מותה של הכיתה המסורתית

 

האם מי שלא מסוגל לחשוב מחוץ לקופסה מסוגל ללמד אחרים לחשוב מחוץ לקופסה? התשובה שלי היא שלילית. 

זוהי בדיוק תמצית הכישלון של משרד החינוך בטיפול במשבר הקורונה.

בפוסט קודם עסקתי בחשיבה מחוץ לקופסה. בפוסט הבאתי כמה רעיונות של חוקר חינוך שכן מסוגל לחשוב מחוץ לקופסה. 

בעיתונות קראנו על ההתנהלות של מנהל "גימנסיה הרצליה" בתל אביב הוא יצר דפוס למידה של מורה המלמד מספר תלמידים קטן בחוץ, במסגרת מגבלת הקילומטר של הסגר השני. נושאי הלימוד פתוחים והתלמידים הם תלמידים בשכבות גיל שונות הגרים בסמוך. זהו כמובן פיתרון זמני מוגבל אבל הרבה יותר מוצלח מגישת "הכל או לא כלום" של משרד החינוך. 

בפוסט זה אכריז על מותה של הכיתה המסורתית בה יושבים 30 או 40 תלמידים מול מורה העומד ליד לוח. הגיע הזמן שגם במשרד החינוך יתחילו להבין את זה. 

לא כולם מאובנים

כמורה לברידג' לימדתי בבתי ספר. ראיתי דוגמאות להתנהלות שונה מכיתה בסיסית, שבה לומדים כל התלמידים באותה מסגרת כל הזמן. ראיתי את זה בבית ספר לילדים מחוננים. ראיתי את זה בבית ספר פתוח וראיתי את זה באופן חלקי בבית ספר רגיל. ראיתי את זה גם כאב לבת שלמדה בבית הספר למדעים ואומנויות.  

משבר הקורונה כקטליזטור של תהליכים

בעוד שנה או שנתיים או שלוש נהיה כבר אחרי הקורונה אבל לא נחזור לעולם שהיה לפניה. חלק מהתהליכים שהחלו לפניה קיבלו תאוצה מחוסר ברירה ומה שקרה כבר אינו הפיך. 

דוגמאות לתהליכים כאלה הם:

1. העבודה מרחוק במקום או במקום חלק מהעבודה ממקום העבודה. 

2. יותר שירותי רפואה מרחוק

3. צמצום דרסטי בעבודה של סניפי בנק ושימוש נרחב בערוצי שירות עצמי. 

גם התהליך של מעבר מכיתה מסורתית לדפוסים אחרים של לימוד, שכבר התחיל לפני הקורונה, מואץ ולא תהיה חזרה ממנו. 

ניהול משברים - שלב הפקת הלקחים

שלבי ניהול משברים כוללים הכנות לפני המשבר, ניהול המשבר והפקת לקחים. 

הפקת הלקחים עשויה להיות צרה, כלומר: מתייחסת רק למשבר עתידי מאותו סוג.

היא עשוי להיות גם רחבה, כלומר: מה למדנו במהלך המשבר על ההתנהלות שהוא לאו דווקא קשור למשבר דומה בעתיד. 

הפסקה לעיל שכותרתה "משבר הקורונה כקטליזטור של תהליכים" עוסקת בהפקת לקחים רחבה. גם הפסקה הבאה המתייחסת למערכת החינוך נוגעת בלקחים אפשריים. 

קווים ראשונים לדמותה של כיתה עתידית

1. יותר פעילות מרחוק

לא בהכרח כל הפעילות צריכה להיות בזום או בכלים דומים. יש לכך חסרונות בולטים אבל אין סיבה שחלק מהפעילות בחלק מהמסגרות לא יהיה מרחוק. 

2. חלוקה לתחומי עניין

לא כל הלימודים בכיתת האם. תלמידים ילמדו יותר על נושאים שמעניינים אותם. לא בהכרח בשיעור יהיו תלמידים בני אותה שכבת גיל.

3. יותר עבודה עצמית

אינטראקציה מקוונת משופרת עם מורים ודמויות אחרות עשויה לאפשר יותר עבודות עצמאיות של  תלמידים במקום שיעורים כיתתיים פסיביים.

4. יותר כישורי חיים

כאשר מסמכים של ה-OECD מדרגים את אזרחי המדינות החברות בכישורי חיים ישראל נמצאת במקום לא טוב.

את הנקודה הכאובה הזו אני מכיר כיועץ לכלכלת המשפחה. אין כמעט חינוך פיננסי בבתי הספר בישראל. כשכבר יש חינוך כזה בלא מעט מקרים הוא פרי יוזמה עצמאית של הסקטור הפרטי. 

איני רואה בעצמי מומחה לחינוך ולכן הקווים לעיל הם רק רעיונות. מומחים בתחום יכולים להציע מימושים כאלה ואחרים של הקווים האלה ושל עקרונות נוספים. 

הדבר המהותי הוא החשיבה מחוץ לקופסה.