איש אחד נסע בכביש עירוני (מהירות מותרת 50 קמ"ש) במהירות של 100 קמ"ש.
אין ספק שהוא לא ניהל את הסיכונים שלו.
כמה מהסיכונים האפשריים: הריגת אנשים אחרים בתאונה, מוות שלו בתאונה, פציעת אנשים אחרים בתאונה, פציעה שלו בתאונה, Total Lost של המכונית שלו ושל כלי רכב אחרים, פגיעות אחרות ברכוש ועוד.
על איש כזה אומרים: חשוב לו להגיע בזמן אבל לא חשוב לו לאן הוא יגיע (ליעד המקורי שלו, לבית חולים או לבית קברות).
בכל פעם שאני שומע את בנימין נתניהו או את בצלאל סמוטריץ מדברים על החטופים בעזה אני נזכר באותו נהג.
אני בהחלט מאמין להם שהם רוצים להחזיר את כל החטופים שבשבי החמאס, אבל כמו אותו נהג, לא מעניין אותם באיזה מצב יחזרו החטופים.
הם יכולים לחזור חיים או מתים.
למען האמת, ההתנהלות של הצמד הזה ושל איתמר בן-גביר לאורך חודשים ארוכים של המו"מ להחזרת החטופים צפויה לגרום להחזרת חטופים מתים.
כשמקשקשים על ניצחון מוחלט ועל השמדת החמאס ורק אחרי זה החזרת חטופים, נתניהו, סמוטריץ ובן-גביר חורצים את גורלם של כמעט כל החטופים והחטופות למוות.
מדוע כמעט? זוכרים את המקרה של חזי שי שהיה שבוי בידי ארגון המרצחים של ג'יבריל וכולם חשבו שהוא מת בקרב?
לא מן הנמנע שגם כשממשלת ישראל מפקירה פעם נוספת את החטופים יהיו מעטים שבכל זאת ישרדו.
לחטופים אין זמן לחכות. המשפחות שלהם ומרבית אזרחי מדינת ישראל רואים בהחזרתם כהישג העיקרי שאפשר להשיג בעזה.
גם במחיר של סיום המלחמה.
לא התסתרתי את זה שזו גם דעתי בפוסטים רבים בבלוג זה.
חבל על שלושה שבויים בגיל קרוב ל-80 שנהרגו לא מזמן. הם היו יכולים לחזור חיים לפני מספר חודשים.
לפני מספר חודשים הייתה עסקה שהוצעה על ידי החמאס להחזרתם במקום המתווה המקורי של החזרת חטופות.
גדי איזנקוט תמך בעסקה הזו. נתניהו, בהשפעתם של סמוטריץ ובן-גביר התנגד לשינוי המתווה. העסקה לא בוצעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה