Adtext

google.com, pub-1121470591265953, DIRECT, f08c47fec0942fa0
‏הצגת רשומות עם תוויות שקיפות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שקיפות. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 10 במאי 2025

מה הן המטרות האמיתיות של המלחמה ברצועת עזה?

 

בנימין נתניהו. דיוקן רשמי 2023. מקור התמונה: ויקיפדיה. 
זכויות יוצרים: אבי אוחיון לשכת העיתונות הממשלתית. תנאי שימוש: CC BY-SA 3.0


רבים וטובים, אנשים שהם בעלי ניסיון ביטחוני ומדיני עשיר, אינם מבינים מה הן מטרות המלחמה הנוכחית בעזה.  

זה לא מקרי. אצל בנימין נתניהו הסתרה וחוסר שקיפות זו תופעה בעלת שכיחות גבוהה. 

היא מתרחשת גם בהקשר של המלחמה בעזה. 


המלחמה הנוכחית בעזה מסוכנת לא רק לחטופים שעדיין חיים במנהרות החמאס, ולא רק לחיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון האחרים. 

היא מהווה סיכון גדול לכלל אזרחי מדינת ישראל.


אנסה להציג את המטרות האמיתיות של המלחמה הנוכחית בעזה מזווית של מומחה לניהול סיכונים. 

  
מי משפיעים על קביעת מטרות המלחמה בממשלה? 


יש רק שלושה אנשים בממשלת ישראל שיש להם השפעה על מטרות המלחמה. 

שלושת האנשים הם: בנימין (ה-7 באוקטובר) נתניהו, איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ.

בהחלט יתכן שגם לשרה נתניהו, שאינה חברה בממשלה יש השפעה כזו.

חשוב לציין את שמות המשפיעים משום שלבן-גביר ולסמוטריץ יש מטרות שונות מהמטרות של נתניהו. 


מטרות מוצהרות


כפי שנתניהו הסתיר לא מעט פעמים את המטרות האמיתיות שלו, כך גם בהקשר של מטרות המלחמה.

המטרות המוצהרות הן:


1. חיסול שלטון החמאס ואולי גם חיסול פיזי של אנשי החמאס או גירושם. 


2. החזרת החטופים מעזה.

 

המטרות האמיתיות של מקבלי ההחלטות



יש הבדל מהותי בין נתניהו לשני האחרים הן במטרות והן בגישה. 

נתניהו נוהג באופן עקבי בחוסר שקיפות ובהסתרת מידע.

המטרות האמיתיות שלו הן מטרות שונות לחלוטין מהמטרות המוצהרות שלו. 

בן-גביר וסמוטריץ גלויים וכנים הרבה יותר.



האם החזרת חטופים חיים היא מטרה של מקבלי ההחלטות?


התשובה היא שלילית. 

בן-גביר וסמוטריץ מצהירים בגלוי שהם אינם מעוניינים בהחזרת חטופים חיים. 

בן-גביר אפילו התפאר בכך שהכשיל עסקאות להחזרת חטופים. 


נתניהו הרבה להצהיר שהוא עושה את כל המאמצים להחזיר את החטופים, אבל התנהג באופן הפוך בעיקביות מה-7 באוקטובר ועד היום.


בזמן האחרון נאמרו בתקשורת שני דברים המעידים באופן חד על כך: 


1. שורדת שבי חמאס יוכבד ליפשיץ, שבעלה עודד לא שרד את השבי, הייתה אחת משתי החטופות הראשונות שהוחזרו בגלל מצבן הבריאותי הקשה (השנייה הייתה נורית קופר). 

להזכירכם, שכעודד ליפשיץ ז"ל ויוכבד ליפשיץ נחטפו לעזה הם היו מעל לגיל 80. 

יוכבד ליפשיץ אמרה לאחרונה שהחמאס רצה להחזיר אותן ללא תמורה וממשלת ישראל סרבה ולכן העביר אותן מעבר לגבול.


2. אלוף (במיל.) נועם תיבון אמר שהחמאס הציע בימים הראשונים עסקה שבמסגרתה יוחזרו הנשים והילדים. ממשלת נתניהו סרבה. תיבון הוסיף שלו הייתה מבצעת עסקה כזו שירי ביבס ושני ילדיה הקטנים היו חוזרים בחיים. 


אחזור בקיצור על כמה נקודות שכבר העלתי בהקשר זה בפוסטים קודמים:


1. החזרת החטופים לא הייתה מטרה במלחמה בשבועות הראשונים של המלחמה. 

רק בעקבות לחצים של רבים וטובים בישראל, ביניהם קצינים בכירים בדימוס שאמרו באופן חד שערבות הדדית היא חלק מהערכים עליהם קמה מדינת ישראל וביצוע עסקה להחזרת חטופים לא יפגע ביכולות כוחות הביטחון לפעול נגד החמא"ס, אם ידרשו לעשות זאת (כפי שאמרו גם קציני צה"ל בכירים ששרתו בזמן המלחמה), נתניהו נכנע והוסיף את החזרת החטופים למטרות המלחמה.


2. נתניהו לא נפגש במשך חודשים ארוכים עם משפחות חטופים. רק אחרי שהנשיא ביידן נפגש עם משפחות חטופים בעלות אזרחות אמריקאית, נפגש נתניהו עם מספר מצומצם במיוחד של משפחות חטופים וסרב לענות לשאלות עיתונאים, עם אילו משפחות נפגש.


3. לאורך כל הדרך נתניהו היה זה שהכשיל או האט עסקאות להחזרת חטופים חיים. 

הוא זה שדרש לבצע את החזרות החטופים בעסקה האחרונה בשלבים ולא בבת אחת כפי שהציע החמאס. 

הוא זה שהפר את ההסכם בשלב א' ומנע התקדמות לשלב ב'.


4. מישהו בלשכתו העביר מידע חסוי לעיתון הגרמני בילד. הפרסום עלול היה לפגוע בעסקה לשחרור חטופים. 

בעיתונות צוטט בכיר בלשכתו, יונתן אוריך, כאילו אמר למדליף "הבוס מבסוט".   


4. כל פעם צץ משהו חדש שהפך לחשוב יותר מחיי החטופים, למשל: ציר פילדלפי.
אם הוא כל כך חשוב, מדוע הוא הפך לחשוב רק בשלב מאוחר של המלחמה? 


5. לאחרונה אמר ששחרור החטופים אינו המטרה החשובה ביותר במלחמה. השמדת החמאס היא המטרה העליונה. 

6. מינוי רון דרמר, עושה דברו של נתניהו, לאחראי על המו"מ לשחרור החטופים נעשה על מנת להאט את התהליך ולתת לנתניהו שליטה מוחלטת על התהליך מזווית ישראלית.


כמו בנושאים רבים אחרים, נתניהו אינו מגלה את הסיבה האמיתית לכך, שחיי החטופים החיים, שבמצבם הקשה זמנם אוזל, אינם סיבה לביצוע עסקה. 

לנתניהו חשובים יותר האינטרסים האישיים והפוליטיים שלו. 

ברור לו שאם יחזיר תוך זמן קצר את כל החטופים החיים באמצעות עסקה, בן-גביר וסמוטריץ יעזבו את ממשלתו, כפי שהם מאיימים כל הזמן, והיא תיפול. 



האם מיטוט שלטון החמאס היא המטרה האמיתית של המלחמה?


מבחינת בן-גביר וסמוטריץ זה חלק מהמטרה של המלחמה. 

הם מצהירים בגלוי שהם מעוניינים לבצע טרנספר של יותר מ-2 מיליון ערביי עזה ולהשתלט על רצועת עזה ולהקים בה התנחלויות.

רוב גדול של אזרחי מדינת ישראל אינו מעוניין במימוש המטרה האידיאולוגית המטורפת של בן-גביר וסמוטריץ. 

קרוב לוודאי שזו אינה מטרה מעשית. ניסיון לממש אותה יגרום לאסון מדיני למדינת ישראל, שגם כך היא מדינה מבודדת בעולם, שלא לומר מצורעת. 


המטרה של נתניהו אינה מיטוט שלטון החמאס או החלפתו בגורם אחר. זן הסיבה לכך שהוא התעקש לא לדון ביום שאחרי, אלא למכור רעיונות הזויים של ניצחון מוחלט.


כדי להבין את המטרה האמיתית שלו קראו למשל: 



השורה התחתונה



יש להחזיר מידית את החטופים החיים ותוך זמן קצר את גופות אלה שאינם בחיים ולסיים את המלחמה בעזה. 

המטרות של נתניהו הן שמירה על האינטרסים האישיים שלו. 

בנימין נתניהו הוא הוכחה מהלכת לכך שאסור שנאשם בפלילים יהיה ראש ממשלה.

יש ניגודי עניינים מובנים בין ראש ממשלה לבין נאשם בפלילים. 

הנאשם נתניהו, מעדיף באופן עקבי לתת עדיפות לאינטרסים האישיים שלו על פני האינטרסים של מדינת ישראל ושל אזרחיה.


 


יום שישי, 13 בנובמבר 2020

קורונה: האם יש תכנון בנושא רכש חיסונים?

 


בניהול סיכונים יש שני סוגי טיפולים בסיכון:


1. Controls לפני התרחש אירוע סיכון

נקיטת צעדים העשויים למנוע אירוע אסון או להקטין את הנזק ממנו.
בפוסט להתכונן לאירוע אסון הבאתי דוגמה לשתי מדינות שחוו רעידת אדמה קשה. בטאיוון דאגו מראש ל-Controls שמנעו קריסת בתים. בתורכיה לא. 


2. טיפול בסיכון לאחר התרחשותו על מנת להקטין את הנזקים ככל שניתן

בהקשר זה הכוונה היא לצעדים לאחר התרחש אירוע אסון, למשל: פינוי הריסות וחילוץ נפגעים וכלואים אחרי רעידת האדמה באיזמיט שבתורכיה.

דוגמה אחרת היא ביטול טיסות אחרי התפרצות הר געש באיסלנד.


מה שנכון ביחס לסיכון נכון בוודאי לסיכון חמור הגורם למשבר. הדוגמאות לעיל עוסקות במשברים. גם טיפול  במשברים דורש את שני סוגי הטיפול שצוינו לעיל.


בהקשר של ברבור שחור כמו משבר הקורונה, קשה עד בלתי אפשרי לממש Controls ספציפיים מראש לפני התרחשות המשבר.

כמובן שהשקעה מתאימה במערכת הבריאות הציבורית היא בסיס טוב יותר להתחלת ההתמודדות.


Scenrion Analysis לבחינת סיכוני קורונה


במספר פוסטים, במועדים שונים, ניסיתי להעריך את סיכוני הקורונה באופן גס באמצעות טכניקה הקרויה Scenario Analaysis.

אחד הפרמטרים החשובים בהערכה כזו הוא העיתוי של זמינות חיסון למחלה.

הניסוי המוצלח של חברת התרופות האמריקאית פייזר נותן תקווה לקיצור הזמן עד לזמינות של חיסון. כמובן שאין ביטחון שאכן זה  מה שיקרה.


באיזה שלב לקנות דירה חדשה?


כשקונים דירה חדשה כשהיא עדיין על הנייר בלבד היא מאוד זולה. ככל שמתקדמת הבנייה מחיר אותה דירה גבוה יותר. כשהדירה כבר הושלמה, ואולי חלק מהדירות בבניין כבר אוכלסו, המחיר גבוה הרבה יותר. 
הסיבה לפערי המחיר היא רמת הסיכון בקנייה. 

לא במקרה התייחסתי לנושא הזה בהקשר של רכישת חיסונים על ידי מדינות. 
מדינה שהתקשרה מראש עם חברת תרופות שמפתחת חיסון נגד קורונה משלמת פחות מאשר מדינה שמתקשרת עם אותה חברה בשלב מתקדם של פיתוח החיסון או לאחר אישורו. 

האנלוגיה בין דירה לבין חיסון אינה מלאה. דירה היא התחייבות אחת גדולה עבור משפחה או יחיד. ביחס לחיסון אפשר להגיע להסכמים עם מספר חברות. 

דירה זה הכל או לא כלום: או שמקבלים דירה או שלא. חיסון אפשר לקבל כמות כזו או כמות אחרת בעיתוי מוקדם או בעיתוי מאוחר.
גם אם יהיה חיסון אפקטיבי יכולת הייצור מוגבלת. מי שהתקשר קודם עם החברה בהסכם עשוי לקבל אותו לפני מדינה שאיחרה לעשות זאת.

מדוע אני מודאג?


אני ממש לא מתרשם מהמהירות שבה התקשר ראש ממשלת ישראל למנכ"ל פייזר, מיד לאחר ההצלחה המרשימה של הניסוי של החיסון שלה במטרה להגיע להסכם.

אינני מומחה אבל אני מצטרף לדעת מומחים שחשבו שהיה צריך לעשות זאת בשלב מוקדם הרבה יותר ולא רק עם פייזר. 
מי שקרא את הפיסקה הקודמת מבין מדוע. השאלה שצריכה להישאל היא: מדוע ראש הממשלה או נציג אחר לא הגיע להסכם גם עם פייזר, ואולי גם עם חברות מובילות נוספות, לפני זמן רב?

שוב נתקלים בחוסר עבודת מטה וחוסר תכנון בהקשר של משבר הקורונה והמשבר הכלכלי בישראל.

עיקרון חשוב בהשקעת כספים על ידי משפחות ויחידים הוא לא לשים את כל הביצים בסל אחד, כלומר: לחלק את ההשקעה בין מספר אפיקים:
1. חיסכון לטווח ארוך, לטווח קצר ולטווח בינוני 
2. לא רק מניות, מטבע זר או אג"ח
3. לא למקד את כל ההשקעה במנייה אחת. עדיפה היצמדות למדד מניות או מספר מדדים כאלה או לפחות חלוקת ההשקעה בין מספר מניות שונות.

זהו בדיוק העיקרון שהיה צריך להנחות ממשלות ביחס להתקשרויות עם חברות תרופות המפתחות חיסונים. 

במקרה זה התוצאה עלולה להיות שאנחנו נקבל חיסונים מאוחר יותר ובמחיר יקר יותר.

עם הפנים לעתיד


בעתיד יהיו חיסונים לנגיף הקורונה. יכולת הייצור של החברות מוגבלת, כך שלפחות בהתחלה במדינת ישראל לא יהיו חיסונים לכולם. 

המשמעות היא שצריך להגדיר סדר עדיפויות: מי מקבל קודם ומי מקבל מאוחר יותר?
הגדרת סדרי עדיפויות היא תמצית הגישה בטיפול בסיכונים: קודם מטפלים בסיכונים ברמת חומרה גבוהה יותר בכפוף לאילוצים כמו היתכנות טיפול אפקטיבי בסיכון וכמו עלויות הטיפול. 

במקרה זה, רמת הסיכון של הידבקות בקורונה של צעיר בריא בשנות ה-20 של חייו שונה מרמת הסיכון של הידבקות בקורונה של איש צוות רפואי העובד בבית חולים ושונה מרמת הסיכון של הידבקות של דיירת בדיור מוגן.

לא רק צריך להגדיר אלא חייבת להיות שקיפות מלאה. 
לא רק צריך להגדיר אלא צריך לעשות זאת באופן מידי ולא לחכות עד לזמינות חיסונים.
אחרי שזה נעשה צריך לפרסם את התוכנית להשגת השקיפות.

אם זה לא יקרה, ייתכן ששוב נמצא את עצמנו במצב שבו מקורבים ומפעילי לחצים מקבלים את החיסון לפני אלה שצריכים להיות בראש סדר העדיפויות בראייה לאומית.

מבט קצר לעבר לא כל כך רחוק


יש בינינו כאלה הזוכרים את חברי כנסת מהליכוד בממשלה צרה, שהתנו את תמיכתם בתקציב המדינה בקבלת תקציב אישי לחלוקה לצרכים הנראים להם. לחציהם נשאו פרי והם קיבלו תקציב כזה. 
אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שאותם חברי כנסת וגם אחרים לא ינצלו עמדת לחץ, אם תהיה כזאת, על מנת לחלק חלק מהחיסונים למי שהם ימצאו לנכון.




 





יום שני, 7 בספטמבר 2020

ניהול משברים: מנהיגות ומחויבות

 

מקור התמונה: ויקיפדיה


בפוסטים קודמים התייחסתי לעקרונות ניהול משברים: ניצול יתרונות יחסיים וחשיבה מחוץ לקופסה. פוסט זה מתייחס למאמר מעניין שפורסם לפני מספר שנים על ידי ה-OECD. 

המאמר עוסק בניהול משברים ברמה של מדינות וברמה עולמית, אבל נראה לי שהוא תקף גם לרמה של ארגונים ואולי אפילו לרמה של משפחות.

אגע בשני היבטים הקשורים זה בזה: השינויים בדפוסי אירועי Crisis ומנהיגות ומחויבות (Leadership and Commitment). 


הדפוס החדש של אירועי משבר


דפוס המשברים החדש הוא מורכב וקשה יותר מהדפוס הקלאסי של המשברים. 


גורמים התורמים לו  


עיור (אורבניזציה) 

הגורם לצפיפות אוכלוסייה. צפיפות כזו עלולה, למשל, להגדיל את שיעור ההידבקות במגפות ואת נזקי פיגועי טרור.

גלובליזציה 

גלובליזציה גורמת לתלות של כלכלות של מדינות שונות זו בזו. 

היא גם מביאה ליותר מגע בין אוכלוסיות שונות בגלל ריבוי הטיסות והנסיעות בין ארץ לארץ.

המשמעות:

1. משבר בכלכלת מדינה אחת משליך על מדינות אחרות.

2. סיכויי הידבקות גדולים יותר במחלות.

התחממות כדור הארץ 

התחממות כדור הארץ גורמת למזג אוויר קיצוני יותר. מזג אוויר קיצוני יותר מגדיל את תדירות ואת עוצמת אסונות הטבע. 


מאפייני דפוס המשברים החדש


משברים ידועים פחות

לפעמים סוג של ברבור שחור. לפעמים סתם משברים פחות צפויים.

המשמעות: 

1. קשה יותר להתכונן למשברים מראש.

2. קשה יותר להגיב נכון ומהר למשברים.


תדירות גדולה יותר של משברים

הפרשי הזמן בין משבר למשבר מתקצרים. דוגמה לכך הן הפרשי הזמן בין מגפות עולמיות ההולכים ומתקצרים.

המשמעות:

1. צורך להתמודד עם יותר משברים.

2. צריך להיערך מראש למצבים בלתי צפויים שליליים ולהניח שהם עלולים להתרחש.

דוגמה מכלכלת המשפחה: יש צורך בהגדלת החיסכון המיועד לבלת"מ.


משברים מורכבים יותר וחוצי גבולות

המשברים מורכבים יותר. לפעמים משבר אחד בה ביחד עם משבר אחר. התוצאה המצטברת היא יותר מסכום הנזקים של כל אחד מהם בנפרד.

המשמעות:

1. נדרש תיאום עם יותר גורמים המטפלים במשבר. 

2. קשה למצוא ערכים משותפים ומטרות משותפות.

3. נדרשת הבנה כוללת של מהות המשבר. 


אחת מדרכי ההתמודדות עם המורכבות היא מרכזים לאומיים לטיפול במשברים. המרכזים מנסים, בין השאר, לדאוג לשפה משותפת ולכלים משותפים, בהם ישתמשו גורמים שונים המטפלים במשבר, כל אחד מהזווית שלו.

במאמר של ה-OECD תוכלו לקרוא על כמה דוגמאות מעניינות של מרכזים כאלה.



גורמים המקשים על ממשלות לנהל משברים


1. הדפוס החדש של המשברים 
הדפוס החדש, שתואר בהרחבה קשה יותר לטיפול.


2. מעורבות של יותר גורמים בניהול המשבר
בנוסף לכך שהמשברים חוצי גבולות ולכן מדינות שונות מעורבות בטיפול במשבר, יש גם חברות שונות התלויות זו בזו במסגרת שרשרת הספקה או במסגרת של תלויות אחרות זו בזו.
יש גם עמותות שונות, רובן בעלות כוונות טובות,  הפועלות גם בעת משבר.

גורם נוסף הוא הציבור (האזרחים) שיש לו דרישות ברמה הגבוהה ביותר מהמנהיגות שלו. הדרישות נובעות גם מהעומס הרגשי והלחץ בו נתון הציבור.

את האפקט של הציבור על קבלת ההחלטות מעצימים הערוצים של האינטרנט והדיגיטל בכלל והרשתות החברתיות בפרט.

הביקורת על המנהיגים מוצאת ביטוי מהיר ובעל תפוצה גדולה.
המנהיגים חוששים מזה, אחרי שכבר ראו כמה תקדימים, כמו "האביב הערבי". 

השורה התחתונה: מנהיגים ממתקשים יותר לנהל משברים. המשברים קשים ומורכבים יותר והדרישות והציפיות גבוהות יותר.

מנהיגות ומחויבות


הציפיות של האזרחים מהמנהיגים, על פי המאמר, הן בשלושה תחומים:


1. שקיפות (Transperancy)

האזרחים מצפים לשקיפות בהחלטות. זה משתלב היטב בצורך בהסברה ובמודעות.


2. אחריות (Responsibility)
קבלת החלטות שקולות המביאות בחשבון את טובת ציבור האזרחים.

3. סטנדרט אתי גבוה (High Standard of Ethic)
סטנדרט אתי גבוה כולל הימנעות מהחלטות על פי אינטרסים זרים ואינטרסים אישיים. הוא כולל כמובן גם דוגמה אישית.

החשש של מנהיגים הוא, שיקבלו החלטות לא נכונות,  שיפגעו בהם בעתיד.
על פי המאמר, החשש של מנהיגים שאינם עומדים בדרישות האלה הוא גדול יותר.  

משבר ה-COVID-19


המשבר הנוכחי של וירוס הקורונה והמשבר הכלכלי הנלווה אליו, וסיכונים נוספים המתווספים לשני המשברים הגדולים הללו, הוא דוגמה טובה להמחשת הטענות במאמר.

יש מנהיגי מדינות שאינם עומדים בדרישות שצוינו בפסקה הקודמת. למרבה הצער, נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הוא דוגמה למנהיג כזה.

יש מנהיגים, למשל: אנגלה מרקל, בגרמניה, שעומדים בדרישות הנ"ל. 

הדוגמה האישית באה לידי ביטוי גם בוויתור על חלק מהמשכורת ובוויתור על הטבות אחרות בעת קשה לאזרחים.

אתם מוזמנים לחשוב לבד: האם במדינת ישראל המנהיגים עומדים בדרישות אלה?