לא ננצח בעזה

 

לפני זמן לא רב ניסו איתמר בן-גביר וחבר מרעיו להעביר הצעת חוק על עונש מוות למחבלים. 

תחנוני עורך הדין של החטופים ושל גורמים אחראים נענו בשלילה. 

כמו בתפקידו כשר לביטחון לאומי, גם בהעברת הצעת החוק המזיקה הזו בן-גביר נכשל.

הסופר אתגר קרת, הסביר היטב במאמר בעיתון "ידיעות אחרונות" מהי תפיסת העולם של בן-גביר וחבריו. 

מבחינתם החטופים יכולים למות. אם זה יקרה, אז הם יבנו התנחלויות ברצועת עזה בגלל מות החטופים. הם גם יעשו טרספר של אוכלוסייה אזרחית מעזה. 

אם נסכם, אליבא דה חבורת הקיצוניים של בן-גביר, אנשים שלא מאמינים בתפיסת העולם המטורפת שלהם, ימותו על מנת לקדם אותה. 

לא רק שאני מסכים עם כל מילה של אתגר קרת, נזכרתי שכבר ראיתי מקרוב את ההתנהלות הזו בעבר. 

צעדה לשחרור גלעד שליט

כשגלעד שליט היה שבוי בידי החמאס, היו הפגנות למען שחרורו.

גולת הכותרת, הייתה צעדה לירושלים. הצטרפתי לקטע האחרון של הצעדה ממוצא לירושלים. 

מספר רב של אנשים צעדו. שתי קבוצות קטנות הפגינו נגד שחרור גלעד שליט.

קבוצה אחת ישבה בשקט בצד עם שלטים. 

אלה היו משפחות של אנשים שנרצחו על ידי מחבלים. הם קראו לא לשחרר את רוצחי בני משפחתם.

אין טעם להתווכח איתם ואין לשפוט אותם בצערם. מה שעשו לגיטימי לגמרי. 

הקבוצה השנייה הייתה קבוצה קולנית של כ-15 או 20 פרובקטורים שהלכו בתוך הצועדים. 

זיהיתי שניים מהם: איתמר בן גביר וברוך מרזל. 

הם דרשו לא לשחרר את גלעד שליט ובמקום זה כל יום שעובר עליו בשבי לספח קמ"ר אחד מיהודה ושומרון לישראל עד שהחמאס ישחרר אותו. 

כמו במקרה של החטופים לעזה, בן-גביר וחבריו היו מוכנים להקריב את חייו של גלעד שליט, שאינו שותף לאידיאלוגיה המטורפת שלהם, על מנת לקדם אותה.

נחטף על ידי בן-גביר וסמוטריץ

בסוף הפוסט סיכונים: תחזית לשנת 2024 כתבתי שבנימין נתניהו הלך עם דיסקית חטופים. כתבתי שלא מן הנמנע שנתניהו מרגיש חטוף על ידי בן גביר וסמוטריץ. 

בשום שלב במלחמה החטופים לא היו בראש סדר העדיפויות של מר נתניהו. 

האמירה הדמגוגית והריקה של נתניהו ננצח בעזה ונחזיר את החטופים היא קשקוש. 

למשוך את המלחמה עוד כמה חודשים, אולי שנה,  ולהחזיר אז את החטופים זה לא ריאלי.

לרוב החטופים אין את הזמן הזה. 

ספק גדול אם בעוד כמה חודשים מישהו מהחטופים שאינם צעירים ובריאים יחזור בחיים.

אין ביטחון שגם הצעירים והבריאים יחזרו אז בחיים.

לצערי, המציאות היא שבן-גביר וסמוטריץ שולטים בנתניהו. 

שתי ידיעות עיתונאיות אומרות שממשל ביידן מסכים לגמרי עם מה שכתבתי כאן.

המקורות של רביב דרוקר בערוץ 13 אומרים שביידן כועס על נתניהו על זה שאינו מעביר את כספי המיסים של פלשתינאים לרשות הפלשתינאית, כפי שהתחייב להעביר. הוא אומר לנשיא ביידן, שסמוטריץ לא מרשה לו להעביר אותם. 

בעיתון ידיעות אחרונות של שלשום (15.1.24) קראתי שבביידן כועס על נתניהו משום שאינו מציע תוכנית ליום שאחרי. 

לדעת אנשי הממשל האמריקאי, נתניהו אינו שם את החטופים בראש סדר העדיפויות ומעוניין להאריך את המלחמה בעזה מסיבות אישיות וקואליציוניות.

להבנתי, "סיבות אישיות וקואליציוניות" פירושן כניעה לבן-גביר ולסמוטריץ על מנת לנסות להמשיך להיות ראש ממשלה.

כאמור, היום שאחרי של בן גביר וסמוטריץ הוא טרנספר של ערביי עזה והקמת התנחלויות יהודיות ברצועה. 

היום שאחרי של האמריקאים, של המדינות הערביות המתונות ושל מרבית אזרחי ישראל איננו התפיסה המטורפת והבלתי אפשרית שלהם. 

הפתרון של נתניהו הוא לברוח מהחלטה על היום שאחרי כי בן גבר וסמוטריץ יפרשו מהממשלה אם תתקבל החלטה סבירה כלשהי ביחס ליום שאחרי. 

ללא תוכנית סבירה ליום שאחרי אי אפשר לנצח בעזה. גם צה"ל, גם אזרחי ישראל וגם בעלי בריתנו חייבים לקבל תוכנית סבירה ליום שאחרי.

התפיסה של ד"ר רונן ברגמן

ב-17.1.2024 פרסם רונן ברגמן מאמר בעיתון ידיעות אחרונות. כותרת המאמר היא: "ההימור על חיי החטופים". כותרת נוספת למאמר "מאבדים את קלפי המיקוח". 

ברגמן אומר שהמדיניות של לנסות לשחרר חטופים באמצעות כוח צבאי נכשלה.

רק חטופה אחת שוחררה. חטופים אחרים שילמו בחייהם על הניסיונות הללו. 

ההנחיות שקיבלו מחבלי החמאס היו שאם מתקיפים אותם על מנת לשחרר חטופים להרוג את החטופים. בנוסף ייתכן שיש חטופים שנפגעו מהפצצות צה"ל. ברגמן מדמה את מדיניות ממשלת ישראל להתנהלות של מהמר בקזינו. 

המהמר מפסיד ובכל זאת ממשיך להמר ובסוף הקזינו הוא זה שמרוויח. 

הוא מציע "לחשב מסלול מחדש", כלומר: לחשוב על דרכים אחרות לשחרר חטופים.  

אני בהחלט מסכים עם השורה התחתונה של ד"ר רונן ברגמן, אבל אני מעדיף שני הסברים אחרים לאותה תופעה במקום הסבר המהמר בקזינו.

מזווית ראייה של ניהול סיכונים

בניהול סיכונים מנסים להפעיל Controls על מנת להקטין את הנזקים עקב אירוע סיכון שהתרחש. 

אם Control מסוים אינו מקטין מספיק את הסיכון, כלומר: רמת הסיכון הנותרת (Residual Risk) גבוהה מדי ממה שרוצים להשיג, מנסים למצוא Control אחר שיוריד אותה.

הסיכון העיקרי בהקשר הנוכחי הוא מוות של חטופים. סיכון נוסף הוא פגיעה בהם.

ה-Control של לנסות לשחרר אותם באמצעים צבאיים הגדיל את רמת הסיכון שנותרה במקום להקטין אותה. 

הגיע הזמן לנסות Control אחר.

מזווית ראייה של הטיות חשיבה: אפקט ההוצאה האבודה

אפקט ההוצאה האבודה הנקרא גם אפקט הקונקורד מתאר הטיה פסיכולוגית בקבלת החלטות. 

העובדה שהשקיעו הרבה בפרויקט שלא יצליח גורמת לזה שימשיכו להשקיע בו כדי לא להפסיד את ההשקעה הרבה שנעשתה. 

ההחלטה הרציונלית היא לוותר על ההשקעה. 

במקרה הזה לותר על הפרויקט של לנסות לחלץ חטופים באמצעות כוח צבאי ובמקום זה "לחשב מסלול מחדש" כמו שמציע רונן ברגמן ולא רק הוא.

מסקנות

כל עוד נתניהו אינו מסוגל לפטר את בן גביר וסמוטריץ ולהקים ממשלה בלעדיהם הוא גורם מזיק להתמודדות של מדינת ישראל במצב הקשה הנוכחי.

 אי אפשר לסמוך על אף מילה שלו. אי אפשר להאמין לו שהוא מעוניין באמת לקדם את החזרת החטופים.

סביר להניח שנתניהו לא ישתחרר מהשיעבוד שלו לסמוטריץ ולבן גביר.