יום שני, 22 בינואר 2024

הסיכונים הגלובליים והקשרים ביניהם

 


במאמר חשוב של גיא רולניק בעיתון דה מרקר מתייחס הכותב למפת הסיכונים הגלובליים והקשרים ביניהם. כותרת המאמר: אנשי דאבוס הבינו: וואטסאפ - אפליקציה מהגיהנום

לדבריו, הדבר היחיד החשוב באמת במפגש של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס שבשוויץ הוא הדוח הזה. 

כל יתר הדיונים הם פוליטיים ואינם רלוונטיים. 

כמנהל סיכונים, אני חייב תודה לגיא רולניק שחשף אותי למקור משמעותי וחשוב לסיכונים גלובליים.

בפוסט זה אצרף רק שני קישורים לדוחות מפת הסיכונים הגלובליים של הפורום הכלכלי העולמי. 

קישור לדוח לשנת 2024 וקישור לדוח לשנת 2023.  

הקוראים מוזמנים לעיין בהם.


בפוסטים עתידיים אעשה את הניתוחים שלי לדוח הזה. ברור שיש הבדלים בין הסיכונים בשנת 2023 לבין הסיכונים בדוח לשנת 2024. 

גיא רולניק מתמקד בסיכוני רשתות חברתיות, שמשקלן עלה בהרבה בדוח של שנת 2024 בהשוואה לשנת 2023. בעיקר ברשת, התמימה לכאורה, של וואטסאפ שכולנו מרבים להשתמש בה.

בין הסיכונים של רשתות חברתיות:

1. מידע לא נכון המופץ במתכוון.

2. בזבוז זמן ואובדן קשב 

3. הונאות

יום רביעי, 17 בינואר 2024

לא ננצח בעזה

 


לפני זמן לא רב ניסו איתמר בן-גביר וחבר מרעיו להעביר הצעת חוק על עונש מוות למחבלים. 

תחנוני עורך הדין של החטופים ושל גורמים אחראים נענו בשלילה. 

כמו בתפקידו כשר לביטחון לאומי, גם בהעברת הצעת החוק המזיקה הזו בן-גביר נכשל.

הסופר אתגר קרת, הסביר היטב במאמר בעיתון "ידיעות אחרונות" מהי תפיסת העולם של בן-גביר וחבריו. 

מבחינתם החטופים יכולים למות. אם זה יקרה, אז הם יבנו התנחלויות ברצועת עזה בגלל מות החטופים. הם גם יעשו טרספר של אוכלוסייה אזרחית מעזה. 

אם נסכם, אליבא דה חבורת הקיצוניים של בן-גביר, אנשים שלא מאמינים בתפיסת העולם המטורפת שלהם, ימותו על מנת לקדם אותה. 

לא רק שאני מסכים עם כל מילה של אתגר קרת, נזכרתי שכבר ראיתי מקרוב את ההתנהלות הזו בעבר. 


צעדה לשחרור גלעד שליט


כשגלעד שליט היה שבוי בידי החמאס, היו הפגנות למען שחרורו.

גולת הכותרת, הייתה צעדה לירושלים. הצטרפתי לקטע האחרון של הצעדה ממוצא לירושלים. 

מספר רב של אנשים צעדו. שתי קבוצות קטנות הפגינו נגד שחרור גלעד שליט.

קבוצה אחת ישבה בשקט בצד עם שלטים. 

אלה היו משפחות של אנשים שנרצחו על ידי מחבלים. הם קראו לא לשחרר את רוצחי בני משפחתם.

אין טעם להתווכח איתם ואין לשפוט אותם בצערם. מה שעשו לגיטימי לגמרי. 


הקבוצה השנייה הייתה קבוצה קולנית של כ-15 או 20 פרובקטורים שהלכו בתוך הצועדים. 

זיהיתי שניים מהם: איתמר בן גביר וברוך מרזל. 

הם דרשו לא לשחרר את גלעד שליט ובמקום זה כל יום שעובר עליו בשבי לספח קמ"ר אחד מיהודה ושומרון לישראל עד שהחמאס ישחרר אותו. 

כמו במקרה של החטופים לעזה, בן-גביר וחבריו היו מוכנים להקריב את חייו של גלעד שליט, שאינו שותף לאידיאלוגיה המטורפת שלהם, על מנת לקדם אותה.


נחטף על ידי בן-גביר וסמוטריץ


בסוף הפוסט סיכונים: תחזית לשנת 2024 כתבתי שבנימין נתניהו הלך עם דיסקית חטופים. כתבתי שלא מן הנמנע שנתניהו מרגיש חטוף על ידי בן גביר וסמוטריץ. 

בשום שלב במלחמה החטופים לא היו בראש סדר העדיפויות של מר נתניהו. 

האמירה הדמגוגית והריקה של נתניהו ננצח בעזה ונחזיר את החטופים היא קשקוש. 

למשוך את המלחמה עוד כמה חודשים, אולי שנה,  ולהחזיר אז את החטופים זה לא ריאלי.

לרוב החטופים אין את הזמן הזה. 

ספק גדול אם בעוד כמה חודשים מישהו מהחטופים שאינם צעירים ובריאים יחזור בחיים.

אין ביטחון שגם הצעירים והבריאים יחזרו אז בחיים.


לצערי, המציאות היא שבן-גביר וסמוטריץ שולטים בנתניהו. 

שתי ידיעות עיתונאיות אומרות שממשל ביידן מסכים לגמרי עם מה שכתבתי כאן.

המקורות של רביב דרוקר בערוץ 13 אומרים שביידן כועס על נתניהו על זה שאינו מעביר את כספי המיסים של פלשתינאים לרשות הפלשתינאית, כפי שהתחייב להעביר. הוא אומר לנשיא ביידן, שסמוטריץ לא מרשה לו להעביר אותם. 


בעיתון ידיעות אחרונות של שלשום (15.1.24) קראתי שבביידן כועס על נתניהו משום שאינו מציע תוכנית ליום שאחרי. 

לדעת אנשי הממשל האמריקאי, נתניהו אינו שם את החטופים בראש סדר העדיפויות ומעוניין להאריך את המלחמה בעזה מסיבות אישיות וקואליציוניות.

להבנתי, "סיבות אישיות וקואליציוניות" פירושן כניעה לבן-גביר ולסמוטריץ על מנת לנסות להמשיך להיות ראש ממשלה.

כאמור, היום שאחרי של בן גביר וסמוטריץ הוא טרנספר של ערביי עזה והקמת התנחלויות יהודיות ברצועה. 

היום שאחרי של האמריקאים, של המדינות הערביות המתונות ושל מרבית אזרחי ישראל איננו התפיסה המטורפת והבלתי אפשרית שלהם. 

הפתרון של נתניהו הוא לברוח מהחלטה על היום שאחרי כי בן גבר וסמוטריץ יפרשו מהממשלה אם תתקבל החלטה סבירה כלשהי ביחס ליום שאחרי. 

ללא תוכנית סבירה ליום שאחרי אי אפשר לנצח בעזה. גם צה"ל, גם אזרחי ישראל וגם בעלי בריתנו חייבים לקבל תוכנית סבירה ליום שאחרי.


התפיסה של ד"ר רונן ברגמן


ב-17.1.2024 פרסם רונן ברגמן מאמר בעיתון ידיעות אחרונות. כותרת המאמר היא: "ההימור על חיי החטופים". כותרת נוספת למאמר "מאבדים את קלפי המיקוח". 

ברגמן אומר שהמדיניות של לנסות לשחרר חטופים באמצעות כוח צבאי נכשלה.

רק חטופה אחת שוחררה. חטופים אחרים שילמו בחייהם על הניסיונות הללו. 

ההנחיות שקיבלו מחבלי החמאס היו שאם מתקיפים אותם על מנת לשחרר חטופים להרוג את החטופים. בנוסף ייתכן שיש חטופים שנפגעו מהפצצות צה"ל. ברגמן מדמה את מדיניות ממשלת ישראל להתנהלות של מהמר בקזינו. 

המהמר מפסיד ובכל זאת ממשיך להמר ובסוף הקזינו הוא זה שמרוויח. 

הוא מציע "לחשב מסלול מחדש", כלומר: לחשוב על דרכים אחרות לשחרר חטופים.  

אני בהחלט מסכים עם השורה התחתונה של ד"ר רונן ברגמן, אבל אני מעדיף שני הסברים אחרים לאותה תופעה במקום הסבר המהמר בקזינו.


מזווית ראייה של ניהול סיכונים


בניהול סיכונים מנסים להפעיל Controls על מנת להקטין את הנזקים עקב אירוע סיכון שהתרחש. 

אם Control מסוים אינו מקטין מספיק את הסיכון, כלומר: רמת הסיכון הנותרת (Residual Risk) גבוהה מדי ממה שרוצים להשיג, מנסים למצוא Control אחר שיוריד אותה.

הסיכון העיקרי בהקשר הנוכחי הוא מוות של חטופים. סיכון נוסף הוא פגיעה בהם.

ה-Control של לנסות לשחרר אותם באמצעים צבאיים הגדיל את רמת הסיכון שנותרה במקום להקטין אותה. 

הגיע הזמן לנסות Control אחר.



מזווית ראייה של הטיות חשיבה: אפקט ההוצאה האבודה


אפקט ההוצאה האבודה הנקרא גם אפקט הקונקורד מתאר הטיה פסיכולוגית בקבלת החלטות. 

העובדה שהשקיעו הרבה בפרויקט שלא יצליח גורמת לזה שימשיכו להשקיע בו כדי לא להפסיד את ההשקעה הרבה שנעשתה. 

ההחלטה הרציונלית היא לוותר על ההשקעה. 

במקרה הזה לותר על הפרויקט של לנסות לחלץ חטופים באמצעות כוח צבאי ובמקום זה "לחשב מסלול מחדש" כמו שמציע רונן ברגמן ולא רק הוא.



מסקנות


כל עוד נתניהו אינו מסוגל לפטר את בן גביר וסמוטריץ ולהקים ממשלה בלעדיהם הוא גורם מזיק להתמודדות של מדינת ישראל במצב הקשה הנוכחי.

 אי אפשר לסמוך על אף מילה שלו. אי אפשר להאמין לו שהוא מעוניין באמת לקדם את החזרת החטופים.

סביר להניח שנתניהו לא ישתחרר מהשיעבוד שלו לסמוטריץ ולבן גביר.

 





יום חמישי, 4 בינואר 2024

סיכונים: תחזית לשנת 2024

 



בשנת 2023 התמקד בלוג זה בשלושה סוגי סיכונים: 


1. סיכונים כלכליים 

כיועץ בכלכלת המשפחה סיכונים כלכליים למשפחות הם חלק בלתי נפרד מהעיסוק שלי בתחום. 

בחלק מהסיכונים הכלכליים נגעתי דווקא בפוסטים בבלוג אחר שלי: בלוג על כלכלת המשפחה.

עולמות כלכליים רחבים יותר: הכלכלה של מדינות, חברות והעולם כלו משפיעים גם על כלכלת ממשפחות. 

לפיכך נגעתי גם בסיכונים כלכליים שאינם מוגבלים למשפחות


2. סיכונים ברשת

חלק גדול מהפוסטים שכתבתי עסקו בנושא  "ליפול ברשת".

מדובר בסיכונים ליחידים, לחברות ולמדינות באינטרנט ובדיגיטל. כמובן שלהתממשות הסיכונים הללו יש גם השלכות כלכליות.

הפוסט: סדרת הפוסטים "ליפול ברשת" מציג את כותרות מרבית הפוסטים שכתבתי בתחום זה.


3. סיכוני התנהלות שלטונית


לצערי הרב, נאלצתי  לעסוק הרבה בסיכונים שיצרה הממשלה הגרועה ביותר בתולדות מדינת ישראל. 

כמה מחבריה מהווים סיכון מהותי למדינת ישראל. 

בעיקר ראש הממשלה בנימין נתניהו. גם איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ מהווים סיכון חמור למדינת ישראל.

דוגמאות לפוסטים בנושא זה:


לא אחראי. כן אחראי לאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל 



בחודש יולי 2023 הצבעתי גם על סיכוני מלחמה בפוסט: סיכוני מלחמה - חלק 1: מלחמה בין ישראל לאויבים במזרח התיכון. 

סיכוני המלחמה שאחרים ואני התרענו עליהם התממשו ב-7 באוקטובר.

התנהלות ראש הממשלה נתניהו ורוב חברי ממשלתו הייתה כאילו לא קרה כלום ב-7 באוקטובר ובימים שאחריו. 

שרידות הקואליציה הייתה חשובה מדברים אחרים. 

זה התבטא ב: חוסר אמפתיה וחוסר התייחסות לנפגעים הישירים והעקיפים, עיכוב תקציבים המיועדים לנפגעים, זירוז העברת כספים קואליציונים והמשך הניסיונות להסיט את האחריון לאסון ממר נתניהו לצה"ל ולזרועות הביטחון.

חלק מהפוסטים אחרי 7 אוקטובר עסקו בהתנהלות אחרי תחילתה. דוגמאות לפוסטים:

לא אחראי. כן אחראי לאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל

אופס טעיתי: בהקשר של ההתייחסות לחמאס נתניהו לא נכנע לבן גביר וסמוטריץ.

תם עידן נתניהו



תחזית לשנת 2024: סיכונים כלכליים


מצב שבו יש אי-ודאות גדולה הוא מצב שבו יש סיכונים מהותיים. 

זהו בדיוק המצב הכלכלי הצפוי למדינת ישראל ולמשפחות וליחידים בישראל בשנת 2024. 

יש לו קשר לנושאים אחרים, שכמה מהם יוזכרו כאן:

1. מלחמה שטרם ברור מתי תסתיים והאם תהיה מלחמה בעוצמה גדולה יותר מול חיזבאללה.

2. פינוי מספר רב של תושבים מבתיהם.

3. הרוגים, פצועים וחטופים. 
גם אזרחים וגם חיילים.

4. טראומות ופוסט טראומות בהיקף רחב המחייבות הקצאת משאבים כספיים לטיפול.

5. צורך לשקם עסקים ומשפחות שאיבדו את פרנסתן. 

הקוראים מוזמנים לקרוא את הפוסטים שכותרותיהם: 


 

הקוראים מוזמנים לצפות בהרצאה שלי בערוץ ה-YouTube שלי:  


התחזית שלי:

מדינת ישראל לא תצליח להתמודד כראוי עם המשבר הכלכלי, אם בנימין נתניהו יהיה ראש ממשלה ובצלאל סמוטריץ יהיה שר אוצר.

במקרה כזה מרבית האזרחים ישלמו את המחיר ומצבם הכלכלי יורע משמעותית.


מדוע אני חושב כך? 

שני האנשים הללו כבר הוכיחו שמצבה הכלכלי של מדינת ישראל ומצבם הכלכלי של אזרחים, שאינם שייכים לקבוצות מקורבות מצומצמות, אינם מעניינים אותם.

קראו את הפוסטים הבאים:





תחזית לשנת 2024: סיכונים ברשת


הסיכונים ברשת יהיו גדולים יותר מאשר בשנה שעברה. ההונאות וההתקפות נעשות מתוחכמות יותר והעבריינים לומידם להשתמש בכלים של AI כמו Deep Fakes.


הדרך להתמודד איתם היא בראש ובראשונה מודעות לסיכונים.

חשוב גם להגן על מערכות המחשוב האישי שלכם (מחשבים וטלפונים חכמים) באמצעות תוכנות יעודיות (לא בהכרח בתשלום).

בנוסף, בכל פעם שיש חשש לאירוע סיכון שלא יודעים לטפל בו לפנות מהר למומחים.


תחזית לשנת 2024: סיכוני התנהלות שלטונית  


מדינת ישראל נמצאת במשבר קשה. 

הדברים שצוינו בסעיף "תחזית לשנת 2024 סיכונים כלכליים" אינם רק כלכליים. יש להם גם השלכות נוספות. 

כמובן שהם אינם ממצים את כל הסיכונים. 

ישנם סיכונים רבים ומהותיים נוספים. רשימה לא ממצה:


1. סיכונים צבאיים ומדיניים

2. סיכונים להמשך אכלוס הפריפריה בעיקר בעוטף עזה ובצפון

3. סיכונים להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית

4. המשך והחרפת השחיתות השלטונית

5. יחסית בין קבוצות אוכלוסייה 

סיכון חמור במיוחד הוא המשך תרבות השקר. 



ישראל היפה

משברים מחייבים גם את ההתמודדות איתם. 

המשבר שהתחיל ב-7 באוקטובר ואיננו יודעים מתי הסתיים הראה את הסיאוב וחוסר היכולת להתמודד עם המציאות של ממשלת נתניהו ואת ההשלכות הקשות שלהם על תפקוד השירות הציבורי.

מצד שני הוא הציף אזרחים וארגונים שפעלו באופן  מופתי. 

יש תקווה שאם יתרחש שינוי מהותי אפשר יהיה לשקם את מדינת ישראל ולהוביל אותה לעתיד טוב.


הסיכון הגדול ביותר 



בנימין נתניהו. מקור התמונה: ויקיפדיה.
הרשאה: :CC BY-SA 3.0 

 צולם ב- ‏1 בפברואר 2023‏

בנימין נתניהו, האיש שבתמונה לעיל הוא הסיכון הגדול ביותר להמשך קיומה של מדינת ישראל. 

איש שהמציא את תרבות השקר.

איש שמסכסך באופן עקבי בין קבוצות אוכלוסייה.

איש שאינו מבין שאי אפשר לכהן כראש ממשלה עם כתבי אישום חמורים.

איש המעדיף את האינטרס האישי שלו על פני האינטרס של אזרחי המדינה.

איש שמנסה לחמוק מאחריותו לאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל.

איש שלא גילה אמפטיה כלשהי לאזרחים במעגל הראשון הקשה של הנפגעים. 

איש שראשי מדינות ומנהלי חברות אינם מאמינים לו. 

איש שמרבית אזרחי מדינת ישראל הפסיקו להאמין לו. 


ההתמודדות עם הסיכון בנימין נתניהו היא באמצעות החלפתו מהר ככל שניתן, באדם ראוי. 

אדם ש-100% מזמנו מוקדש לתפקיד ראש הממשלה בעת משבר.

לא אדם שחלק גדול ממשאביו מופנה להכחשת אחריותו לאסון הגדול ולחמיקה מאימת הדין במשפטיו הפליליים. 

 

דיסקית החטופים

לא ממש האמנתי לאיש כשהצטלם עם דיסקית החטופים.

מדוע לא האמנתי לו? 

משום שהאיש נמנע מלדבר עם משפחות החטופים.

 הוא אמר שנפגש איתן רק אחרי שהנשיא ביידן דיבר עם משפחות חטופים בעלי אזרחות אמריקאית.  

כבני המשפחות רצו להיפגש עם הקבינט בפעם הראשונה. השרים גנץ ואייזנקוט יצאו החוצה לדבר איתם. 

נתניהו נמנע מלעשות זאת.

אני כבר אדם זקן בן 72. נתניהו מבוגר ממני בכשנתיים. 

השונות בתפקוד אנשים בשנות ה-70 של חייהם גדולה. 

יש כאלה שעדיין מתפקדים באופן סביר או אפילו טוב. יש כאלה שפחות.

בפוסט שכתבתי לא מזמן בבלוג זה על עוקץ רוסי, ציינתי שאזרחים ותיקים מועדים יותר ליפול קורבן להונאות ברשת.

אחת הסיבות לכך היא שהם לא עומדים בלחצים שמפעילים עליהם הנוכלים. 

גם בימיו הטובים יותר נתניהו היה אדם שמתקשה לעמוד בלחצים. 

נכון להיום, הוא אינו עומד בלחצים שמפעילים עליו בצלאל סמוטריץ ואיתמר בן-גביר. 

אחת התוצאות הקשות של אי העמידה שלו בלחצים היא הימנעות שיטתית מתפיסה של מה יקרה ביום שאחרי המלחמה בעזה? ואולי לא רק בעזה.

את התפיסה הקיצונית של סמוטריץ ובן גביר ביחס ליום שאחרי מרבית אזרחי ישראל וקל וחומר אזרחי ומנהיגי המדינות הידידותיות לישראל אינם יכולים לקבל.

מבחינת נתניהו תפיסה אחרת היא סוף הקואליציה שלו.

אפשר להגיד שאני טועה. אני לא ממש חשוב, אבל כשהממשל האמריקאי והנשיא ביידן אומרים את אותו הדבר, אי אפשר להמשיך להתעלם מהמציאות.


הכניעה של נתניהו לבן גביר וסמוטריץ מעלה את השאלה האם הוא כשיר לתפקידו?

תהיתי האם הדיסקית החטופים על צווארו מתארת מצב שבו הוא מרגיש כאילו נחטף על ידי בן גביר וסמוטריץ?