כיצד מתמודדים עם הסיכון: "בנימין נתניהו ראש ממשלה"?

 

בנימין (ה-7 באוקטובר) נתניהו . מקור התמונה: ויקיפדיה 
 זכויות יוצרים: אבי אוחיון לשכת העיתונות הממשלתית. תנאי שימוש: CC BY-SA 3.0

בנימין (ה-7 באוקטובר) נתניהו כראש ממשלה הוא סיכון גדול לאזרחי מדינת ישראל ולמדינת ישראל. 

למעשה מדובר בשני סיכונים גדולים:

1. המשך קיומה של מדינת ישראל

2. הפיכתה של מדינת ישראל לדיקטטורה 

בהרבה מקרים יש תלות בין התרחשות אירועי סיכון שונים.  

זה נכון גם בהקשר של הפוסט הנוכחי.

חשוב לציין כי בנימין נתניהו כנאשם במשפטו, שאינו בתפקיד ראש ממשלה, מסוכן הרבה פחות. 

זה אולי יכול גם להביא לקיצור הזמן עד להכרעת הדין במשפט המתמשך מעבר לזמן סביר. 

אסטרטגיות לניהול סיכונים

בסדרת סרטונים קצרים הצגתי את ארבע האסטרטגיות לניהול סיכונים. 

בפיסקאות הבאות אתיחס למידת התאמתן של אסטרטגיות שונות להקטנת הסיכונים ו/או להקטנת נזקי אירוע הסיכון "בנימין נתניהו ראש ממשלה".

האסטרטגיה המתאימה ביותר: הימנעות

האסטרטגיה המתאימה ביותר לסיכון הגדול הזה היא הימנעות (Avoidance). 

כל דרך לא אלימה למימוש אסטרטגיה זו לגיטימית. 

הבעיה היא שלא תמיד אפשרי לבחור באסטרטגיה הזו.

האסטרטגיה הכי לא מתאימה: קבלת הסיכון

אם איננו חבורה של ליוויתנים המתאבדים לחוף, אסור לנו לבחור באסטרטגיה של קבלת הסיכון. 

לא צפויות תועלות משמעותיות לאימוץ אסטרטגיה זו. בהסתברות גבוהה מאוד היא תביא לדיקטטורה מתמשכת במדינת ישראל. 

היא עלולה להביא לחורבן מדינת ישראל. 

מי שהיה ראש ממשלה בזמן האסון הגדול בתולדות מדינת ישראל, אחראי ואשם באסון ואינו צריך להמשיך בתפקיד ראש ממשלה.

מי שהוכיח בכל יום בקדנציה הנוכחית, שאסור שנאשם בפלילים יכהן בתפקיד ראש ממשלה משום שיהיו לו ניגודי אינטרסים בין טובת המדינה ואזרחיה לבין האינטרסים האישיים שלו, והעדיף את האינטרסים האישיים שלו, חייב ללכת בהקדם האפשרי. 

אסטרטגיות של הקטנת סיכונים לפני ואחרי אירוע סיכון

באסטרטגיות אלה משתמשים ב-Controls להקטנת ההסתברות להתרחשות אירוע סיכון ו/או ב-Controls להקטנת הנזק אחרי התרחשות אירוע סיכון.  

           

תהליך שימוש ב-Controls

1. מיישמים Control או Controls. 

2. לאחר שמיישמים, בוחנים עד כמה קטן הסיכון? אם רמת הסיכון שנשארה (Residual Risk) גבוהה מדי מנסים להשתמש ב-Control אחר או ב- ו/או לשפר את השימוש ב-Control הקיים. 

ה-Control שלא היה אפקטיבי

הסיכונים שהוצגו בפוסט זה אינם חדשים. אחד ה-Controls שנעשה בו שימוש, לא בהכרח על ידי אנשים שהם מומחים בניהול סיכונים, היה לנסות להגיע להסכמים או פשרות עם נתניהו. 

במבחן התוצאה, שימוש ב-Control זה לא רק שלא הקטין את ה-Residual Risk אלא דווקא הגדיל אותה.  

נתניהו אינו מקיים הסכמים כאשר קיומם אינו מתאים לאינטרס האישי שלו. 

מספר דוגמאות שאני זוכר:

1. בית המשפט התיר לו להתמודד לראשות הממשלה למרות המשפטים הפליליים בהם הוא נאשם, בכפוף לחתימה שלו להימנע מפעולות בנושאים שבהם יש לו ניגוד עניינים בתוקף היותו נאשם בפלילים. 

אחרי שנבחר הוא הצהיר בהקשר של נושא כזה שהוא החליט בכל זאת להיות מעוורב בנושא. 

2. מנכ"ל חברת דירוג האשראי מודי'ס אמר, בלשון עדינה, שנתניהו לא עמד בהבטחות שהבטיח לו. הוא לא זכר מקרה דומה עם מנהיג מדינה אחרת כלשהי. 

3. נתניהו לא עמד פעמיים בהסכמים קואליציונים שלו עם בני גנץ.

4. נתניהו לא עמד בהסכם החזרת השבויים מעזה עם חמאס באמצעות המתווכות. 

הוא החליט חד-צדדית לא להמשיך לשלב ב' של ההסכם ולהפקיר את החטופים החיים. 

ה-Control שהיה אפקטיבי

לצערי, אלה שהשתמשו ב-Control הזה בהצלחה הם השותפים הקואליציוניים של נתניהו במיוחד בן-גביר וסמוטריץ.

ה-Control שפועל על נתניהו הוא איומים ולא פשרות. בן-גביר וסמוטריץ למעשה שולטים בו וגוררים את מדינת ישראל למדיניות משיחית מטורפת. 

סביר להניח שגם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, משתמש ב-Control זה, לפחות באופן מרומז, ונתניהו נכנע ומתיישר לפי הקו שלו. 

השורה התחתונה

מזווית של ניהול סיכונים מומלץ להימנע מהסכמים ופשרות עם בנימין נתניהו.

אפשר יהיה להגיע איתו לפשרות רק אחרי שיקח את האחריות על חלקו הגדול באסון ה-7 באוקטובר ויתפטר מתפקידו.

יש לנהוג באופן דומה גם כלפי יריב לוין. 

סיכונים במדידת לחץ דם

 

לחץ דם גבוה הוא סיכון. אינני רופא אבל כל רופא שתשאלו יסכים איתי.

בפוסט זה אתמקד בסיכונים במדידת לחץ ולא בסיכונים של לחץ דם גבוה.

איך מתמודדים עם סיכונים?

בתהליך ניהול סיכונים מזהים סיכונים, מעריכים סיכונים ומחליטים באילו סיכונים לטפל. 

הטיפול בסיכונים הוא באמצעות הוספת Controls. 

קיימים שני סוגי Controls:

1. אלה שמטרתם הקטנת ההסתברות להתרחשות אירוע סיכון.

Controls כאלה מיושמים בדרך כלל לפני התרחשות אירוע אסון.

2. אלה שמטרתם הקטנת הקטנת הנזק אחרי התרחשות אירוע סיכון.

Controls כאלה עשויים להיות מיושמים בדרך כלל אחרי התרחשות אירוע אסון.

עדיף כמובן ליישם Controls המקטינים את  ההסתברות להתרחשות אירוע סיכון. 

אולי באמצעותם לא יתרחש אירוע כזה.

טיפול בסיכוני לחץ דם גבוה

לחץ דם גבוה מכונה "הרוצח השקט". הוא עלול לגרום נזקים מצטברים שאותם מגלים רק אחרי התרחשות אירוע סיכון. 

לטפל בסיכון הזה אחרי התרחשות אירוע כזה זה רעיון לא כל כך מוצלח. 

לפעמים האדם כבר אינו איתנו ובחלק מהמקרים האחרים נגרמים נזקים בריאותיים קשים ובלתי הפיכים.

על מנת לטפל בסיכון לפני התרחשות אירוע סיכון צריך לאתר את לחץ הדם הגבוה. 

מאתרים אותו באמצעות מדידות של לחץ הדם. 

אם בגלל טעויות מדידה לא מאתרים לחץ דם גבוה, לא מיישמים Controls לפני התרחשות אירוע סיכון. 

דוגמאות ל-Controls לפני התרחשות אירוע סיכון

1. תרופות הניתנות על ידי רופאים 

2. יותר פעילות גופנית 

3. תזונה יותר בריאה

4. הפחתת משקל

כמובן שעשויה להיות תלות בין הגורמים. 

טעויות במדידת לחץ דם

א. מד לחץ דם תקול

תקלה במד לחץ דם עלולה להראות לחץ תקין או נמוך כשלחץ הדם גבוה.

Control

בדיקה תקופתית במרפאת אחיות או אצל רופא.

ב. טכניקה לא נכונה למדידה

חיבור לא נכון. יד שלא מונחת במצב רגוע. תנועה או פעילות אחרת בזמן המדידה. ישיבה לא נוחה.

Control

להיצמד להוראות המצורפות למכשיר או ניתנות על ידי רופא או אחות.

ג. מדידה אחת לא בהכרח משקפת את המציאות

לרוב הפערים בין המדידות קטנים. עלולים להיות פערים גדולים. אם מדדתם, רק פעם אחת יתכן שזו תהיה התוצאה הקיצונית.

Control

למדוד שלוש מדידות ברצף. לבחור את התוצאה הנמוכה מבין שלושתן.

ד. תסמונת החלוק הלבן

קורה לא מעט שהמדידה אצל רופא או אצל אחות מראה ערכים גבוהים בהרבה מאשר מדידות אחרות. 

התופעה נקראת "תסמונת החלוק הלבן".

לא מן הנמנע שהערכים הגבהים נובעים מחרדה או לחץ של המטופל.

Control

מדידות בבית. 

ה. לחץ דם גבוה במדידה ביד אחת ולחץ דם לא גבוה במדידה ביד שנייה

לאחרונה גיליתי שיש גם תופעה כזו. אם היא עקבית היא עלולה לנבוע מסתימה, לפחות חלקית, בכלי דם באחת הידיים.

Control

לא למדוד באופן קבוע לחץ דם באמצעות יד אחת. לפעמים למדוד ביד ימין ולפעמים ביד שמאל.

הערות

1. לחץ דם עשויי להיות מושפע מגורמים כמו מתח, חרדדה, צריכת תרופות ועוד. 

עלולות להיות תוצאות חריגות. 

מדידות תדירות יגלו האם מדובר בסטיה חד-פעמית או בלחץ דם גבוה.

2. אני מומחה בניהול סיכונים. אינני רופא. בכל מקרה של חשש מלחץ דם גבוה צריך להתיעץ עם רופא.

3. כמעט בכל דבר יש סיכונים. גם בדברים פשוטים כמו חציית כביש או קנייה בסופרמרקט. גם במדידת לחץ דם.

אחרי החיסונים: אופטימיות לא זהירה

נגיף הקורונה. מקור התמונה: ויקיפדיה

בני אדם מעדיפים לדמיין עתיד טוב יותר מאשר עתיד טוב פחות, שלא לומר עתיד רע. הנטייה הטבעית הזו באה לידי ביטוי בתחומים רבים, למשל: בציפייה לרווחים בהשקעות בבורסה, גם אם ההשקעה כושלת והעיתוי הוא הגרוע ביותר. היא באה לידי ביטוי באפקט הקונקורד בפרויקטים, שמוטב היה להפסיקם. היא באה לידי ביטוי בכשל העתיד בחיסכון פנסיוני ובמדינת ישראל היא באה לידי ביטוי גם בתפיסה של "לי זה לא יקרה".

בזמן משבר קשה

בזמן משבר קשה אופטימיות חשובה. היכולת לדמיין עתיד טוב יותר עשויה לעזור בהתמודדות עם ההווה הקשה. 

מגפת הקורונה הוא משבר קשה ומתמשך. הוא קשה בהיבטים רבים, שיש ביניהם קשר:

1. היבט רפואי של הידבקות וחשש מהידבקות

2. היבט כלכלי במישור אישי, משפחתי, עסקי, לאומי ועולמי

3. היבטים של שינוי כפוי באורח החיים ובדפוסי ההתנהלות

4. היבטים חברתיים או ניתוק חברתי 

משפיעים במיוחד על ילדים ואזרחים וותיקים בדיור מוגן.

5. היבטים של לחצים אישיים ונפשיים

אין לי ספק שהרשימה לעיל היא רשימה חלקית.

החיבור בין הנטייה הטבעית לבין משבר הקורונה

כולנו, וזה כולל גם אותי, רוצים כבר להיות אחרי הקורונה. ככל שהזמן מתארך זה נעשה קשה. 

הנטייה הטבעית לראות עתיד טוב יותר ביחד עם הקושי הגדול יוצרים רצון לסיים את המשבר מהר ולחזור ל"חיים נורמליים". 

אנשים יטו "לקנות" הבטחות שהמשבר אוטוטו מסתיים או שהוא כבר אחרינו. 

אנשים יטו לקבל טענות המתארות את המשבר כחמור פחות ממה שהוא משום שזה יותר נוח.

זה יקרה בין אם ההבטחות מבוססות על מציאות ריאלית ובין אם לא.

 פוליטיקאים ציניים

פוליטיקאים ציניים מנצלים את זה לטובת אינטרסים פוליטיים ואישיים שלהם. 

מר בנימין נתניהו, ראש הממשלה הנוכחי, עושה זאת שוב. 

במאי הוא אמר לאזרחי ישראל שהקורונה נגמרה ושהם יכולים לחגוג. 

היום (ינואר 2021) הוא אומר שאחרי החיסונים כבר לא תהיה קורונה.

במאי הוא טעה. גם בינואר הוא עומד לטעות. 

האמירה הזו אינה מבוססת על מה שאומרים המומחים. הם אומרים את האמת: הקורונה תלווה אותנו עוד זמן רב. גם אחרי החיסונים. 

בינינו, גם המומחים רחוקים מלדעת את הכל. הרציניים שביניהם אומרים את זה בריש גלי. 

הגישה של מנהלי סיכונים

למנהלי סיכונים אין את הלוקסוס שיש לפוליטיקאים: הם אינם יכולים להתעלם מעובדות כשהן אינן נוחות להם. 

מנהלי סיכונים צריכים לנסות להתעלם מהנטייה הטבעית, או אולי יותר נכון ההטיה הטבעית, לאופטימיות יתר. עליהם לראות את הדברים כהווייתם ולהיערך לטיפול בסיכונים מתוך הנחה שלא בהכרח כל טיפול יהיה אפקטיבי או אפקטיבי באופן מלא.

 חיסונים מזווית ראייה של מנהל סיכונים

על מנת שהסיכון לחלות בקורונה לא יתממש ברמה האישית צריך להשתמש ב-Controls. 

Controls הם אמצעים שנוקטים בהם מראש על מנת למנוע התרחשות אירוע סיכון.

מידת האפקטיביות שלהם צריכה להיבחן. לא בהכרח עושים את זה סדרתי, כלומר: מנסים Control  ואם אינו יעיל מנסים אחר. 

במקרים רבים, כולל המקרה של הסיכון להידבק בקורונה, משתמשים בו זמנית במספר Controls   ובודקים את האפקטיביות שלהם. 

חיסון נגד קורונה הוא אחד מה-Controls.

מה אנחנו יודעים על ה-Control של חיסון נגד קורונה?

בהקשר הנוכחי אני מתייחס לחיסוני RNA מהסוג של פייזר או מודרנה, שניתניםם או יינתנו בישראל.

1. הוא אינו גורם נזק  

לפעמים Controls גורמים נזקים גדולים יותר מאשר אירוע הסיכון אותו הם מנסים למנוע. 

זה לא המקרה בהקשר הנוכחי. רבים כבר התחסנו ולא ידוע על מקרים של נזקים בריאותיים חמורים אחרי החיסון.

גם אם היו כאלה, או יימצאו בעתיד כאלה, השכיחות אפסית.

מסקנה: אין מניעה להתחסן

2. לאחר כעשרה ימים החיסון הראשון מקטין את ההסתברות לחלות

הסטטיסטיקות מראות שאלה שנמצאה אצלם מחלה אחרי שהתחסנו, חוסנו ברובם עד חמישה ימים לפני שהתגלתה המחלה. 

כמעט ולא היו מקרים של תחלואה אחרי עשרה ימים. 

חשוב לציין, שהעובדה שהמחלה התגלתה אחרי החיסון , אינה מעידה על כך שנדבקו במחלה אחרי החיסון. בהחלט ייתכן שנדבקו לפני והסימפטומים הופיעו אחרי.

מסקנה: חיסון מקטין את ההסתברות לתחלואה.

3. נדרש חיסון שני אחרי כשלושה שבועות

היצרנים אומרים שנדרש חיסון שני על מנת להבטיח את האפקטיביות של החיסון. 

4. האם יידרש חיסון שלישי ואולי רביעי?

אין ניסיון לגבי אפקטיביות החיסון לטווח זמן ארוך. פשוט לא עבר זמן כזה מאז תחילת החיסונים ואפילו מאז תחילת הניסויים בחיסונים. 

