מי הן מדינות ה-OECD הנכשלות בניהול משבר הקורונה ומדוע?

 

דוח מפורט של ה-OECD מציב את ישראל, ארצות הברית וברזיל בראש המדינות שנכשלות בטיפול במגפת הקורונה. 

אנסה להעלות השערות העשויות להסביר מדוע דווקא מדינות אלה נכשלות. 

את מדינת ישראל אני מכיר כאזרח. את ארצות הברית אי אפשר שלא להכיר ברמת עומק מסוימת.

טיילתי בה במשך חודש בעיקר בחוף המערבי ושבוע בניו יורק. ביקרתי בה במסגרת נסיעת עבודה בחוף המזרחי אליה הוספתי גם טיול. 

עבדתי הרבה מול חברות אמריקאיות והיו לי ויש לי קשרים אישיים עם אזרחים אמריקאים המתגוררים בארה"ב.

את ברזיל אני הרבה פחות מכיר ולכן אתחיל בהערת אזהרה ביחס לתקפות השערותיי ביחס לברזיל. 

מה אני לא ידעתי על ברזיל?

הכותרת הזו אינה מקרית כבר כתבתי כותרות דומות על אינדונזיה, אתיופיה וכותרת רלוונטית יותר על צ'ילה.

ממש לפני הקורונה טיילתי לראשונה בחיי בדרום אמריקה. הטיול התמקד בפטגוניה, כלומר: צ'ילה וארגנטינה. 

הביקור הקצר בברזיל כלל זמן קצר במפלי האיגואסו (צד אחד בארגנטינה וצד שני בברזיל) ויומיים בריאו בזמן הקרנבל. 

כמה דברים שלמדתי במהלך הטיול:

1. ברזיל היא המעצמה של דרום אמריקה.

2. יש בה תעשייה מפותחת בשונה ממרבית מדינות דרום אמריקה.

היא אחת מהמדינות היחידות בעולם המייצרות מטוסים. 

3. הדרום הוא אזור עשיר ומפותח יחסית. העיר הגדולה היא סן פאולו. בדרום מתגוררות הרבה משפחות שהדורות הקודמים שלהן שהיגרו מאירופה.

4. הצפון נקרא גם "אפריקה הקטנה" וגרים בו הרבה צאצאים של אנשים שהובאו בעל כורחם מאפריקה. הייתה תקופה שהיו בו ממלכות אפריקניות.

5. יש פערים כלכליים גדולים בין עשירים לעניים. 

ביקור בפאתי פבלה מקומית הספיק על מנת להבין את המשמעות.

הנשיא הנוכחי בולסונרו הוא אישיות מוחצנת וקורא לעצמו "טראמפ הברזילאי". בפוסט זה אתייחס אליו כאל חיקוי של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. 

מה מצפים אזרחים ממנהיגים בשעת משבר?

בפוסט ניהול משברים: מנהיגות ומחויבות דנתי גם בנושא זה. הסתמכתי על מאמר בשם Strategic Crisis Management, שפורסם אף הוא על ידי ארגון ה-OECD. 

במאמר נכתב שלאזרחים יש ציפיות מנהיגים המנהלים  משבר בשלושה תחומים: 

1. שקיפות (Transperency)

2. אחריות (Responsibility)

3. סטנדרט אתי גבוה (High Standard of Ethic)

בכל שלושת התחומים האלה מדורגים נשיא ארה"ב, נשיא ברזיל וראש ממשלת ישראל נמוך במיוחד. 

אזרחים שהציפיות שלהם מהמנהיגים שלהם נכזבו קשות, יטו פחות לשתף פעולה עם המנהיגים. 

מאפיינים של מנהיגי המדינות שנכשלו

1. האינטרס האישי לפני אינטרסים אחרים.

2. פוליטיקה לפני הכל.

3. אומרים את מה שנוח להם להגיד ולאו דווקא את מה שנכון.

ההיפך משקיפות. תמיד יתארו מציאות חלופית טובה יותר מהמציאות. תמיד יאשימו אחרים. מתבטאים בתדירות גבוהה ברשתות חברתיות.

5. פועלים ללא עבודת מטה מסודרת.

6. נוטים להתעלם מהמלצות מומחים ואנשי מקצוע.

7. שבירת כללים  מקובלים במדינה דמוקרטית

כך למשל, הנשיא האמריקאי טראמפ אמר שהוא לא מבטיח שיכבד את תוצאות הבחירות, אם יריבו ינצח. 

גם המלחמה המתמשכת של בנימין נתניהו נגד רשויות החוק בישראל (משטרה, פרקליטות, יועץ משפטי, בתי משפט וכיו"ב) היא דוגמה לשבירת כללים.

8. מתבטאים בחריפות נגד קבוצות באוכלוסייה

זאת על מנת להביא לתמיכה של קבוצות אוכלוסייה אחרות בהם.  

בזמני משבר יש צורך בהתלכדות סביב המשותף על מנת להתמודד ביחד עם המשבר. 

המסרים הפלגניים של המנהיגים פוגעים ביכולת הזו.

מה נדרש על מנת להצליח בהתמודדות עם נגיף הקורונה?

 

המנהיגים שמצליחים בהתמודדות הם אלו שפחות שמים את עצמם במרכז ושמים את המשבר של הקורונה במרכז.  

אלו שפועלים בשקיפות, אחריות ומהווים דוגמה אישית (סטנדרט אתי גבוה). אלו שמגלים מנהיגות ומחויבות.

הם מסוגלים לעבוד עבודת צוות, לקבל דעות של מומחים, להאציל סמכויות ולנצל יתרונות יחסיים של גורמים שונים.

באופן לא מפתיע, חלק ממנהיגי מדינות שמתמודדות היטב עם המשבר הן נשים, כמו אנגלה מרקל בגרמניה וראש ממשלת ניו זילנד.

ניהול משברים: מנהיגות ומחויבות

 

מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסטים קודמים התייחסתי לעקרונות ניהול משברים: ניצול יתרונות יחסיים וחשיבה מחוץ לקופסה. פוסט זה מתייחס למאמר מעניין שפורסם לפני מספר שנים על ידי ה-OECD. 

המאמר עוסק בניהול משברים ברמה של מדינות וברמה עולמית, אבל נראה לי שהוא תקף גם לרמה של ארגונים ואולי אפילו לרמה של משפחות.

אגע בשני היבטים הקשורים זה בזה: השינויים בדפוסי אירועי Crisis ומנהיגות ומחויבות (Leadership and Commitment). 

הדפוס החדש של אירועי משבר

דפוס המשברים החדש הוא מורכב וקשה יותר מהדפוס הקלאסי של המשברים. 

גורמים התורמים לו  

עיור (אורבניזציה) 

הגורם לצפיפות אוכלוסייה. צפיפות כזו עלולה, למשל, להגדיל את שיעור ההידבקות במגפות ואת נזקי פיגועי טרור.

גלובליזציה 

גלובליזציה גורמת לתלות של כלכלות של מדינות שונות זו בזו. 

היא גם מביאה ליותר מגע בין אוכלוסיות שונות בגלל ריבוי הטיסות והנסיעות בין ארץ לארץ.

המשמעות:

1. משבר בכלכלת מדינה אחת משליך על מדינות אחרות.

2. סיכויי הידבקות גדולים יותר במחלות.

התחממות כדור הארץ 

התחממות כדור הארץ גורמת למזג אוויר קיצוני יותר. מזג אוויר קיצוני יותר מגדיל את תדירות ואת עוצמת אסונות הטבע. 

מאפייני דפוס המשברים החדש

משברים ידועים פחות

לפעמים סוג של ברבור שחור. לפעמים סתם משברים פחות צפויים.

המשמעות: 

1. קשה יותר להתכונן למשברים מראש.

2. קשה יותר להגיב נכון ומהר למשברים.

תדירות גדולה יותר של משברים

הפרשי הזמן בין משבר למשבר מתקצרים. דוגמה לכך הן הפרשי הזמן בין מגפות עולמיות ההולכים ומתקצרים.

המשמעות:

1. צורך להתמודד עם יותר משברים.

2. צריך להיערך מראש למצבים בלתי צפויים שליליים ולהניח שהם עלולים להתרחש.

דוגמה מכלכלת המשפחה: יש צורך בהגדלת החיסכון המיועד לבלת"מ.

משברים מורכבים יותר וחוצי גבולות

המשברים מורכבים יותר. לפעמים משבר אחד בה ביחד עם משבר אחר. התוצאה המצטברת היא יותר מסכום הנזקים של כל אחד מהם בנפרד.

המשמעות:

1. נדרש תיאום עם יותר גורמים המטפלים במשבר. 

2. קשה למצוא ערכים משותפים ומטרות משותפות.

3. נדרשת הבנה כוללת של מהות המשבר. 

אחת מדרכי ההתמודדות עם המורכבות היא מרכזים לאומיים לטיפול במשברים. המרכזים מנסים, בין השאר, לדאוג לשפה משותפת ולכלים משותפים, בהם ישתמשו גורמים שונים המטפלים במשבר, כל אחד מהזווית שלו.

במאמר של ה-OECD תוכלו לקרוא על כמה דוגמאות מעניינות של מרכזים כאלה.

גורמים המקשים על ממשלות לנהל משברים

1. הדפוס החדש של המשברים 

הדפוס החדש, שתואר בהרחבה קשה יותר לטיפול.

2. מעורבות של יותר גורמים בניהול המשבר

בנוסף לכך שהמשברים חוצי גבולות ולכן מדינות שונות מעורבות בטיפול במשבר, יש גם חברות שונות התלויות זו בזו במסגרת שרשרת הספקה או במסגרת של תלויות אחרות זו בזו.

יש גם עמותות שונות, רובן בעלות כוונות טובות,  הפועלות גם בעת משבר.

גורם נוסף הוא הציבור (האזרחים) שיש לו דרישות ברמה הגבוהה ביותר מהמנהיגות שלו. הדרישות נובעות גם מהעומס הרגשי והלחץ בו נתון הציבור.

את האפקט של הציבור על קבלת ההחלטות מעצימים הערוצים של האינטרנט והדיגיטל בכלל והרשתות החברתיות בפרט.

הביקורת על המנהיגים מוצאת ביטוי מהיר ובעל תפוצה גדולה.

המנהיגים חוששים מזה, אחרי שכבר ראו כמה תקדימים, כמו "האביב הערבי". 

השורה התחתונה: מנהיגים ממתקשים יותר לנהל משברים. המשברים קשים ומורכבים יותר והדרישות והציפיות גבוהות יותר.

מנהיגות ומחויבות

הציפיות של האזרחים מהמנהיגים, על פי המאמר, הן בשלושה תחומים:

1. שקיפות (Transperancy)

האזרחים מצפים לשקיפות בהחלטות. זה משתלב היטב בצורך בהסברה ובמודעות.

2. אחריות (Responsibility)

קבלת החלטות שקולות המביאות בחשבון את טובת ציבור האזרחים.

3. סטנדרט אתי גבוה (High Standard of Ethic)

סטנדרט אתי גבוה כולל הימנעות מהחלטות על פי אינטרסים זרים ואינטרסים אישיים. הוא כולל כמובן גם דוגמה אישית.

החשש של מנהיגים הוא, שיקבלו החלטות לא נכונות,  שיפגעו בהם בעתיד.

על פי המאמר, החשש של מנהיגים שאינם עומדים בדרישות האלה הוא גדול יותר.  

משבר ה-COVID-19

המשבר הנוכחי של וירוס הקורונה והמשבר הכלכלי הנלווה אליו, וסיכונים נוספים המתווספים לשני המשברים הגדולים הללו, הוא דוגמה טובה להמחשת הטענות במאמר.

יש מנהיגי מדינות שאינם עומדים בדרישות שצוינו בפסקה הקודמת. למרבה הצער, נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הוא דוגמה למנהיג כזה.

יש מנהיגים, למשל: אנגלה מרקל, בגרמניה, שעומדים בדרישות הנ"ל. 

הדוגמה האישית באה לידי ביטוי גם בוויתור על חלק מהמשכורת ובוויתור על הטבות אחרות בעת קשה לאזרחים.

אתם מוזמנים לחשוב לבד: האם במדינת ישראל המנהיגים עומדים בדרישות אלה?