הזו (שגם יפנה אתכם לספר רלוונטי) קיראו: האם ניתן לקבל החלטות רציונליות בכלכלת המשפחה?  

לא יזיק לקרוא גם את האופן שבו חברה שנתנה שירות פיננסי הציגה את השירות שנתנה: האם אתם פרייארים? 

כשנופלים ברשת ומתביישים

לא מתלוננים בחברת כרטיסי האשראי ומי שהפיל אותנו מושך כספים. 

הביטוח לא מכסה אם לא התלוננתם תוך 24 שעות על גניבת כרטיס אשראי. 

גם החזר כספים שנמשכו באמצעות פרטי כרטיס האשראי הוא בספק רב אם לא תפנו כמה שיותר מוקדם לחברת כרטיסי האשראי. 

לא מתלוננים במשטרה והנוכלים, שהונו אותכם ממשיכים לפגוע בכם.

יש לזה כמובן גם תוצאות שליליות גם לגבי אנשים אחרים. הנוכלים ימשיכו להונות אנשים נוספים.

דוגמאות מהניסיון האישי שלי

ידיעות אחרונות 

לפני שנים רבות לעיתון "הארץ" היה שירות חלוקה של העיתון לביתם של מנויים.

לשני העיתונים הנפוצים ביותר "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" לא היה שירות כזה.

התקשר אלי בחור ואמר לי שהוא עובד ב"ידיעות אחרונות". 

הוא אמר שהם מתחילים שירות למנויים שיקבלו את העיתון לביתם.

הסכמתי להצטרף בשני תנאים:

1. חודש ניסיון בלבד.

2. מחיר שאינו יקר יותר מהמחיר של העיתון בחנות או בקיוסק.

באותו זמן עדיין לא הייתי יועץ לכלכלת המשפחה וחשוב יותר לא הבנתי את ההבדל בין עסקה רגילה בכרטיס אשראי לבין עסקה ללא מסמך.

עשיתי טעות: נתתי את פרטי כרטיס האשראי שלי לאדם שהתקשר אלי בטלפון.

כשהעיתון לא הגיע באופן סדיר התקשרתי ל"ידיעות אחרונות" להתלונן.

ביקשתי לדבר עם אותו בחור. אמרו לי שאין עובד בשם הזה אצלם ואין אצלם חלוקת עיתונים לבתי מנויים. 

עשיתי טעות נוספת לא היה לי מספר טלפון אישי של אותו בחור.

פניתי לחברת כרטיסי האשראי. שם קיבלתי את השם האמיתי של החברה וגם סיפרו לי שהעסקה שדווחה להם היא מנוי לשישה חודשים לשירות של החברה ולא לחודש כפי שביקשתי. 

יצרתי קשר עם חברת הנוכלים והודעתי להם שאני מתכוון לפנות למשטרה. 

הם מיד ביטלו את המנוי שלי. 

שלא תטעו הייתה להם סיבה טובה. 

מאוחר יותר עורכת דין, שאני מכיר וסיפרתי לה את המקרה עם השם האמיתי של החברה, סיפרה לי שהיא הופיעה בבית משפט וראתה את אותה חברה כנאשמת בעבירות של רמאות.

לא היה כדאי לחברה הזו שאני אגיע למשטרה עם קצה חוט שבסופו של דבר היה מגלה רמאויות גדולות בהרבה מאשר מנוי לעיתון לשישה חודשים.

מעריב

כשבני הבכור היה ילד הוא ביקש שאעשה לו מנוי לעיתון לילדים. הבטחתי וטרם הספקתי לקיים. 

מספר ימים מועט אחרי ההבטחה מתקשרת אלי אשת טלמרקטינג של "מעריב" ומציעה לי הטבות אם אעשה מנוי לעיתון. 

אמרתי לה שאיני מעוניין, אבל אם אקבל את אותן הטבות אשמח לעשות מנוי ל"מעריב לנוער". היא הסכימה ושוב טעיתי ונתתי אל פרטי כרטיס האשראי שלי בעסקה ללא מסמך.

כשקיבלתי "מעריב" ליד דלת ביתי הבנתי שהייתה אי הבנה או אולי אי-הבנה מכוונת מצד זו שמתוגמלת על ביצוע מנויים.

מיהרתי להתקשר ל"מעריב" ולהגיד להם שלא עשיתי מנוי ל"מערבי" אלא ל"מעריב לנוער". הם מוזמנים לקחת את העיתון. 

זה לא עזר משום שלמחרת קיבלתי שוב את העיתון. לא התעצלתי והתקשרתי שוב.

העיתון הפסיק להגיע. הבן שלי לא זכה לקבל גיליון של "מעריב לנוער". 

החיוב של כרטיס האשראי שלי נמשך.

פניתי לחברת כרטיסי האשראי. הם אמרו לי שהחוק, נכון לאותה תקופה, אינו מתיר להם לבטל את העסקה ללא הסכמת "מעריב". 

ב"מעריב" שיקרו במצח נחושה וטענו שעשיתי מנוי לעיתון.

זה עלה לי בזמן רב. במכתבים רשומים למעריב ולחברת כרטיסי האשראי. 

היה רצון טוב של חברת כרטיסי האשראי אבל זה לא פתר את הבעיה. 

תיעדתי את כל התהליך במטרה לתבוע את "מעריב" בבית דין לתביעות קטנות ואולי גם לספר לכתבים של עיתונים מתחרים על המקרה. חשבתי שהם ישמחו לפרסם אותו.

רציתי לקבל פיצוי לא רק על ההוצאות שהיו לי, אלא גם על זמני ועל עוגמת נפש.

תכננתי להגיד לשופט שכל סכום שיפסוק לטובתי מעבר להוצאות שלי ייתרם על ידי לעמותה העוזרת לילדים חולי סרטן.

כבר התחלתי להכין את כל המסמכים לקראת תביעה כשקיבלתי טלפון מחברת כרטיסי האשראי שהודיעה לי שהיא הצליחה לשכנע את "מעריב" להחזיר לי את כספי.

אם תשאלו איזה עיתון קרא הבן שלי וגם היה מרוצה ממנו, אז התשובה היא ביטאון חיל אוויר. 

כשהסאגה של מעריב התארכה, הוא ביקש לעשות מנוי לביטאון חיל אוויר וגם נהנה לקרוא אותו.

המשותף לשני המקרים שקרו לי

לא פחדתי לחשוף את זה שהתנהגתי בטפשות והייתי פראייר והגבתי מיד.

בדיוק מה שאני ממליץ לקוראים לעשות כשהם "נופלים ברשת".

 

בהרצאה שלי: ליפול ברשת? - לא אני

לפני מספר ימים הרציתי בזום לאזרחים ותיקים. 

נושא ההרצאה "ליפול ברשת לא אני".

עשיתי טעות. מיד בתחילת ההרצאה אמרתי שכל אחד מועד "ליפול ברשת". כולל מומחים ואפילו אני עצמי נפלתי מספר פעמים ברשת. 

אחרי שסיפרתי את זה ביקשתי שייענו ב"כן" או "לא" באמצעות ה-Chat לשאלה: האם אתם או מישהו שאתם מכירים אישית היה קורבן להונאה ברשת האינטרנט, בטלפון חכם או בטלפון רגיל?

ציפיתי להרבה תשובות. ציפיתי שרובן יהיו חיוביות.

קיבלתי מספר זניח של תשובות. כמעט כולן "לא".

מדוע התשובות ב-Chat היו לא מהימנות?

את התשובה לשאלה קיבלתם בתחילת הפוסט: אנחנו לא אוהבים להיות פרייארים ועד פחות אוהבים שאחרים ידעו את זה.

ב-Chat של זום המגיבים מזדהים בשמם. כשהתשובה היא "כן" מי שמכיר אותם יודע שהם פריאיירים. 

בכלים אחרים של הרצאות מקוונות היה שימוש בכפתור של Poll. שם ראיתי הרבה תשובות לסקרים. בדרך כלל תשובות אמיתיות. 

ההבדל הוא שב-Poll לא רואים את זהותו של כל מגיב אלא רק את המספר הכולל של מגיבים שענו תשובה מסוימת.

יתכן שגם בזום יש כלי של Poll ובעוונותיי החמצתי אותו.

לקראת ההרצאות הבאות

המעוניינים בהרצאה שלי על הנושא מוזמנים לצור איתי קשר.

בכל נושא שאני עוסק אני שואף להשתפר ולתקן. בהרצאה עליתי על טעות נוספת שלי. 

חסר שקף או שניים על הונאות בבנקים שנעשות על ידי עובדי בנקים.

על כך אכתוב בפוסט הבא.

סיכונים בשימוש במשככי כאבים

יש סיכונים בשימוש בתרופות. 

לפעמים צריך לקחת את הסיכון ולהשתמש בתרופות. 

לפעמים הסיכון שבלקיחת תרופה גדול מהתועלת שהיא מביאה. 

זה נכון במיוחד במקרים של צריכה מוגזמת של תרופות. 

זה נכון במיוחד במקרים שלא רופא המליץ על נטילת התרופה. 

יש מקרים שבהם הכאבים הם כל כך עזים ופוגעים בתפקוד כך שאין מנוס מלקיחת משככי כאבים. 

בלא מעט מקרים עדיף לסבול מכאבים לאורך זמן לא ארוך ולהימנע מנטילת משככי כאבים.

אייפואידים הם משככי כאבים מסוכנים, העלולים להביא להתמכרות. 

דוח של מרכז טאוב עוסק בשימוש המוגבר באייפואידים בישראל.

ממליץ לקרוא את הדוח. 

מספר הבהקים מהמאמר של החוקרים במכון טאוב:

1. בשנת 2020 ישראל הייתה במקום הראשון בעולם בצריכת אייפואידים. היא עקפה את ארצות הברית.

2. מספר מקרי המוות בארצות הברית בגלל אייפואידים בשנת 2021 היה כ-80 אלף.

3. התמכרות לאייפואידים גורמת לתופעות שחלקן מסכנות חיים. 

בין התופעות:  "נמנום, טשטוש ובלבול, בחילה, עצירות ודיכוי נשימה חמור אשר עלול לסכן חיים."

4. רוב צרכניי האייפואידים אינם קשישים או חולים במחלות ממאירות.

5. הגידול בצריכתם מאז 2014 הוא בעיקר בקרב מעמדת נמוכים מבחינה סוציו-אקונומית.

קישורים למאמר במרכז טאוב

השימוש המוגבר במשככי כאבים נרקוטיים בישראל: תחילתה של מגפה?

המחקר המלא 

הזווית האישית שלי

מנסה להימנע, ככל שניתן, מתרופות וממשככי כאבים. 

קראו: מחלת גבהים?