יום ראשון, 12 בנובמבר 2023

מדינת ישראל: האם ההתמודדות עם הסיכון בנימין נתניהו תהיה באמצעות התפטרות?

 


מי שקרא פוסטים בבלוג הזה, הבין שבנימין נתניהו בתפקיד ראש ממשלה מהווה סיכון ברמה גבוהה למדינת ישראל ולאזרחיה. 

קראו למשל: ראש ממשלה שאינו מנהל את הסיכונים של המדינה הוא סיכון גדול

האמת היא שאירועי ה-7 באוקטובר מייתרים את קריאת הפוסטם בבלוג הזה: נתניהו אחראי לאירוע האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל ולכן מהווה סיכון ברמה גבוהה לאזרחי מדינת ישראל.


איך מתמודדים עם סיכונים?


בוחרים באיסטרטגיה אחת או יותר לניהול סיכונים ומנסים לפעול לפיה. 

הפעולה המעשית מתורגמת לבחירת Controls ולניסיון ממשי ליישמם. 


בהקשר של בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל, האיסטרטגיה הטובה ביותר היא Avoidance. במילים אחרות הימנעות ממצב בו בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה. 


ה-Control הטוב ביותר הוא הודאה של מר נתניהו באחריותו לאסון והודעה ברורה שלו (כולל תאריך בטווח זמן של עד סוף שנת 2023) שהוא מתפטר מתפקידו. 

אלא שלא תמיד ה-Control הכי טוב ניתן למימוש.


אם נאמין למאמר שפרסם איתן אבריאל בעיתון דה מרקר של היום (12.11.23), מחקרים מדעיים מצביעים על זה שמר נתניהו לא יתפטר. 


תמצית המאמר של אבריאל


לקריאת המאמר המלא לחצו: מעגל הקסם הדיקטטורי: המודל האקדמי שמסביר מדוע נתניהו לא ילך מרצון.


המודל של קאושיק באסו

אבריאל מתאר מאמר אקדמי של הכלכלן קאושיק באסו מאוניברסיטת קורנל. באסו היה הכלכלן הראשי של הבנק העולמי בשנים 2012-2016.

על פי המודל, מנהיגים חזקים ובמיוחד דיקטטורים, מעוניינים להמשיך בתפקידם כמעט בכל מחיר. בכל פעם הם חורגים יותר ויותר מהחוק על מנת להבטיח את המשך שלטונם. 

ככל שהם חורגים יותר ויותר מהחוק גדל הפחד שלהם להיענש על החריגות הללו. על מנת להימנע מעונש הם נצמדים לכיסא. 

זהו מעגל רע. משום שהחריגות מתרבות ונעשות חמורות יותר ויותר.

על פי מודל זה נתניהו לא יתפטר מרצונו.


המודל של בראנקו מילנוביץ


גם ברנקו מילנוביץ הוא כלכלן. מילנוביץ מתמחה במחקרים של אי-שיוויון.

על פי מילנוביץ, שליטים חזקים בכלל ודיקטטורים במיוחד, אינם מפחדים מעונש. מה שמניע אותם זה הרצון לשלוט לזמן בלתי מוגבל. 

על פי תפיסתו שליט כזה יסיים את תפקידו במוות במיטתו או בהדחה. בעקבות ההדחה הוא עשוי להגיע לכלא.

גם על פי מודל זה נתניהו לא יתפטר מרצונו.


אבריאל מסכם שעל פי תיאוריות אלה ההנחה הסבירה היא שנתניהו, כמו פוטין, סטלין ומוסוליני לא יפרוש מרצונו. גם אם יהרגו הרבה אזרחים. גם אם יהיו כישלונות צבאיים. גם עם הכלכלה תתמוטט.


איך מטפלים בסיכון?


אבריאל מציג שני Controls אפשריים:


1. הפסד של בנימין נתניהו בבחירות.

2.  הפגנות של מיליוני אנשים שיוצאים לרחוב לדרוש את התפטרותו בכל מחיר.

לדבריו, ניסיון ההעבר במדינות אחרות מוכיח שהפגנות כאלה השיגו התפטרות.


הדעה שלי


את דעתי שחיוני שבנימין נתניהו יפסיק להיות ראש ממשלת ישראל במועד מוקדם ככל האפשר כבר הבעתי יותר מפעם אחת.

האפשרות הראשונה של הפסד של בנימין נתניהו בבחירות אינה סבירה. 
לא משום שלו היו מתקיימות בחירות דמוקרטיות הוא היה נבחר
הוא לא היה נבחר, אבל מי אמר שאם הוא ישאר בשלטון יהיו בחירות בכלל ובחירות דמוקרטיות בפרט? 

אם המודלים שהציג אבריאל תואמים את המציאות, אז אדם שאובדן חיי אדם והתרסקות הכלכלה לא יהווה עבורו סיבה לוותר על שלטונו, יימנע גם מבחירות דמוקרטיות שבהן הוא עלול להפסיד.

פרופ' יובל נוח הררי אמר, שלא כדאי שנשלה את עצמנו, אם הממשלה הזו תהיה בשלטון עד סוף הקדנציה לא יהיו בחירות.

אני מאוד מעריך את פרופ' הררי וחולק עליו באופן חלקי. לו היה מוסיף את המילה דמוקרטיות למילה בחירות הייתי מקבל את דעתו. 

בפוסט: סיכונים לדמוקרטיה הישראלית: האם אנחנו בדרך לונצואלה 2? אני מציג תסריטים של בחירות לא דמוקרטיות על פי פרופ' אריקה פרננדז.
הקריירה של פרופ' פרננדז באוניברסיטת מישיגן התמקדה במחקר של פוליטיקה ברודנויות. בשנים האחרונות היא עוסקת בהידרדרות של דמוקרטיות לרודנויות. 

אם רוצים להימנע מאובדן מדינת ישראל בגלל שלטון נוסף של נתניהו, נותרה רק הדרך השנייה שמציג אבריאל. 
משהו כמו ההפגנות נגד גולדה מאיר בשנת 1974, אחרי שנבחרה בבחירות דמוקרטיות אחרי מלחמת יום הכיפורים רק בעוצמה גדולה יותר.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה