לאחר גל התקיפות הראשונות באיראן, שהחלו בלילה של ה-13.6, בו נפגעו מתקנים גרעיניים וחוסלה מרבית שדרת הפיקוד הצבאי הבכיר באיראן, רבים ממכריי נכנסו לאופוריה.
ההצעה שלי כמנהל סיכונים היא להימנע מאופוריה ולנסות לראות את המציאות, שהיא הרבה יותר מורכבת.
נדמה לי שגלי תקיפות הטילים האיראניות והתוצאות שלהם הקהו מעט את האופוריה.
מדוע לא אופוריה?
הישגי כוחות הביטחון (צה"ל, השב"כ, המוסד וכו') באיראן מאוד מרשימים והם ראויים להרבה מאוד הערכה על הפעילות באיראן, אבל יש לשים לב, בין השאר, להיבטים הבאים:
1. מה הנזק שנגרם לפרויקט הגרעין האיראני והאם הוא משמעותי?
בשלב הנוכחי איננו יודעים להעריך באפן מדויק את שיעור הנזק ואת היקפי המאמץ, המשאבים והזמן שידרשו על מנת לשקם אותו.
למודי ניסיון מעזה וממקומות נוספים בעבר אנחנו צריכים להבין שכמעט תמיד לחיסולים יש משמעות טקטית ואין משמעות אסטרטגית. אין אדם שאין לו תחליף ויצוצו מנהיגים אחרים.
2. מה יעשו האיראנים על מנת לחזור להיות מדינת סף גרעינית?
אין ספק שהם לא מתכוונים לוותר על היכולת הזו.
האם יגבירו את המאמצים? האם ינסו לרכוש פצצות וכורים מגורם אחר (רוסיה, צפון-קוריאה)?
3. מה יהיו נזקי המלחמה עם איראן למדינת ישראל ולאזרחיה?
כפי שכבר ראינו מהקדימון של היום הראשון יהיו נזקים ישירים משמעותיים. לצערנו, היו גם נפגעים (הרוגים ופצועים).
סביר שיהיו נזקים נוספים גדולים יותר. סביר שיהיו נפגעים נוספים.
כמובן שיש גם מחיר כלכלי גבוה למלחמה.
ככל שהמלחמה החדשה הזו תהיה ארוכה יותר כן יגדלו הנזקים.
4. האם ההישגים הצבאיים יתורגמו להישגים מדיניים או שיבוזבזו?
אנחנו כבר למודי ניסיון במהלך המלחמה הארוכה מה-7 באוקטובר 2023.
החל ממספר ימים מתחילת המלחמה צה"ל וכוחות הביטחון האחרים מתפקדים היטב. הדרג המדיני הנוכחי נכשל כל הזמן בתרגום הישגים צבאיים להישגים מדיניים ולהישגים אסטרטגיים.
ראש הממשלה הנוכחי מנסה לנכס לעצמו את הישגי זרועות הביטחון, אולי על מנת שישכחו שהוא האשם העיקרי באסון ה-7 באוקטובר, באמצעות פטפטת.
כך הוא עשה גם בזירות קודמות כמו לבנון.
זה נעשה במקום לעסוק באסטרטגיה.
האם זה יקרה שוב גם בהקשר האיראני? סביר להניח שזה יקרה.
מדוע לצאת עכשיו מעזה ולסיים את המלחמה שם?
כשהזירה הלבנונית התלקחה, רבים וטובים שמילאו בעבר תפקידים בכירים בזרועות הביטחון אמרו שצריך לסיים את המלחמה בעזה על מנת להתמקד בזירה הלבנונית.
החיזבאללה הוא ארגון חזק בהרבה מהחמאס מבחינה צבאית ואל לנו לשחוק את צה"ל ובמיוחד את אנשי המילואים בהתפרסות על עוד זירה.
קטונתי מלהתווכח איתם. כל מה שאני אומר זה מה שהיה נכון לגבי החיזבאללה נכון פי כמה לגבי איראן שהיא מעצמה, שהחמאס היה אחד מהנתמכים על ידה.
יש קונצנזוס בציבור הישראלי רק על דבר אחד: החזרת החטופים מעזה.
הדרך להחזיר אותם, במיוחד את אלה שחיים ואין להם זמן, היא הסכם מהיר הכולל את סיום המלחמה ויציאה מרצועת עזה.
בנוסף להקטנת הנזקים למדינה וללוחמים ובני משפחותיהם, עשוי להיות גם רווח מדיני ליציאה מעזה.
אנחנו זקוקים לתמיכה של בעלות בריתנו במלחמה עם איראן. רבות מהן נוטשות את ישראל בגלל הבעיות ההומינטריות הקשות שמדינת ישראל גרמה בעזה.
אחרי שחמאס הוכרע צבאית כשביידן היה נשיא ארה"ב והרצי הלוי רמטכ"ל היה צריך לטפל אסטרטגית ביום שאחרי.
במקום זה אנחנו מנהלים מלחמה נגד ארגון גרילה. במלחמה של צבא נגד ארגון גרילה, היושב בתוך אוכלוסייה, אי אפשר לנצח. אפשר להשיג את הישגים טקטיים תמיד נכשלים אסטרטגית.
כך קרה למשל לאמריקאים במלחמת וייטנאם.
עד כה מנעו את סיום המלחמה בעזה אינטרסים אישיים של נתניהו וחזון משיחי מטורף של בן-גביר, סמוטריץ והרב גינסבורג.
מה השתנה בהקשר של נתניהו?
נתניהו רצה ממניעים אישיים מלחמה מתמשכת בעזה. בסגנון מלחמת מאה השנים.
הוא כבר לא צריך מלחמה בעזה. יש לו מלחמה אחרת באיראן.
נזקי בן-גביר סמוטריץ והרב גינסבורג
בן-גביר וסמוטריץ והרב גינסבורג רוצים לפגוע בערביי עזה, ללא קשר לשאלה האם הם תומכי חמאס או מתנגדי חמאס?
החזון שלהם הוא טרנספר של יותר משני מיליון ערבים מעזה וסיפוח רצועת עזה והתנחלות בה.
"טובת הכלל", המצומצם יש לומר, קודמת לחיי החטופים.
בן-גביר התפאר בזה, שהוא הכשיל עסקאות להחזרת חטופים, כלומר: גרם למותם של חטופים שלולא הכשיל עסקאות היו חוזרים בחיים.
סמוטריץ דיבר על "דילול עזתים" כאילו הם עשבים שוטים ולא בני אדם.
אצרף קישור למאמר שכתב שכתב פרופ' עומר ברטוב ב"הזמן הזה". כותרת המאמר: רישיון להרוג.
ברטוב ישראלי לשעבר, מחזיק הקתדרה ללימודי השואה וג'נוסייד באוניברסיטת בראון בארה"ב, טוען במאמר, שמדינת ישראל מבצעת בעזה דברים הדומים למה שביצעו הנאצים. מדינת ישראל משתמשת בשואת יהודי אירופה בשואה על מנת להצדיק את השמדת העם בעזה.
אם זה מה שאומר ישראלי לשעבר, שבא לארץ לבקר את נכדיו, אתם יכולים לדמיין מה אומרים אחרים שאינם מאוהבי ישראל.
אני לא לגמרי מסכים עם פרופ' ברטוב. דעתי היא שסיבה מרכזית לכך שמדינת ישראל עושה פשעים הומניטריים חמורים בעזה היא שבן-גביר וסמוטריץ הם השרים המשפיעים ביותר בממשלה.
בן-גביר וסמוטריץ אינם נאצים, אבל על הציר של היהודים והצוענים שהושמדו בצד אחד, והנאצים בצד השני, הם הרבה יותר קרובים לנאצים מאשר לקורבנות.
הם הרבה יותר קרובים לעות'מאנים, כפי שהם מתוארים בספר ארבעים הימים של מוסה דאג, שכתב הסופר האוסטרי היהודי פרנץ ורפל.
הספר עוסק בטרנספר של ארמנים שביצעו העות'מאנים.
מדינת ישראל היא היום מדינה מצורעת ומבודדת יש לזה השלכות. יציאה מידית מעזה עשויה לשקם, לפחות באופן חלקי, את מעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל.
השורה התחתונה לגבי מלחמת עזה
לסיים אותה מיד ולהחזיר את החטופים על מנת להתמקד באיראן.
