אירוע הכחדה המונית הוא ללא ספק משבר. משבר גדול. פוסט זה אינו עוסק בהכחדת בני אדם על ידי בני אדם, על אף שמדובר באירוע שכיח מדי לטעמי.
מדובר באירוע משברי שהכחיד את הדינוזאורים ומינים רבים אחרים.
Renee Duckworth מאוניברסיטת אריזונה התמקדה דווקא בשאלה: מה קרה למינים שלא נכחדו אחרי האסון?
טענתה המרכזית היא שתיאוריית האבולוציה האיטית של דרווין אינה נכונה לאחר אירוע אסון. לאחר אירוע אסון יש שינויים מהירים על מנת להסתגל למציאות החדשה השונה לגמרי מקודמתה.
שימו לב לאנולגיה בין התהליכים של שינויים בדפוסים ביולוגיים לבין שינויים לאחר אירועי אסון אחרים בשלב ה-Adaptaion שלאחר האירוע.
לא במקרה בחרתי בכותרת "אירוע ההכחדה ההמונית השישית" לפוסט זה.
הביטוי לקוח ממאמר של Duckworth ב"הזמן הזה". הביטוי, אותו היא מצטטת במאמר, הוא ביטוי בו משתמשים חלק מהחוקרים לתיאור המצב הנוכחי בהקשר של המצב היום עם ההתחממות של כדור הארץ.
הטענה היא שבעבר מרווחי הזמן בין אירוע כזה לאירוע שאחריו היו גדולים. מיליוני שנים. עכשיו הם מתקצרים.
לקריאת המאמר לחצו כאן: אסונות ורגיעות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה