בעקבות מידע חדש, לפחות עבורי, בחדשות ערוץ 12 ביום שישי (4.9.26) הבטחתי להתייחס שוב לאשמתו של נתניהו בטבח ה-7 באוקטובר.
אתיחס לשלוש תקופות על ציר הזמן מזווית של ניהול סיכונים.
1. טווח הזמן הארוך: הקונספציה של עזרה לחמאס ופגיעה בראשות הפלשתינאית
2. טווח הזמן של כחצי שנה לפני הטבח
3. טווח הזמן הקצר: קצת לפני ה-7 באוקטובר וקצת אחריו
עיקר ההתיחסות שלי תהיה לחצי השנה לפני ה-7 באוקטובר במהלכה התעלם נתניהו מכל הסיכונים וההתראות באופן עקבי.
מזווית ראייה של מומחים לניהול סיכונים התקופה הזו חשובה יותר מהלילה שלפני האירוע.
טווח הזמן הארוך: הקונספציה
אין ספק שנתניהו הוא אבי הקונספציה של לממן את חמאס במקום לפגוע בו.
לא הרבה זמן אחרי תחילת מלחמת ה-7 באוקטובר רואיין באחד מערוצי הטלוויזיה אלוף (במיל.) גדי שמני, מומחה גדול לרצועת עזה.
הוא נשאל על ידי כתב או כתבת מתי לדעתו התחילה הקונספציה?
הוא לא היה צריך לחשוב הרבה על מנת להגיד שהיא התחילה בתחילת הקדנציה של בנימין נתניהו כראש ממשלה.
בכתבה בערוץ 12 הוזכר ששלושה ראשי שב"כ (רונן בר, נדב ארגמן ויוסי כהן) ביקשו מנתניהו אישור לחיסול יחיא סינואר. שלושתם נענו על ידו בשלילה.
איני חושב שאני צריך להיכנס לעומק של הסוגיה הזו שאיני מומחה לה. היא צריכה להיות נידונה בועדת חקירה ממלכתית.
הדבר היחיד שאני יכול לציין זה שזוהי אחת הסיבות להתנגדותו העקבית והנחרצת של בנימין נתניהו להקמת ועדת חקירה ממלכתית.
טווח הזמן הקצר
לא במקרה נתניהו מקורביו ועושי דברו מתמקדים בטווח זמן זה ולא בטווחי זמן יותר ארוכים בהם אשמתו של נתניהו הרבה יותר ברורה.
גם בטווח הזמן הקצר מציגים נתניהו ואנשיו תזה שקרית לפיה, אם היו מעירים אותו ומזהירים אותו שעה או שעתיים קודם הטבח היה נמנע.
ראש לשכתו ניסה להעלים שיחה שנרשמה בפרוטוקול שלאף אחד אסור לגעת ולשנות על מנת לתמוך בתזה המפוקפקת הזו.
בכתבה מתבררים הדברים הבאים:
1. לשכת נתניהו הוזהרה בסביבות שעה 2:00 או 3:00 בלילה על ידי גורמים במערכת הביטחון. אם לא העירו אותו, אז האשמה היא באנשי לשכתו.
2. גם אחרי שהעירו אותו לקח לו כמה שעות עד שהתחיל להתיחס למשבר ועד שהגיע למטה בקריה. השיחה הראשונה שלו עם הרמטכ"ל נעשתה בשעה מאוחרת.
יואב גלנט הגיע לקריה הרבה לפני נתניהו, למרות שהמרחק מביתו גדול בהרבה מהמרחק של ביתו של נתניהו בקיסריה.
הזנקת שיירת הליווי של ראש ממשלה לוקחת דקות. נסיעה בכביש לא עמוס בשעת בוקר מוקדמת ביום חג, אורכת סדר גודל של שעה.
להסבר אפשרי מדוע לקח זמן כה רב ומדוע כנראה לא ממש תיפקד כשהגיע, כנרמז בכתבה, אתיחס בפוסט עתידי.
טווח הזמן של כחצי שנה לפני המלחמה
אין צל של ספק, שמזווית של ניהול סיכונים טווח זמן זה הוא חשוב יותר מהשעות הראשונות של המלחמה.
ניהול נכון של סיכונים ושל משברים מתחיל בתהליך של זיהוי הסיכונים, הערכת הסיכונים והתמקדות בטיפול בסיכונים חמורים.
נתניהו בחר להתעלם מסיכוני מלחמה למרות שהוזהר מספר פעמים במשך מספר חודשים. חלק מהאזהרות היו קונקרטיות ונגעו לחמאס. אחרות היו יותר כלליות ולאו דווקא ממוקדות בחמאס.
איני מומחה בנושאים צבאיים. אני כן מומחה בניהול סיכונים.
בבלוג זה Risk and Crisis כתבתי פוסט על סיכוני מלחמה בחודש יולי 2023.
קישור לפוסט: סיכוני מלחמה - חלק 1: מלחמה בין ישראל לאויבים במזרח התיכון
כל מה שהייתי צריך זה להקשיב לשני אנשים מודאגים שביום אחד דיברו על כמות התראות, שאינה זכורה להם בעבר, האלוף במילואים טל רוסו והרמטכל לשעבר גדי אייזנקוט.
להבין מה הם אומרים ולחבר את זה למה שקרה באותה תקופה במדינה (המהפכה המשטרית והשלכותיה) ולהסיק מסקנות.
התיחסות נכונה לניהול סיכונים אינה עוסקת רק אירוע הסיכון שהתרחש.
היא עוסקת גם בסיכונים אחרים חלקם גדולים יותר, שבמקרה או שלא במקרה לא התרחשו.
למשל הסיכון למתקפה משולבת בו זמנית של חיזבאללה וחמאס.
נתניהו בחר להתעלם מהסיכונים כחלק מתרבות השקר שיצר.
כל מנהיג ראוי, שבקדנציה שלו אירע אסון כזה נורא היה לוקח את האחריות ומתפטר מזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה