מלחמת יום הכיפורים מזווית ראייה של ניהול משברים

 

הרמטכ"ל דוד אלעזר בהתייעצות בפיקוד צפון ב-10 באוקטובר 1973
מקור התמונה: ויקיפדיה

היום (28.9) הוא יום הכיפורים. כפי שב-11 בספטמבר כתבתי פוסט על סדרת פיגועי טרור קשים בארצות הברית, שאירע באותו תאריך בשנת 2001, כך אני כותב היום על מלחמת יום הכיפורים.

בני הדור שלי אינם זקוקים להסבר על מלחמת יום הכיפורים הם חוו אותה על בשרם, כולל אובדן חברים ו/או בני משפחה שנהרגו. לצעירים יותר הוספתי קישור לערך בויקיפדיה העברית.

מהזווית התאורטית של ניהול משברים, הכשלים העיקריים במלחמה זו היו בשלב ההכנות או ההיערכות לאירוע אסון. 

מהבחינה הזו יש דימיון חלקי בין מלחמת יום הכיפורים לבין פיגועי ה-11 בספטמבר. גם לפני ה-11 בספטמבר הרשויות האמריקאיות היו יכולות להיערך טוב יותר על מנת למנוע פיגועים או לפחות להקטין את הנזקים באופן משמעותי.

יש דימיון רב יותר בין מלחמת יום הכיפורים לבין  המקרה של Crisis בכור האטומי בפוקושימה ביפן: בשני המקרים הייתה היערכות כושלת במיוחד למקרה אל אירוע אסון. בשני המקרים היה מספיק מידע מקדים על מנת להבין שאירוע כזה יקרה בהסתברות גבוהה. 

היכן כשלנו בשלב ההכנה מלחמה?

אתחיל בכשל המהותי ביותר: הכחשת הסיכון. הכחשת הסיכון היא המפתח להרבה כשלים שהתרחשו. הסיכוי שהם היו מתרחשים היה הרבה יותר קטן ללא הכחשת הסיכון. 

כשמלמדים בקורס ניהול סיכונים, מלמדים שיש מספר אסטרטגיות לטיפול בסיכונים. 

אפשר לבחור בכל אחת מהן או בשילוב של כמה מהן. הדבר היחיד, שמלמדים, שאסור בתכלית האיסור, הוא הכחשת הסיכון (Risk Denial). 

זה בדיוק מה שנעשה בשני אירועי האסון האלה: התנהלו כאילו לא יכול להתרחש אירוע אסון.

התעלמות מסיכון שקל לזהות אותו

השלבים בתהליך ניהול סיכונים כוללים זיהוי, ניתוח והערכת הסיכונים. 

בשני המקרים מדובר בסיכון שקל מאוד לזהות אותו.

אולי יותר קשה לנתח ולהעריך אותו, אבל כל הערכה תצביע על כך שמדובר בסיכון ברמת חומרה גבוהה שחיוני לטפל בו. 

בשלב זה צריך לסווג אותו כסיכון השייך ל-Crisis Management ולא לניהול סיכונים רגיל.

התעלמות מהתראות מקדימות

ישנן דרכים לחזות התקרבות אירוע אסון. רעידת אדמה, למשל, הוא משבר שקל לחזות את מועד התרחשותו. לא תמיד קל לחזות את העוצמה של הרעידה החזקה במיוחד בה דנים.

העיר מקסיקו סיטי היא בסיכון לרעידות אדמה חמורות. המקסיקנים הקימו מרכז לחיזוי מראש על מנת להיערך לפני התרחשות האירוע. 

אין ספק שמה שהמקסיקנים יודעים לעשות גם היפנים יודעים לעשות. התראה מוקדמת הייתה. זה הספיק לתושבים בסמוך לכור אטומי אחר, שעמד בדרישות הבטיחות, להסתתר בתוך הכור על מנת שלא להיפגע מהצונאמי שבא אחרי רעידת האדמה. 

לחזות מלחמה

כנראה שיותר קשה לחזות מלחמה מאשר רעידת אדמה, אבל לפני מלחמת יום הכיפורים היו התראות מודיעיניות והתראות אחרות שצפויה מתקפה מצרית וסורית בזמן סמוך למלחמת יום הכיפורים. אלי זעירא, ראש אמ"ן, בחר להתעלם מהן כמידע לא אמין ולא להציף את המידע לרמטכ"ל דוד אלעזר ולממשלה. 

התוצאה הייתה מתקפה שהייתה הפתעה לדרג הביטחוני ולדרג המדיני והישגים רבים לצבאות המתקיפים בשלבים הראשונים של הלחימה. שלא תהיה טעות: הישגים להם זה יותר הרוגים ופצועים בצד שלנו, שלא לדבר על פגיעה בציוד צבאי וברכוש.

אופוריה או "לי זה לא יקרה"

התפיסה  "לי זה לא יקרה" שכיחה במדינת ישראל. מאוד מפתיע, שגם יפנים נהגו כך בהקשר של הליקויים הבטיחותיים בפוקושימה. בפוסט על הכור בפוקושימה תוכלו לקרוא התייחסות להרבה התראות בנושא חוסר בטיחות בכור, כולל מגורמים מחוץ ליפן. משום מה בחרו לטאטא את ההתראות מתחת לשטיח ולהתעלם מהן. 

בישראל הייתה אווירה של אופוריה אחרי הניצחון המוחץ במלחמת ששת הימים. היא תורגמה למסקנה נמהרת: אחרי המפלה צבאות מדינות ערב לא יעזו לתקוף. 

ברמה המדינית

ראש הממשלה, גולדה מאיר, סירבה להיענות לבקשתו של אנואר סאדאת, נשיא מצרים, לדבר על הסכם שלום.

שר הביטחון משה דיין אמר: ש"עדיפה שארם א שייך ללא שלום על שלום בלי שארם א שייך".

סאדאת הבין שלא יזכה להישגים מדיניים ללא הישגים צבאיים ונדחף למלחמה.

ברמה הצבאית

להלן הבהקים של כותרות בלבד מתוך הפיסקה "כשלים עד לקבלת הידיעה על המלחמה" מתוך הערך בויקיפדיה על מלחמת יום הכיפורים:

1. "יחידות מחסני החירום היו ברמה נמוכה ולא היו כשירות לספק את הציוד הצבאי כשהוא מוכן ללחימה ובמהירות הנדרשת." 

 

2. "חיל חיל השריון לא הטמיע תרגולות להתמודדות עם טילי נ"ט אף על פי שהיה ידוע שמצרים והסורים הצטיידו בהם." 

3. "בעקבות מלחמת ששת הימים הוחלט על צמצום סד"כ חיל הרגליים ועל השקעה נמוכה בו וכן על אי השקעה בחיל התותחנים."

4. "חיל האוויר הניח שיתנו לו 48 שעות להשמדת מערך הנ"מ של האויב, אולם, בפועל נאלץ להיכנס ללחימה ללא הכנה כזו וממילא לא יכול היה לפעול באופן יעיל באזורי הלחימה שהיו מכוסים באש נ"מ צפופה."

5. "אמצעי הצליחה העיקרי של צה"ל היה גשר הגלילים, שהפעלתו התבססה על ההנחה שצה"ל יושב על קו התעלה. אולם בעקבות הצליחה המצרית היה צורך לגרור את הגשר תחת אש אל התעלה, והתוצאה הייתה שהצליחה בוצעה בשלבים הראשונים באמצעים אחרים."

6. " גם לאחר שהתקבלה ידיעה חד משמעית על פתיחת מלחמה היא לא הועברה לכוחות בשטח, אלא ניתנה התרעה על "חידוש האש" וכדומה."  

7. "פיקוד דרום לא הכיר ולא הפנים את תוכנית המלחמה המצרית שכללה צליחה בחזית רחבה בעומק מוגבל של עד 10 ק"מ ". 

איני מתיימר לרדת לעומקן של הטעויות בהכנה הלא מתאימה לקראת אירוע האסון של מלחמת יום הכיפורים 

נדמה לי שבהקשר התיאורטי של הכנה לאירוע משבר,  הבאתי די והותר על מנת להראות שההכנה לפני התרחש האירוע לא הייתה ראויה.

דבר חשוב שני ואולי מובן מאליו, צריך להיערך מראש לאירוע אסון העלול להוביל למשבר.

לקחים

השלב הבא אחרי ההיערכות שלפני אירוע אסון הוא שלב הטיפול באירוע. 

נדמה לי שהשלב הזה בוצע באופן סביר או אפילו יותר מסביר במהלך מלחמת יום הכיפורים. 

השלב האחרון הוא לאחר סיום המשבר: הפקת לקחים והיערכות לאירועים עתידיים דומים ואפילו אירועים שונים. 

הלקחים צריכים לשנות את תוכנית ההיערכות לפני אירוע משבר עתידי דומה ואת תוכנית ההתמודדות עם אירוע כזה אם וכאשר הוא יתרחש.

נדמה לי שאפשר לחשוב גם על התאמת היערכות למשברים אחרים על סמך הלקחים מהמשבר הזה. כמובן, מציאת ההקבלה בין אירוע משבר מסוג זה למשברים מסוג אחר ובהיקף אחר, למשל: משברים אישיים. 

ככל שהשוני בין אירוע זה לבין האירועים שאת ההיערכות לקראתם מנסים להתאים גדול יותר, כך קשה יותר להתאים.

ככל שהשוני גדול יותר מסתכנים בגזירה שווה מוטעית המובילה למסקנות שגויות. 

משבר הקורונה והמשבר הכלכלי הנלווה

על ההקבלה בין משבר הקורונה לבין מלחמת יום הכיפורים בשלב ההיערכות למשבר כבר עמדתי במאמר במקום אחר בחודש אפריל: יום כיפורים רפואי?

   

נדמה לי שבשלב של התמודדות עם המשבר תפקדו הרבה יותר טוב במלחמת יום הכיפורים מאשר במשבר הקורונה הנוכחי. לחלק מההתמודדות הלא נאותה התייחסתי במספר פוסטים בבלוג "לכלכל בתבונה".