בנימין נתניהו.דיוקן רשמי 2023.. מקור התמונה: ויקיפדיה
זכויות יוצרים: אבי אוחיון לשכת העיתונות הממשלתית. תנאי שימוש: CC BY-SA 3.0 |
אני מאמין לרמטכ"ל אייל זמיר שביטחון מדינת ישראל עומד בראש מעייניו. גם לאנשים נוספים בדרג הביצועי הביטחוני.
במה שאני מאמין לאייל זמיר אני לא מאמין לבנימין נתניהו ולשר הביטחון ישראל כץ.
אני מעריך שרבים מאזרחי מדינת ישראל חולקים איתי את אותה הבחנה.
קשה להיות במלחמה מתמשכת כשלא סומכים על מי שעומד בראש הדרג המדיני.
החל מקצת אחרי תחילת מלחמת ה-7 באוקטובר אנחנו בסרט אימים שחוזר על עצמו שוב ושוב.
הדרג הביצועי הביטחוני מבצע את עבודתו לרוב באופן מרשים.
את ההישגים הצבאיים והמודיעיניים צריך למנף להישג מדיני.
בנימין נתניהו, והממשלה הגרועה בתולדות ממשלות ישראל, מבזבזים את ההישגים הצבאיים משום שנתניהו וממשלתו, בלשון של המעטה, אינם מתרגמים הצלחות צבאיות להישגים מדיניים.
שוב ושוב נתניהו מנסה לנכס לעצמו את ההישגים של צה"ל, השב"כ והמוסד ולברוח מאחריותו לכישלונות המדיניים ולכישלונות אחרים שלו.
בנוסף, בנימין נתניהו, ממציא תרבות השקר, מייחס לעצמו ולמדינת ישראל גם הישגים שלא הושגו וספק האם הם בכלל ניתנים להשגה.
האופוריה שיצר אחרי מלחמת איראן הראשונה היא דוגמה לכך.
מתחיל להתקבל הרושם שגם במלחמת איראן השנייה יש דפוס התנהלות דומה.
מדוע לא להאמין לנתניהו?
בהקשר הביטחוני
1. האחראי העיקרי לטבח ה-7 באוקטובר
בנימין נתניהו הוא האחראי העיקרי לטבח ה-7 באוקטובר. בעקיפין הוא הודה בזה בעדותו בפני ועדת וינוגרד שחקרה את מלחמת לבנון השנייה.
זוהי הסיבה שהקואליציה מסרבת להקים ועדה ממלכתית לבדיקת אירועי ה-7 באוקטובר ומה שקדם להם.
מי שאחראי לאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל היה צריך לקחת אחריות ולהתפטר.
אי אפשר לסמוך עליו בנושאי ביטחון אחרי טבח ה-7 באוקטובר.
2. העדפת האינטרס האישי על פני האינטרסים של מדינת ישראל ואזרחיה
מאז תחילת החקירות נגדו שהניבו שלושה כתבי אישום ואחת חמורה יותר (שאתיחס אליה בנפרד הויועץ המשפטי לממשלה באותה תקופה בחר שלא לזמן בה את בנימין נתניהו לחקירה תחת אזהרה) נתניהו נמצא בניגודי עניינים חמורים ומעדיף באופן עקבי את האינטרסים האישיים שלו.
ההעדפה הזו באה לידי ביטוי במטרה לא מוצהרת של ממשלת ישראל בכל המלחמות מה-7 באוקטובר ועד היום: הישרדות הממשלה והישרדות פוליטית של נתניהו.
צריך רק לבחון את ההתנהלות של נתניהו וממשלתו בשביל לזהות את המטרה החשובה הזו עבורם.
המשך ההפיכה המשטרית גם בזמן מלחמה, תקציבים קואליציוניים ענקיים לחרדים ולמתנחלים, חוק הפטור מהגיוס, קיצוץ בתקציבים לדברים חיוניים, כמו בריאות, חינוך, שיקום הצפון ועוטף עזה, תמיכה בפריפריה, מיגון לאוכלוסיות חלשות ומוגבלות.
אי אפשר להאמין למי שיש לו ניגודי אינטרסים ומעדיף אינטרסים אישיים.
3. מר הפקרה
בנימין נתניהו הפקיר את החטופים לעזה וסיכל עסקאות להחזרתם.
תמיד מצא תירוצים כאלה ואחרים שלא להגיע לעסקה להחזרתם.
בן-גביר, שהצהיר בפומבי שהוא מתנגד לעסקה להחזרת חטופים, וסיכל עסקאות וסמוטריץ, שאמר דברים דומים באופן עדין ומרומז יותר ("בעזרת השם נחזיר את החטופים אחרי שנסיים לסלק את החמאס מעזה"), היו יותר חשובים לנתניהו מאשר החטופים.
חלקם חזרו מתים כשבהתנהלות אחרת אפשר היה להחזיר אותם חיים.
חלקם סבלו עינויים ופגיעות מתמשכות שניתן היה לחסוך מהם.
לולא טראמפ וויטקוף כנראה שגם אלה שחזרו חיים לא היו שבים.
3. פרשת הצוללות (תיק 3000)
כשראש ממשלה אומר בפומבי שהוא מידר את שר הביטחון (בוגי יעלון) ואת הרמטכ"ל (גדי איזנקוט) מההחלטות בנושא רכש הצוללות מטעמים ביטחוניים, הוא פוגע בביטחון מדינת ישראל.
כשברקע יש גם החלטה להעמיד לדין באותה פרשה את בן דודו דוד שמרון, שהיה אז עורך דינו, ואת מי שהיה ראש לשכתו דוד שרן (ההחלטה בוטלה אחרי שעד במדינה חזר בו מעדותו).
בנוסף בן דוד אחר שלו, שנתניהו השקיע באמצעותו כספים, היה מושקע בחברת טיסנקרופ הגרמנית,
קשה להאמין לו שביטחון מדינת ישראל עמד בראש מעייניו בפרשה זו.
אגב, ועדת גרוניס שחוקרת את הפרשה הזו, הוציאה לבנימין נתניהו אזהרה לאחר שפרסמה מסקנות ביניים.
4. הימנעות מפתרון של היום שאחרי בעזה
לאחר שצה"ל ניצח את הצבא המאורגן של חמאס ונותרו רק כוחות גרילה היה צריך לתרגם את ההישג הצבאי להישג מדיני.
נשיא ארה"ב היה אז ביידן. ארה"ב, מדינות אירופה, המתווכות וכל המדינות הערביות המתונות הציעו ללכת לפתרון של היום שאחרי.
נתניהו סרב ממניעים אישיים והאריך את המלחמה בהרבה חודשים.
התוצאות של סירוב נתניהו:
א. חטופים שהיו יכולים לחזור קודם המשיכו לסבול. חטופים שאולי היו חוזרים חיים מצאו את מותם.
ב. חיילי צה"ל נהרגו, נפצעו או לקו בפוסט טראומה.
ג. עשרות אלפי הרוגים עזתיים. כמחציתם נשים וילדים.
ד. בידוד של ישראל בעולם וחרם מדעי, מסחרי, אמנותי ועוד.
ה. תהליך להסדר שכפה נשיא ארה"ב טראמפ. תהליך שהכניס את טורקיה וקטאר לעזה והשאיר חמאס חזק.
5. שתי פרשות קטאריות בלשכת נתניהו
א. הדלפת מסמכים חסויים לעיתון הגרמני "בילד".
יונתן אוריך, המככב גם בפרשה השנייה, צוטט בתקשורת כמי שאמר על זה "הבוס (נתניהו) מבסוט".
ב. חשד לקבלת משכורות של עובדים בלשכת נתניהו מקטאר.
התמורה המיידית על פי החשד: קידום התיווך הקטארי ופגיעה במתווכת השנייה מצרים.
אחד החשודים מסרב לחזור לישראל לחקירה.
הועלה חשד שאם אוריך ואיינהורן, המקורבים ביותר ליאיר נתניהו, קיבלו כספים מקטאר, אז גם יאיר נתניהו קיבל.
לי אין מידע וכלים על מנת לקבוע האם יש בסיס כלשהו לחשד, אבל בהחלט נראה שהיה מקום לחקור את זה.
אני סומך על השב"כ שאם היה מתברר שאין כל בסיס לחשד, הוא היה מנקה את נתניהו הצעיר מחשד.
7. מינויים בעיתיים לתפקידים ביטחוניים בכירים
רבים מדברים על המינוי הבעיתי של האלוף דוד זיני לראש שב"כ.
אני שותף לדעה שהמינוי הראוי היה אחד מהסגנים של רונן בר.
המינוי של ישראל כץ לשר ביטחון במקום יואב גלנט יותר בעיתי.
לאלוף זיני יש ניסיון צבאי והישגים שקדמו אותו לדרגת אלוף.
ישראל כץ הוא עסקן מגיל צעיר ועד היום ללא רקע ביטחוני.
הוא היה אחד משלושת שרי האוצר הכי גרועים בתולדות מדינת ישראל.
הסיבות לכישלון שלו כשר אוצר היו העדפת אינטרסים פוליטיים על פני החלטות כלכליות עניניות וחוסר שיתוף פעולה עם הדרג המקצועי.
אופן התפקוד שלו כשר ביטחון דומה לאופן התפקוד שלו כשר אוצר: קדימות לאינטרסים פוליטיים וחוסר שיתוף פעולה עם הדרג המקצועי.
התיאור לעיל של ישראל כץ מספיק על מנת להבין למה איני מאמין לו שביטחון מדינת ישראל בראש מעייניו.
באופן כללי
בנימין נתניהו הוא אדם שבאופן עקבי אומר את מה שמתאים לאינטרסים האישיים שלו, ללא קשר לשאלה האם זו אמת או שקר?
חווינו בשנים האחרונות הרבה אמירות כאלה שחלקן תועדו גם בפוסטים בבלוג זה.
אזכיר בהקשר זה רק שני מקרים:
1. ניצול מעמדו על מנת להגיד באמצעי התקשורת שהדס קליין, העדה המרכזית בתיק 1000 משקרת.
מעבר לזה שכשבזמן שמתנהל משפט לא ראוי שהנאשם יתבטא באופן כזה בתקשורת, ברור לגמרי שההסתברות שמי שמשקר זה נתניהו גבוהה מאוד.
הוא יכול להרוויח הרבה מזה שתאומץ גרסה שקרית שהוא מציג.
הוא הציג בעבר שלוש גרסאות שונות, לפני המשפט.
יש לו היסטוריה של אמירת דברים רחוקים מהאמת.
2. מנכ"ל של חברת דירוג אשראי אמריקאית מובילה צוטט בתקשורת כמי שאמר, שמעולם לא רימה אותו מנהיג של מדינה כפי שעשה נתניהו.
ההקשר: הורדה כפולה של דירוג האשראי של ישראל בגלל ביטול עילת הסבירות כחלק מהמהפכה המשטרית.
