בשנת 2006 החליטו בחיזבאללה שזה הזמן להתגרות במדינת ישראל.
הם זיהו חולשה אפשרית של ישראל.
אהוד אולמרט היה ראש ממשלה חדש ולא מנוסה. שר הביטחון, עמיר פרץ, הצטייר כאדם שלא מבין הרבה בתחום שאחריותו.
החיזבאללה חטף שני חיילי צה"ל אלדד רגב ואהוד גולדווסר לאחר פיצוץ שני כלי רכב ממוגנים של צה"ל הריגת חמישה חיילים ופציעה קשה של שלושה חיילים נוספים.
זה הסתיים במלחמת לבנון השנייה.
המצב היום
לאחר שסיימתי ריצת בוקר בהר איתן, חזרתי לביתי במכוניתי.
במהלך הנסיעה שמעתי ראיון עם אלוף (במיל.) טל רוסו.
באותו ערב ראיינו בחדשות את גדי איזנקוט שהיה רמטכ"ל.
לפי מה שאמרו שני האנשים המכובדים הללו, כל אחד בנפרד, נראה כאילו הם ישבו ותיאמו ביניהם את מה שהם אמרו.
הם לא תיאמו ביניהם. שניהם קראו מצב מדאיג מבחינה ביטחונית, שכבר לא היה שנים. כמובן שזה לא רק הם.
בוודאי גם הרמטכ"ל וקצינים בכירים נוספים בשירות פעיל קוראים את אותה תמונה. בתוקף תפקידם, הם בטח מדווחים על זה לדרג הפוליטי, אבל הם מנועים מהצהרות פומביות.
שניהם דיברו על התראות מודיעיניות חסרות תקדים בשנים האחרונות.
שניהם הביעו חשש ממלחמה.
הפעם לא מדובר רק בחיזבאללה, שהתעצם מאז מלחמת לבנון השנייה.
מדובר גם באירן ובארגוני טרור נוספים.
כמו שהחיזבאללה זיהה בשנת 2006 חולשה וראה בזה הזדמנות לתקיפה כל האויבים במזרח התיכון מזהים חולשה ולכן גדלה הסתברות לפעילות עוינת בהיקף גדול יותר.
אולי גם מלחמה. אולי ניסיון לפעילות טרור מסיבית, שיסתיים כמו ב-2006 במלחמה על אף ששני הצדדים, אולי לא יהיו מעוניינים בה.
מה החולשות שאויבי ישראל מזהים?
לא בהכרח אציין כאן את כל החולשות. מוזמנים להעיר ביחס לחולשות משמעותיות נוספות.
1. מדינה מפולגת בין שני מחנות
ממשלה שמתעלמת מכל הבעיות של המדינה ומתמקדת רק במה שהיא מכנה רפורמה משפטית.
חלק גדול מהציבור (להערכתי נכון להיום יותר מ-50%) רואה בזה הפיכה משטרית המביאה לדיקטטורה. זה מוביל להפגנות ולסירובים להתנדב למילואים.
2. מדינה של שבטים
כמה "שבטים" שכל אחד פועל בכיוון שונה: חרדים (גם בתוך החרדים יש שבטים), דתיים לאומיים, חילוניים, ערבים. אולי גם עולים ממדינות חבר העמים ויוצאי אתיופיה.
3. מעמד מדיני רע מאוד של ישראל
מנהיגי המדינות הדמוקרטיות וגם אחוז גבוה ללא תקדים מיהודי חו"ל (במיוחד בארצות הברית) רואים במה שקורה בישראל ניסיון לבטל את הרשות המשפטית בכלל ואת הביקורת השיפוטית של בתי המשפט על הממשלה בפרט. בניסוח אחר פתח למשטר דיקטטורי, שלא לומר הקמת דיקטטורה.
בעולם מכבדים מאוד את בתי המשפט ואת שומרי הסף במדינת ישראל.
זה מתבטא, בין השאר, באי הזמנה של ראש הממשלה לפגישה עם נשיא ארצות הברית ובביקורת קשה על הממשלה מצד ראשי מדינות מערביות דמוקרטיות.
התנהלות קיצונית של השרים בן גביר וסמוטריץ וריצת האמוק של יריב לוין ושל שמחה רוטמן להפיכה משטרית בכל מחיר, מחריפים את המשבר מול העולם.
3. הידרדרות כלכלית
הכלכלה הישראלית במשבר. תיארתי אותו בפוסט:
דעה: כלכלת ישראל - ספינה ללא קברניט ובפוסטים נוספים.
השורה התחתונה
את ההתנהלות של ממשלת ישראל וסיעות הקואלציה אפשר לסכם בשתי מילים: חוסר אחריות.
אם נחזור לנושא של האיומים הצבאיים, אין לי ספק ששר הביטחון יואב גלנט מתנהג באחריות.
הוא עובד ביחד עם זרועות הביטחון ושירת במשך שנים ארוכות בצבא והגיע לדרגת אלוף.
בגלל ההתנהגות האחראית שלו הוא פוטר על ידי בנימין נתניהו ובלית ברירה הוחזר לתפקידו.
נדמה לי שבהקשר הזה גלנט הוא היחיד בממשלה הזו המגלה אחריות.