יש כאלה שחושבים שייתכן צורך בחיסון שלישי לאחר מספר חודשים או שנה. 

האם זה דומה לחיסונים אחרים שנדרש חיסון כל שנה או כל מספר שנים?

מסקנה: לא בטוח שה-Control של שני חיסונים אפקטיבי לטווח זמן ארוך.

5. אחוז ההצלחה בניסויים איננו 100%

גם בין אלה שחוסנו עלולים להיות כאלה שיידבקו. המקרים האלה יהיו בשכיחות נמוכה.

מסקנה: כמו שקורה בהרבה טיפולים בסיכונים, גם במקרה של חיסון נגד קורונה נותר סיכון שאירי (Residual Risk). הוא הרבה יותר קטן מהסיכון ללא חיסון.

 

השורה התחתונה

חיסון נגד קורונה הוא Control המקטין באופן משמעותי את הסיכון להידבק במחלה. הוא אינו גורם לנזקים. הוא אינו מונע באופן מוחלט הידבקות במחלה ומידת האפקטיביות שלו לאורך זמן טרם ידועה.

ההמלצה היא להתחסן.

ההמלצה הנוספת היא לא להתנהג כאילו שהקורונה היא מאחורינו אחרי שמתחסנים.

ריבוי Controls

כולנו יודעים שיש Controls נוספים. ככל שהצטבר ניסיון אפשר להעריך שחלקם כמעט ולא אפקטיביים. לעומת זאת אחרים אפקטיביים במיוחד.

כבר מתחילת המגפה העולמית התברר שאחד מהם הוא Control אפקטיבי מאוד. 

אני משתמש בו כמעט מהתחלה. מיד אחרי שקראתי מאמר שפרסם מכון דוידסון (שייך למכון וייצמן). 

האמצעי הזה הוא ריחוק חברתי. 

מי שמבין שההדבקה ברוב המקרים היא באמצעות חלקיקי נוזלים (שיעול למשל) שפולט החולה גם מבין מדוע האמצעי הזה אפקטיבי.

כמנהל סיכונים, אני ממליץ לכם להשתמש ב-Controls נוספים בכלל ובריחוק חברתי בפרט, גם אחרי החיסונים.

הקורונה עדיין לא מאחורינו ותלווה אותנו עוד זמן רב.

 

חילופי השלטון בישראל מזווית של ניהול סיכונים - חלק 2: ה-Control הראשון שצריך ליישם

 

בפוסט הקודם בנושא זה: הסברתי, שהמשך כהונה של מר בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל פירושו משבר. משבר הוא סיכון או אוסף סיכונים חמור או חמורים במיוחד.

משברים צריך לנהל. אחד האמצעים לטיפול במשבר עתידי הוא יישום Controls. 

אחד מסוגי ה-Controls הם Controls, שתכליתם מניעת אירוע משבר או אסון. 

לסוג זה משתייך ה-Control בו עוסק פוסט זה. 

 

חקיקה מתבקשת

 

ה-Control עליו אני מדבר הוא חקיקה. על הכנסת הנוכחית לחוקק מוקדם ככל שניתן חוק, שימנע כהונה  בתפקיד ראש ממשלה של אדם, שיש נגדו כתב אישום פלילי.  

חוק כזה ימנע אירוע משבר של כהונה נוספת של בנימין נתניהו כראש ממשלה. 

ברמה הטכנית יש שתי חלופות לחקיקה כזו. איני משפטן ואיני מומחה לחקיקה. כך שאיני מציע באיזה משתי החלופות כדאי לבחור.

 

חלופה 1: תיקון החוק הקיים

על פי החוק הקיים אדם אינו יכול לכהן כשר בממשלה אם יש נגדו כתב אישום פלילי. כל מה שצריך זה להכיל את החוק גם על ראש ממשלה. 

 

חלופה 2: חוק ייעודי לראש ממשלה 

על פי חוק כזה אדם שיש נגדו כתב אישום פלילי לא יוכל להציג מועמדות לתפקיד ראש ממשלה. 

אם ייבחר לתפקיד אדם ובמהלך כהונתו יוחלט להגיש נגדו כתב אישום פלילי, תופסק כהונתו. 

 

ההיגיון שמאחורי חקיקה כזו

 

אף לא אחד האמין שאנשים כמו דוד בן-גוריון, לוי אשכול, מנחם בגין, יצחק שמיר וראשי ממשלה אחרים יהיו במצב של הגשת כתב אישום נגדם בעבירות כגון שוחד או מרמה או הפרת אימונים. 

לעומת זאת היו כאלה שחשבו שיהיו שרים שינהגו כך. כל מי שמכיר את ההיסטוריה הפרלמנטרית של מדינת ישראל יכול להעלות דוגמאות קונקרטיות כאלה. 

לימים השתנה המצב. ראש הממשלה אהוד אולמרט הורשע בבית משפט. נשיא המדינה משה קצב הורשע בעבירות חמורות. שניהם נשלחו לכלא. 

צריך היה לחשוב שגם ראשי ממשלה ונשיאים עלולים להיות חשודים בפלילים ולהתאים את החוק למצב החדש.

היה צריך לעשות זאת עוד לפני שמר נתניהו נחשד בביצוע עבירות פליליות.

האם מדובר בחוק אישי?

זה שחוק כזה מהווה Control מפני מה רבים חושבים כסיכון או כאסון לא הופך חוק כזה לחוק אישי. 

ההיסטוריה תימשך גם אחרי בנימין נתניהו ואין ערובה שלא יהיו חשודים אחרים בפלילים, שירצו לכהן בתפקיד ראש ממשלה.

הערה מזווית של ניהול משברים

כהונתיו האחרונות והקצרות בארבע מערכות הבחירות האחרונות של מר נתניהו בתפקיד ראש ממשלה, זמני או קבוע, מתוארות על ידי רבים כמשבר. 

כפי שאתם רואים בתרשים בתחילת הפוסט, שלב ה-Adaptation הוא הפקת לקחים והיערכות לאירועי משבר עתידיים מאותו סוג. 

בפוסט שכתבתי על שלב זה התתיחסתי לשלוש רמות:

1. רמה טריוויאלית 

היערכות למשבר עתידי זהה, בהקשר זה בחירה נוספת של מר נתניהו לתפקיד ראש ממשלה.

2. הכללה למקרים דומים

בהקשר הנוכחי כהונה של ראש ממשלה אחר שיש נגדו כתבי אישום פליליים.

3. הכללה גורפת יותר

בהקשר הנוכחי כהונה של בעל תפקיד רם אחר, למשל: נשיא המדינה, נשיא בית המשפט העליון ומבקר המדינה.

 

לא ננצח בעזה

 

לפני זמן לא רב ניסו איתמר בן-גביר וחבר מרעיו להעביר הצעת חוק על עונש מוות למחבלים. 

תחנוני עורך הדין של החטופים ושל גורמים אחראים נענו בשלילה. 

כמו בתפקידו כשר לביטחון לאומי, גם בהעברת הצעת החוק המזיקה הזו בן-גביר נכשל.

הסופר אתגר קרת, הסביר היטב במאמר בעיתון "ידיעות אחרונות" מהי תפיסת העולם של בן-גביר וחבריו. 

מבחינתם החטופים יכולים למות. אם זה יקרה, אז הם יבנו התנחלויות ברצועת עזה בגלל מות החטופים. הם גם יעשו טרספר של אוכלוסייה אזרחית מעזה. 

אם נסכם, אליבא דה חבורת הקיצוניים של בן-גביר, אנשים שלא מאמינים בתפיסת העולם המטורפת שלהם, ימותו על מנת לקדם אותה. 

לא רק שאני מסכים עם כל מילה של אתגר קרת, נזכרתי שכבר ראיתי מקרוב את ההתנהלות הזו בעבר. 

צעדה לשחרור גלעד שליט

כשגלעד שליט היה שבוי בידי החמאס, היו הפגנות למען שחרורו.

גולת הכותרת, הייתה צעדה לירושלים. הצטרפתי לקטע האחרון של הצעדה ממוצא לירושלים. 

מספר רב של אנשים צעדו. שתי קבוצות קטנות הפגינו נגד שחרור גלעד שליט.

קבוצה אחת ישבה בשקט בצד עם שלטים. 

אלה היו משפחות של אנשים שנרצחו על ידי מחבלים. הם קראו לא לשחרר את רוצחי בני משפחתם.

אין טעם להתווכח איתם ואין לשפוט אותם בצערם. מה שעשו לגיטימי לגמרי. 

הקבוצה השנייה הייתה קבוצה קולנית של כ-15 או 20 פרובקטורים שהלכו בתוך הצועדים. 

זיהיתי שניים מהם: איתמר בן גביר וברוך מרזל. 

הם דרשו לא לשחרר את גלעד שליט ובמקום זה כל יום שעובר עליו בשבי לספח קמ"ר אחד מיהודה ושומרון לישראל עד שהחמאס ישחרר אותו. 

כמו במקרה של החטופים לעזה, בן-גביר וחבריו היו מוכנים להקריב את חייו של גלעד שליט, שאינו שותף לאידיאלוגיה המטורפת שלהם, על מנת לקדם אותה.

נחטף על ידי בן-גביר וסמוטריץ

בסוף הפוסט סיכונים: תחזית לשנת 2024 כתבתי שבנימין נתניהו הלך עם דיסקית חטופים. כתבתי שלא מן הנמנע שנתניהו מרגיש חטוף על ידי בן גביר וסמוטריץ. 

בשום שלב במלחמה החטופים לא היו בראש סדר העדיפויות של מר נתניהו. 

האמירה הדמגוגית והריקה של נתניהו ננצח בעזה ונחזיר את החטופים היא קשקוש. 

למשוך את המלחמה עוד כמה חודשים, אולי שנה,  ולהחזיר אז את החטופים זה לא ריאלי.

לרוב החטופים אין את הזמן הזה. 

ספק גדול אם בעוד כמה חודשים מישהו מהחטופים שאינם צעירים ובריאים יחזור בחיים.

אין ביטחון שגם הצעירים והבריאים יחזרו אז בחיים.

לצערי, המציאות היא שבן-גביר וסמוטריץ שולטים בנתניהו. 

שתי ידיעות עיתונאיות אומרות שממשל ביידן מסכים לגמרי עם מה שכתבתי כאן.

המקורות של רביב דרוקר בערוץ 13 אומרים שביידן כועס על נתניהו על זה שאינו מעביר את כספי המיסים של פלשתינאים לרשות הפלשתינאית, כפי שהתחייב להעביר. הוא אומר לנשיא ביידן, שסמוטריץ לא מרשה לו להעביר אותם. 

בעיתון ידיעות אחרונות של שלשום (15.1.24) קראתי שבביידן כועס על נתניהו משום שאינו מציע תוכנית ליום שאחרי. 

לדעת אנשי הממשל האמריקאי, נתניהו אינו שם את החטופים בראש סדר העדיפויות ומעוניין להאריך את המלחמה בעזה מסיבות אישיות וקואליציוניות.

להבנתי, "סיבות אישיות וקואליציוניות" פירושן כניעה לבן-גביר ולסמוטריץ על מנת לנסות להמשיך להיות ראש ממשלה.

כאמור, היום שאחרי של בן גביר וסמוטריץ הוא טרנספר של ערביי עזה והקמת התנחלויות יהודיות ברצועה. 

היום שאחרי של האמריקאים, של המדינות הערביות המתונות ושל מרבית אזרחי ישראל איננו התפיסה המטורפת והבלתי אפשרית שלהם. 

הפתרון של נתניהו הוא לברוח מהחלטה על היום שאחרי כי בן גבר וסמוטריץ יפרשו מהממשלה אם תתקבל החלטה סבירה כלשהי ביחס ליום שאחרי. 

ללא תוכנית סבירה ליום שאחרי אי אפשר לנצח בעזה. גם צה"ל, גם אזרחי ישראל וגם בעלי בריתנו חייבים לקבל תוכנית סבירה ליום שאחרי.

התפיסה של ד"ר רונן ברגמן

ב-17.1.2024 פרסם רונן ברגמן מאמר בעיתון ידיעות אחרונות. כותרת המאמר היא: "ההימור על חיי החטופים". כותרת נוספת למאמר "מאבדים את קלפי המיקוח". 

ברגמן אומר שהמדיניות של לנסות לשחרר חטופים באמצעות כוח צבאי נכשלה.

רק חטופה אחת שוחררה. חטופים אחרים שילמו בחייהם על הניסיונות הללו. 

ההנחיות שקיבלו מחבלי החמאס היו שאם מתקיפים אותם על מנת לשחרר חטופים להרוג את החטופים. בנוסף ייתכן שיש חטופים שנפגעו מהפצצות צה"ל. ברגמן מדמה את מדיניות ממשלת ישראל להתנהלות של מהמר בקזינו. 

המהמר מפסיד ובכל זאת ממשיך להמר ובסוף הקזינו הוא זה שמרוויח. 

הוא מציע "לחשב מסלול מחדש", כלומר: לחשוב על דרכים אחרות לשחרר חטופים.  

אני בהחלט מסכים עם השורה התחתונה של ד"ר רונן ברגמן, אבל אני מעדיף שני הסברים אחרים לאותה תופעה במקום הסבר המהמר בקזינו.

מזווית ראייה של ניהול סיכונים

בניהול סיכונים מנסים להפעיל Controls על מנת להקטין את הנזקים עקב אירוע סיכון שהתרחש. 

אם Control מסוים אינו מקטין מספיק את הסיכון, כלומר: רמת הסיכון הנותרת (Residual Risk) גבוהה מדי ממה שרוצים להשיג, מנסים למצוא Control אחר שיוריד אותה.

הסיכון העיקרי בהקשר הנוכחי הוא מוות של חטופים. סיכון נוסף הוא פגיעה בהם.

ה-Control של לנסות לשחרר אותם באמצעים צבאיים הגדיל את רמת הסיכון שנותרה במקום להקטין אותה. 

הגיע הזמן לנסות Control אחר.

מזווית ראייה של הטיות חשיבה: אפקט ההוצאה האבודה

אפקט ההוצאה האבודה הנקרא גם אפקט הקונקורד מתאר הטיה פסיכולוגית בקבלת החלטות. 

העובדה שהשקיעו הרבה בפרויקט שלא יצליח גורמת לזה שימשיכו להשקיע בו כדי לא להפסיד את ההשקעה הרבה שנעשתה. 

ההחלטה הרציונלית היא לוותר על ההשקעה. 

במקרה הזה לותר על הפרויקט של לנסות לחלץ חטופים באמצעות כוח צבאי ובמקום זה "לחשב מסלול מחדש" כמו שמציע רונן ברגמן ולא רק הוא.

מסקנות

כל עוד נתניהו אינו מסוגל לפטר את בן גביר וסמוטריץ ולהקים ממשלה בלעדיהם הוא גורם מזיק להתמודדות של מדינת ישראל במצב הקשה הנוכחי.

 אי אפשר לסמוך על אף מילה שלו. אי אפשר להאמין לו שהוא מעוניין באמת לקדם את החזרת החטופים.

סביר להניח שנתניהו לא ישתחרר מהשיעבוד שלו לסמוטריץ ולבן גביר.

 

מדינת ישראל: האם ההתמודדות עם הסיכון בנימין נתניהו תהיה באמצעות התפטרות?

 

מי שקרא פוסטים בבלוג הזה, הבין שבנימין נתניהו בתפקיד ראש ממשלה מהווה סיכון ברמה גבוהה למדינת ישראל ולאזרחיה. 

קראו למשל: ראש ממשלה שאינו מנהל את הסיכונים של המדינה הוא סיכון גדול. 

האמת היא שאירועי ה-7 באוקטובר מייתרים את קריאת הפוסטם בבלוג הזה: נתניהו אחראי לאירוע האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל ולכן מהווה סיכון ברמה גבוהה לאזרחי מדינת ישראל.

איך מתמודדים עם סיכונים?

בוחרים באיסטרטגיה אחת או יותר לניהול סיכונים ומנסים לפעול לפיה. 

הפעולה המעשית מתורגמת לבחירת Controls ולניסיון ממשי ליישמם. 

בהקשר של בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל, האיסטרטגיה הטובה ביותר היא Avoidance. במילים אחרות הימנעות ממצב בו בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה. 

ה-Control הטוב ביותר הוא הודאה של מר נתניהו באחריותו לאסון והודעה ברורה שלו (כולל תאריך בטווח זמן של עד סוף שנת 2023) שהוא מתפטר מתפקידו. 

אלא שלא תמיד ה-Control הכי טוב ניתן למימוש.

אם נאמין למאמר שפרסם איתן אבריאל בעיתון דה מרקר של היום (12.11.23), מחקרים מדעיים מצביעים על זה שמר נתניהו לא יתפטר. 

תמצית המאמר של אבריאל

לקריאת המאמר המלא לחצו: מעגל הקסם הדיקטטורי: המודל האקדמי שמסביר מדוע נתניהו לא ילך מרצון.

המודל של קאושיק באסו

אבריאל מתאר מאמר אקדמי של הכלכלן קאושיק באסו מאוניברסיטת קורנל. באסו היה הכלכלן הראשי של הבנק העולמי בשנים 2012-2016.

על פי המודל, מנהיגים חזקים ובמיוחד דיקטטורים, מעוניינים להמשיך בתפקידם כמעט בכל מחיר. בכל פעם הם חורגים יותר ויותר מהחוק על מנת להבטיח את המשך שלטונם. 

ככל שהם חורגים יותר ויותר מהחוק גדל הפחד שלהם להיענש על החריגות הללו. על מנת להימנע מעונש הם נצמדים לכיסא. 

זהו מעגל רע. משום שהחריגות מתרבות ונעשות חמורות יותר ויותר.

על פי מודל זה נתניהו לא יתפטר מרצונו.

המודל של בראנקו מילנוביץ

גם ברנקו מילנוביץ הוא כלכלן. מילנוביץ מתמחה במחקרים של אי-שיוויון.

על פי מילנוביץ, שליטים חזקים בכלל ודיקטטורים במיוחד, אינם מפחדים מעונש. מה שמניע אותם זה הרצון לשלוט לזמן בלתי מוגבל. 

על פי תפיסתו שליט כזה יסיים את תפקידו במוות במיטתו או בהדחה. בעקבות ההדחה הוא עשוי להגיע לכלא.

גם על פי מודל זה נתניהו לא יתפטר מרצונו.

אבריאל מסכם שעל פי תיאוריות אלה ההנחה הסבירה היא שנתניהו, כמו פוטין, סטלין ומוסוליני לא יפרוש מרצונו. גם אם יהרגו הרבה אזרחים. גם אם יהיו כישלונות צבאיים. גם עם הכלכלה תתמוטט.

איך מטפלים בסיכון?

אבריאל מציג שני Controls אפשריים:

1. הפסד של בנימין נתניהו בבחירות.

2.  הפגנות של מיליוני אנשים שיוצאים לרחוב לדרוש את התפטרותו בכל מחיר.

לדבריו, ניסיון ההעבר במדינות אחרות מוכיח שהפגנות כאלה השיגו התפטרות.

הדעה שלי

את דעתי שחיוני שבנימין נתניהו יפסיק להיות ראש ממשלת ישראל במועד מוקדם ככל האפשר כבר הבעתי יותר מפעם אחת.

האפשרות הראשונה של הפסד של בנימין נתניהו בבחירות אינה סבירה. 

לא משום שלו היו מתקיימות בחירות דמוקרטיות הוא היה נבחר. 

הוא לא היה נבחר, אבל מי אמר שאם הוא ישאר בשלטון יהיו בחירות בכלל ובחירות דמוקרטיות בפרט? 

אם המודלים שהציג אבריאל תואמים את המציאות, אז אדם שאובדן חיי אדם והתרסקות הכלכלה לא יהווה עבורו סיבה לוותר על שלטונו, יימנע גם מבחירות דמוקרטיות שבהן הוא עלול להפסיד.

פרופ' יובל נוח הררי אמר, שלא כדאי שנשלה את עצמנו, אם הממשלה הזו תהיה בשלטון עד סוף הקדנציה לא יהיו בחירות.

אני מאוד מעריך את פרופ' הררי וחולק עליו באופן חלקי. לו היה מוסיף את המילה דמוקרטיות למילה בחירות הייתי מקבל את דעתו. 

בפוסט: סיכונים לדמוקרטיה הישראלית: האם אנחנו בדרך לונצואלה 2? אני מציג תסריטים של בחירות לא דמוקרטיות על פי פרופ' אריקה פרננדז.

הקריירה של פרופ' פרננדז באוניברסיטת מישיגן התמקדה במחקר של פוליטיקה ברודנויות. בשנים האחרונות היא עוסקת בהידרדרות של דמוקרטיות לרודנויות. 

אם רוצים להימנע מאובדן מדינת ישראל בגלל שלטון נוסף של נתניהו, נותרה רק הדרך השנייה שמציג אבריאל. 

משהו כמו ההפגנות נגד גולדה מאיר בשנת 1974, אחרי שנבחרה בבחירות דמוקרטיות אחרי מלחמת יום הכיפורים רק בעוצמה גדולה יותר.

חילופי השלטון במדינת ישראל מזווית של ניהול סיכונים

 

בנימין נתניהו, מקור התמונה: ויקיפדיה

אתמול (13 ביוני 2021) הוקמה ממשלה חדשה במדינת ישראל. לראשונה ב-12 השנים האחרונות לא עומד בראשה מר בנימין נתניהו. בנימין נתניהו ומפלגתו, הליכוד, עברו לאופוזיציה.

בפוסט זה אנסה לבחון את חילופי השלטון מזווית של ניהול סיכונים. 

ניהול סיכונים על "קצה המזלג"

בבלוגים שלי "Risk and Crisis" ו"לכלכל בתבונה" כתבתי לא מעט פוסטים בנושא ניהול סיכונים. בפסקה זו אתמצת את עיקרי הדברים כרקע להמשך הפוסט. לאחר שמוגדרת מסגרת (Framework) לניהול סיכונים מתבצע תהליך ניהול סיכונים.  

בתהליך מזוהים סיכונים, מנותחים סיכונים ונעשית הערכה של רמת הסיכון. ההערכה נעשית על מנת לקבוע תוכנית לטיפול בסיכונים.

בסיום הערכת הסיכונים נעשית הפרדה בין סיכונים ברמה חריגה לבין יתר הסיכונים. 

הסיכונים החריגים מוגדרים כמשברים פוטנציאליים או באנגלית כ-Crisis. 

משברים עשויים להיות ברמת הפרט, ברמת משפחה, ברמת קהילה או חברה וברמה לאומית או עולמית. 

דוגמאות למשברים ברמה לאומית ו/או עולמית: מגפה, רעידת אדמה, התפרצות הר געש, מלחמה, טרור, משבר כלכלי. 

כל אחת מהדוגמאות עלולה להיות סיכון ועלולה להיות סיכון ברמת חומרה גבוהה ההופכת אותה למשבר.

תהליך ניהול משברים עשוי להיות שונה מתהליך ניהול סיכונים. הבדל מהותי הוא בהכרח להיערך מידית למקרה של משבר בעוד שסיכונים מטופלים, אם בכלל, על פי סדרי עדיפויות. 

טיפול בסיכונים ובמשברים

האמצעים לטיפול במשברים או סיכונים נקראים בשפה מקצועית Controls. 

ניתן ליישם סוגים שונים של Controls: 

1. Controls המנסים למנוע או להקטין את ההסתברות של התרחשות אירוע סיכון, למשל: אבטחת נתונים במערכות מחשוב, המגנה מפני התקפות Cyber. 

2. Controls שתכליתם הקטנת הנזקים שייגרמו מאירוע סיכון עתידי. למשל: התראות מפני רעידת אדמה צפויה או עמידה בתקני בנייה באזורים הצפויים לרעידות אדמה קשות.

3. Controls שתכליתם התמודדות לאחר אירוע סיכון או אירוע אסון במטרה לצמצם את הנזק, למשל: חילוץ נפגעים או שירותי בריאות ראויים לטיפול בנפגעים.

כאשר מיישמים Controls אין וודאות שהם יבצעו את מה שמצפים שיעשו ולכן במקרים רבים מדובר בתהליך איטרטיבי.

המשך כהונתו של נתניהו: סיכון?

לדעתי, המשך כהונתו של מר נתניהו בתפקיד ראש ממשלה אינו סיכון. הוא משבר. 

משתנים עיקריים המסבירים מדוע מדובר במשבר חמור:

1. כהונה של ראש ממשלה שהוגשו נגדו כתבי אישום פליליים חמורים.

העיסוק של ראש ממשלה בכתבי אישום נגדו פוגע ביכולתו לתפקד. 

באופן טבעי משאבים אישיים מופנים לתהליך הפלילי במקום להיות מופנים לביצוע תפקידו. 

 

2. שאיפה לכהונה בתפקיד ללא הגבלת זמן

מר נתניהו לא הסתיר את שאיפתו להמשיך בתפקידו עוד שנים רבות. להזכירכם, מדובר בראש ממשלה שכיהן זמן רב יותר מכל קודמיו. 

שאיפה כזו עלולה לפגוע בתפקוד לדחוק הצידה אנשים ראויים השואפים אף הם לכהן בתפקיד זה ולקדם אנשים ראויים פחות שאינם מהווים איום כזה. 

אף מילה על הכשרת יורש פוטנציאלי בתוך המפלגה.  

3. עירוב שיקולים אישיים בקבלת החלטות

השילוב של כתבי אישום פליליים ורצון יוצא דופן להמשיך לכהן בתפקיד ראש ממשלה, הביא לקבלת החלטות שהשיקול האישי קיבל בהן משקל גבוה מדי. 

הפגיעה המתמשכת במערכת אכיפת החוק ובאנשים בולטים בה היא דוגמה לכך. כך למשל, אמירה שצריך לחקור את החוקרים היא חצייה של קו אדום גם לו היה מדובר בראש ממשלה, שאין נגדו כתבי אישום. 

4. פילוג ושיסוי בין חלקי אוכלוסייה

נעשה שימוש גם באמצעי זה על מנת להגדיל את ההסתברות להמשך כהונתו בתפקיד. 

הפוגרומים הקשים של ערבים ביהודים ושל יהודים בערבים במהלך המבצע האחרון הם המחשה לאן התדרדרנו.

5. שחיתות

כמעט בכל שלטון יש שחיתות. שלטון מתמשך הוא פוטנציאל לשחיתות גדולה. ההתרשמות היא שהשחיתות במדינת ישראל גדולה ממה שהייתה. זו אינה תחושה סובייקטיבית שלי. ישראל מדורגת נמוך במדד השחיתות העולמי.

 

הממשלה החדשה

מזווית של ניהול משברים הממשלה החדשה היא Control מפני המשבר החמור של המשך נזקי שלטון נתניהו. 

מספסלי האופוזיציה, מר נתניהו לא יכול להזיק באותה מידה שהזיק בשנים האחרונות.

אופטימיות זהירה

כפי שציינתי בפסקה קודמת Controls אינם ערובה להצלחה מלאה במניעת אירוע סיכון. 

גם ה-Control של חילופי שלטון לא בהכרח ימנע את האיום של נזקי שלטון נתניהו. 

מזווית של ניהול סיכונים יש אופטימיות זהירה, שתם עידן נתניהו בראשות הממשלה. 

לא הסיכון היחיד

כפי שלמדנו בפסקה התאורטית על ניהול סיכונים בתחילת פוסט זה, יש מגוון רחב של סיכונים. המשך שלטונו של מר נתניהו אינו הסיכון היחיד. 

צריך לטפל גם במגוון רחב של סיכונים אחרים. זה לא קל ולא פשוט. 

למדנו בניהול סיכונים ובניהול משברים, שצריך לפעול ביחד על מנת להתמודד עם סיכונים ומשברים. 

בספר "אמנות הזוגיות" של דריה מעוז, עמי שקד ועמירם רביב, נוגעים בסיכונים ובסיכויים בזוגיות. כל צד נדרש לראות את זווית הראייה של הצד השני בזוגיות ולפעמים גם לוותר. 

האתגר של ראשי המערכת הפוליטית החדשים הוא דומה אבל קשה יותר ומורכב יותר מאתגר של זוגיות. 

זה לא רק אתגר שלהם. זה אתגר של כולנו.