 |
| איור של נגיף הקורונה. מקור התמונה: ויקיפדיה |
בפוסט קודם: קורונה: טיפול בסיכונים - האסטרטגיה הצגתי ארבע אסטרטגיות כלליות לניהול סיכונים וייחסתי אותן להקשר הבריאותי של משבר הקורונה.
האסטרטגיות הן: קבלת הסיכון (Acceptance), הימנעות (Avoidance), הקטנת ההסתברות להתרחשות אירוע אסון והפחתת הנזק של אירוע אסון.
בהרבה מקרים אפשר לשלב בין מספר אסטרטגיות.
אסטרטגיית השטחת העקומה ואסטרטגיית מיגור
עמיתי למשחק הברידג', ארן ורשבסקי, מרבה לכתוב דברי טעם על משבר הקורונה בעולם. הוא עושה זאת אחרי קריאה של מאמרים מקצועיים וניתוח נתונים ברמה העולמית וברמה של מדינות.
בפוסט שפרסם לאחרונה בפייסבוק הוא מציג שתי אסטרטגיות שכיחות בעולם: אסטרטגיית הסגר ואסטרטגיית המיגור. בשתי הפסקאות הבאות אביא את התכנים שהוא הציג על פי הבנתי ובמילים שלי (אני אחראי על כל טעות בהבנה או בניסוח).
השימוש באסטרטגיית המיגור שכיח במדינות המזרח הרחוק, באוסטרליה ובניו זילנד.
השימוש באסטרטגיית השטחת עקומת ההדבקה שכיח במדינות המערב. לדבריו, השימוש באסטרטגיית המיגור הצליח והשימוש באסטרטגיית השטחת העקומה נכשל.
יש מדינות במערב, גרמניה למשל, ששוקלות לעבור לאסטרטגיית המיגור.
אסטרטגיית המיגור
מכונה גם "אסטרטגיית אפס הדבקה". הרעיון הוא להגיע למצב של אפס הדבקה. גם תוך שימוש באמצעים קיצוניים.
בהקשר זה מי שנוקט באסטרטגיית מיגור, ניו זילנד או אוסטרליה למשל, עשוי להשתמש בסגר כאמצעי (Control בלשון מומחים לניהול סיכונים) על מנת להשיג תחלואה אפסית או מינימלית.
בשלב השני פותחים את המשק אבל מבצעים מעקב אחרי מקרים חדשים של תחלואה.
חלק מהאסטרטגיה היא חלוקה קשיחה לאזורים שאין מעבר ביניהם.
כשהתחלואה היא ממקור אקראי, כלומר: לא ידוע ממי נדבק החולה החדש, נוקטים בכל האמצעים על מנת לאתר את המקור.
ראינו מקרה כזה של סגר באזור מסוים, נדמה לי באוסטרליה, רק משום שהתגלתה אישה אחת חולה שלא היה ברור כיצד נדבקה.
כשהמקור ידוע מבודדים את סביבת ההדבקה שלו מאחרים.
אם להשתמש מדוגמה בחדשות טלוויזיה מהימים האחרונים, אז לא ברור מדוע נדרש סגר גורף במצפה רמון שם נמצאו 3 חולים בעוד שלגמרי ברור מדוע נדרש סגר ואולי אפילו בידוד מוחלט של קריית יערים (טלזסטון), שבה יש שיעור תחלואה גבוה.
אסטרטגיית השטחת העקומה
באסטרטגיית השטחת העקומה סוגרים את המשק על מנת להקטין מגע כדי לצמצם את מקדם התחלואה על מנת לא להביא להחרפת התפשטות המגפה ולקריסה של מערכות בריאות.
ברור שהמחיר הכלכלי של האסטרטגיה הזו עשוי להיות גבוה יותר מהמחיר הכלכלי של אסטרטגיית המיגור. חלק לא קטן מאוכלוסיית ישראל חווים את זה על בשרם, כפי שמשקף למשל דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי שפורסם לאחרונה.
קשיים
פסקה זו והבאות אחריה הן מחשבות שלי.
בכל אחת מהאסטרטגיות יש קשיים. מהות הקשיים ועוצמת הקושי עשויים להיות שונים במדינות שונות.
האם אפשר לשלב בין אסטרטגיות?
כפי שראינו, אפשר לשלב בין אסטרטגיות לניהול סיכונים. כך למשל, בהקשר של סיכון אישי לחלות בקורונה, אפשר לשלב בין קבלה של הסיכון, למשל: לצורך ביצוע עבודה חיונית לבין הקטנת ההסתברות לתחלואה באמצעים כמו שמירה על ריחוק חברתי ועטית מסיכה במקומות סגורים.
עדיף ככל שניתן גם לוותר על הימצאות במקומות סגורים. כך למשל, באופן אישי אני מוותר לרוב על שימוש במעליות ועולה ויורד ברגל.
ברמה של מדינה לא ברור לי האם שילוב של אסטרטגיות יכול להיות אפקטיבי מספיק.
אי אפשר להסיק מכך שחייבים להיצמד באופן נוקשה רק לאחת הגישות.
הדוגמה של מצפה רמון מדגימה את זה.
תוכנית הרמזור ותוכניות בעלות עקרונות דומים הן סוג של פשרה כזו, שהוצעה על ידי דרגים מקצועיים בישראל ולא בוצעה על ידי הדרג הפוליטי.
אין סיבה שלא לחקור באופן מדויק ככל שזה מעשי את שרשראות ההדבקה ולנסות לעצור אותן.
אין היגיון בהתייחסות זהה לאזורים או לישובים מוכי קורונה, שחלק גדול מתושביהם לא נוקטים באמצעים מינימליים להקטנת הסיכון להידבקות לבין אזורים בהם היקף התחלואה נמוך ומרבית האוכלוסייה שומרת באופן סביר על שימוש באמצעים המקטינים את ההסתברות לתחלואה.
הכישלון של ממשלת ישראל בטיפול בקורונה
כשקוראים את הפוסט הזה, ובוודאי כשקוראים מאמרים רציניים יותר, מזדקר מידית הכישלון של ממשלת ישראל לטיפול במשבר הקורונה.
המדיניות מזכירה דיאטה של גברת הנוטה להשמנה: דפוס חוזר של תקופת דיאטה חריפה במיוחד ואחריה פריצת כל כללי האכילה.
על הסיבות לכך, מזווית ראייה של מומחי ניהול סיכונים ומשברים, תוכלו לקרוא בפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה