הרשת סוערת סביב הגילויים בספרם של שלומי אלדר ורותי יובל על אזהרות שקיבל בנימין נתניהו לפני ה-7 באוקטובר ממתקפה צפויה של החמאס.
בראיון באחד הערוצים הטלויזיונים בישראל אמר שלומי אלדר שהספר ממוקד יותר בנושא החזרת החטופים מעזה.
אולי לנתניהו נוח שלא יעסקו בסוגייה הזו. בכתבה "יום הכיפורים של נתניהו" שכתבו שלומי אלדר ורותי יובל במוסף "הארץ" בתאריך 11.9.26 הסוגייה הזו נידונה בהרחבה.
לטענתם, ב-7 באוקטובר בשעות הערב התקשר ראש ממשלת קטאר מוחמד אל ת'אני אל ראש המוסד דדי ברנע, שהיה מיודד איתו אישית.
אל ת'אני אמר לברנע שהחמאס חצו קו שחור (יותר גרוע מקו אדום) כשחטפו תינוקות, ילדים, נשים וקשישים. הוא דיבר עם סינואר והוא מוכן להחזיר ללא תמורה באופן מידי את כל החטופים שאינם חיילים.
אל ת'אני הבטיח לפעול כדי שזה יקרה.
אלדר ויובל נוהגים בהגינות כשהם כותבים שההגדרה של "חיילים" על פי סינואר זה כל גבר מעל לגיל 18 ומתחת לגיל 50.
ברנע אמר לו שהוא צריך להתיעץ ולא חזר עם תשובה חיובית. הדרג המדיני לא אישר לו לתת תשובה חיובית.
אל ת'אני דיווח לגורם אמריקאי רשמי, שהישראלים לא מעוניינים בהחזרה מידית של חטופים שאינם חיילים ללא תמורה.
הזמן היה קריטי
אלדר ויובל מציינים במאמר שהיה ברור שזמן הוא גורם קריטי.
אם ממשלת ישראל לא עונה בחיוב מיד מחיר החטופים יעלה.
ככה זה כשדבר לא סביר באופן קיצוני מתרחש ולא מטפלים בו מיד יש נרמול.
כשיש נרמול מחיר החזרת החטופים עולה.
כפי שאכן קרה.
לא פחות חשוב זה שיש חטופים שלא חזרו בחיים והיו יכולים לחזור, לו נתניהו היה מתעשת ומורה לברנע לתת "אור ירוק" ללכת על החזרת חטופים מידית ללא תמורה.
הכי כואב על תינוק ג'ינג'י וילד קטן ג'ינג'י שלא חזרו. גם הרבה אנשים טובים אחרים היו יכולים לחזור חיים, אבל בשונה משני הגינג'ים הקטנים, הם הספיקו לחיות לא מעט שנים, לחוות ולעשות דברים.
אמירה של איש שב"כ בדימוס
בבלוג זה כבר הזכרתי שיחה עם חבר שהיה איש שב"כ עד לפני כמה עשורים. שוחחנו מעט ימים אחרי ה-7 באוקטובר.
האיש אמר לי שהוא לא מעודכן באיך מתנהל היום (2023) השב"כ, אבל לו הייתה חטיפה כזו מתרחשת בתקופת השירות שלו, אז אופן הפעולה היה:
1. סביר להניח שהחמאס היה מרכז חטופים ביחד בימים הראשונים.
אמירה זו הוכחה כנכונה על פי עדויות של חטופים חיים שחזרו.
2. השב"כ היה מרכז במהירות מידע על מקומות שבהם מוחזקות קבוצות חטופים.
3. ביחד עם זרועות ביטחות אחרות היו פועלים בהפתעה ב-2-3 מקומות ריכוז של חטופים ומנסים לשחרר אותם.
גם ההבחנה שלו שככל שעבר יותר זמן גדל הקושי לשחרר חטופים בפעולה צבאית התבררה כנכונה.
החטופים פוזרו במקומות שונים והחמאס נערך לתסריטים של ניסיון לשחרור חטופים בפעולה צבאית.
מה שלא היה נכון, ובוודאי שאי אפשר להאשים אותו בזה כי הוא לא ידע, זה שקרוב לודאי שאפשר היה לשחרר חטופים ללא תמורה גם בלי פעולה כזו.
יוכבד ליפשיץ
רק מי שמוחו מעוות יכול להציע להחזיר אותה לשבי החמאס.
ליפשיץ, אישה מעל גיל 80 הייתה אחת משתי החטופות הראשונות שהוחזרו בגלל מצבן הבריאותי.
היא איבדה את בעלה, עודד, שהיה חטוף ונרצח בשבי החמאס.
זמן רב אחרי שהוחזרה מהשבי התראיינה באחד העיתונים.
היא אמרה דברים דומים למה שעולה מהכתבה שכתבו יובל ואלדר.
לטענתה, החמאס הציע לשחרר את שתיהן ללא תמורה ממשלת ישראל וממשלת ישראל סירבה.
החמאס העביר אותן סמוך לגבול עם ישראל ושחרר אותן.
על כך, ועל דברים ברוח דומה שאמר אלוף (מיל.) נועם תיבון, אתם יכולים קרוא בפוסט: מה הן המטרות האמיתיות של המלחמה ברצועת עזה?. הפוסט נכתב בתאריך 10.52025.
הפוסט מתייחס כמובן לתקופת המלחמה אחרי שהחמאס הוכרע צבאית ועבר למלחמת גרילה ונתניהו סירב לחפש פיתרון מדיני ליום שאחרי, חרף המלצות חדות של האמריקאים, גורמים ערבים מתונים, בעלי ברית של ישראל במדינות אחרות וקציני צה"ל בכירים.
מטרות המלחמה בעזה
כפי שציינתי בפוסטים בתקופה של תחילת המלחמה (כמובן שלא הייתי היחיד שציין את זה) החזרת החטופים לא הוגדרה בתחילת המלחמה כמטרה.
לקח זמן עד שנתניהו שלא עומד בלחצים נכנע והוסיף את החזרת החטופים כמטרה.
מטרה לא מוצהרת בגלוי של המלחמה הייתה, הישארותו בתפקיד ראש ממשלה ושרידות ממשלתו.
בן-גביר הצהיר בגלוי שהוא הכשיל את החזרת החטופים.
גם סמוטריץ התנגד באופן עדין יותר. הוא דיבר על החזרתם, בעזרת השם, אחרי שנסלק את חמאס.
במבחן הזמן ברור לגמרי שהוא דיבר על החזרת חטופים מתים. אולי למעט מספר, שניתן למנותו על אצבעות יד אחת, שישרדו כפי ששרד חזי שי בשבי של ג'יבריל בלבנון.
בהתחשב במספר האצבעות בכנסת, שמביאים בן-גביר וסמוטריץ, הייתה סתירה בין המטרה של שרידות הממשלה למטרה של החזרת החטופים בעזה.
נתניהו בחר להעדיף את המטרה של שרידות הממשלה.
