דעתי בנושא החזרת החטופים לא השתנתה מאז שכתבתי בכמה פוסטים שהחזרתם היא הדבר החשוב ביותר בהקשר של המלחמה בעזה.
מה שכן השתנה זו המציאות.
יש הרבה פחות חטופים חיים והזמן אוזל להם. אולי עכשיו זו ההזדמנות האחרונה להחזיר את חלקם בחיים.
האמריקאים אומרים שזו כנראה ההזדמנות האחרונה וגם המתווכות האחרות מתחילות להתיאש.
גם המציאות הביטחונית השתנתה לרעה:
1. הצפון בוער.
2. קיים חשש אמיתי למלחמה אזורית שהשחקנים העיקריים בה מצד קואליציית הרשע הם איראן וחיזבאללה.
צומת T
כפי שאומרים לא מעט אנשים שמבינים בביטחון, אנחנו נמצאים בצומת T שיש בה רק שתי חלופות:
1. להגיע להסכם ולהחזיר את החטופים במחיר של סיום המלחמה בעזה ויציאה ממנה.
בתסריט זה צפויה רגיעה יחסית בצפון שאולי תאפשר מציאת פתרון לחזית הבעייתית והמסוכנת ביותר: המלחמה עם חיזבאללה ואולי גם עם איראן באפן ישיר.
2. הסתברות גבוהה למלחמה אזורית
גם אם ננצח, ההשלכות של מלחמה כזו יהיו קשות לאזרחי ישראל ולחיילי צה"ל.
נקודת הפתיחה שלנו לא טובה כשהחטופים עדיין בעזה, צה"ל פועל בעזה, המילואימניקים שחוקים והבחירות בארה"ב מתקרבות.
הבחירה ההגיונית והמוסרית
להגיע להסכם לשחרור החטופים ולצאת מעזה.
כשיוחזרו אחרוני החטופים צה"ל יצא לגמרי מעזה.
צריך להביא בחשבון שהצד השני הוא חמאס וסינואר. לא בטוח, שגם אם יושג הסכם הם לא יפרו אותו במהלך תהליך המימוש שלו.
הבחירה של בנימין נתניהו
בנימין נתניהו הוא האשם העיקרי בכך שלא הושג הסכם ולא החוזרו חטופים.
הוא עושה כל מה שהוא יכול על מנת למנוע הסכם להחזרת החטופים.
אדם שרוצה בהחזרת החטופים לא מציב תנאים חדשים להסכם.
אדם שרוצה הסכם לא רץ לתקשורת לדבר על המשא והמתן ולא סתם לדבר, אלא להגיד שיהיו דברים שהוא לא יסכים להם במסגרת המו"מ.
מי שרוצה בהסכם יכול אולי להציב תנאים ומגבלות, אבל הוא עושה את זה בתוך המו"מ ולא בתקשורת.
ברור לגמרי שמה שמעניין את נתניהו זה קודם כל האינטרסים האישיים שלו. אחרי זה המשך קיומה של המשלה ורק אחרי זה טובת החטופים, המפונים וטובת אזרחי ישראל.
אל תאמינו לאמירות הריקות שלו שהוא עושה כל על מנת להחזיר את החטופים.
במציאות זה יותר קרוב לאמירה שהוא עושה הכל כדי לא להחזיר את החטופים משום שבן-גביר וסמוטריץ יפרקו את הממשלה, אם יהיה הסכם.
אזרחי ישראל הפכו לבני ערובה של שני שרים משיחיים קיצוניים שאינם מחוברים למציאות.
לא מפתיע שבניתוח דומה למה שהצגתי כאן, אבל עם הרבה יותר ידע והבנה ממה שיש לי, אמר ברדיו אלוף במילואים עמוס ידלין, שבנימין נתניהו איבד את הקשר עם המציאות.
ההסטה של נתניהו
מר נתניהו הוא מומחה גדול להסתה ולהסטה. בהקשר זה מדובר בהסטה.
הסטה נעשית באמצעות מיקוד הדיון בשאלה הלא נכונה ויצירת ויכוח.
יש בינינו כאלה שעדיין זוכרים דוגמה קודמת מלפני כמה שנים.
נתניהו העלה טענה שהמופתי אמין אל חוסייני הגה את הנאציזם. הויכוחים היו על הטענה הכוזבת הזו ויותר חשוב חסרת משמעויות מעשיות במקום להתמקד בשאלה המעשית האמיתית: האם נתניהו מתפקד באופן סביר כראש ממשלה?
ההסטה הנוכחית
נתניהו מציג את שאלת החזרת החטופים כשאלה של החזרת החטופים לעומת הישארות בציר פילדלפי. המצדדים בעמדתו מדברים על כך שחזרה לציר פילדלפי תגבה יותר חיים של חיילי צה"ל מאשר מספר החטופים החיים.
לגבי מי שחושב שהמחויבות של מדינת ישראל לאזרחיה היא ערך יסוד על פיו פעלו ממשלות ישראל עד ממשלת נתניהו הנוכחית אין דילמה: חיי החטופים חשובים יותר.
עכשיו אראה את הדמגוגיה המסוכנת בטענה שמעלים תומכי נתניהו:
1. כבר ציינתי שההקשר הוא הרבה יותר רחב. צריך להתייחס לבעיה המרכזית שהיא החיזבאללה בצפון.
הכוח שלו וכמות ואיכות הנשק ההתקפי שלו גדולים בהרבה מאלה שהיו לחמאס ב-7 באוקטובר. אחרי שצה"ל ניצח את היחידות הצבאיות של החמאס, נשארה מלחמת גרילה לא מאורגנת. לחמאס יש הרבה פחות יכולות צבאיות ממה שהיו לו ב-7 באוקטובר.
בנוסף הטווח והדיוק של האמצעים שבידי החיזבאללה גדולים יותר, הם יכולים לפגוע גם בתושבי מרכז הארץ ולא רק בצפון.
2. הצבת מספר הרוגים של צה"ל אם וכאשר יהיה צורך לחזור לפידלפי במועד לא ידוע היא טענה חסרת בסיס.
אף אחד לא יודע להגיד: האם זה יקרה? מתי זה יקרה ומה יהיה מספר הנפגעים, אם בכלל יהיו כאלה.
כשצה"ל ושירותי הביטחון האחרים אומרים באופן חד שהם מוכנים לצאת משם בשביל להחזיר את החטופים, צריך לתת משקל גבוה לאמירה שלהם ומשקל נמוך לאמירות של פוליטיקאים אינטרסנטיים, שלא באמת מבינים בנושאים ביטחוניים.
מספר החטופים וההסתברות למותם אם לא תהיה עסקה עכשיו הוא מספר ידוע.
הזווית שלי כמומחה לניהול סיכונים
בכל פרויקט של ניתוח סיכונים בארגון שהייתי מעורב בו הארגון החריג סיכונים מסוימים קשים במיוחד ודרש לא לכמת אותם, אלא להימנע בכל מחיר מהתרחשות אירוע סיכון כזה.
בעיני רבים, וגם בעיניי, לא להחזיר תוך זמן קצר את החטופים בעזה זה סיכון מסוג זה.
אי-החזרתם פוגעת בערכים שהם חלק מהמהות של מדינת ישראל ומחויבותה לאזרחיה.
סיכונים שמכמתים והטיפול בהם
בפוסט תהליך ניהול סיכונים תיארתי את התליך הכימות ואת קביעת סדרי העדיפויות לטיפול בסיכונים. אף פעם אי אפשר לטפל בכל הסיכונים ובוודאי לא בכל הסיכונים במקביל.
בתיאור פשוט, שאינו נכנס לעומק, מנסים לתת עדיפויות גבוהות יותר לטיפול בסיכונים החמורים ביותר.
הטיפול בסיכונים אחרים נדחה.
נכון להיום, אין ספק שהסיכון הביטחוני החמור ביותר הוא החיזבאללה ואיראן.
החמאס ורצועת עזה הם סיכון הררבה פחות חמור.
אין ברירה אלא להתמקד בסיכון מצפון.
זה לא אומר שלא לנסות לפתור אותו ללא מלחמה.
הבחירה של נתניהו בציר פילדפי במקום החטופים והמשבר בצפון
נראה כי נתניהו בוחר בהישארות בציר פילדלפי במקום בהחזרת החטופים ובהימנעות ממלחמה אזורית.
אם, חס וחלילה, זה יקרה והתוצאות יהיו קשות לאזרחי ישראל, נתניהו צריך לשלם את המחיר באופן מידי ולהפסיק לכהן כראש ממשלה.
יש גבול למה שאזרחי מדינת ישראל יכולים לספוג מראש ממשלה לא מחובר למציאות, הדואג לאינטרסים האישיים שלו ולא לטובת מדינת ישראל ואזרחיה.
