בסדרה של פוסטים ניסיתי לנתח את סיכוני הקורונה באמצעות שימוש בטכניקה של Scenario Analysis. התסריט של ה-Worst case שבניתי היה תסריט השפעת הספרדית.
המגפה נגרמה על ידי נגיף קטלני, שבמשך כשנה (אפריל 1918 עד אפריל 1919) גרם למותם של בין 20 מיליון ל-50 מיליון כמעט בכל רחבי העולם.
אנחנו עדיין לא שם, אבל אנחנו כבר לא מאוד רחוקים.
הנתון הרשמי של כ-5 מיליון נפטרים, לא נראה ממש סביר.
גם לפני שקראתי מאמר בעיתון "אקונומיסט", חשבתי שהנתון מוטה כלפי מטה.
ההבדל ביני לבין ה"אקונומיסט" הוא, שהם ארגון עם משאבים ויכולות, שאין לי. הם פיתחו מודל לאמידת טווח מספר הנפטרים מהמחלה. המודל משתמש בכלים של Machine learning והתוצאות והמודל גלויים לארגונים אחרים, כולל ארגון הבריאות העולמי.
הם גם משווים נתוני תמותה כוללים בשנה שלפני הקורונה לשנים של הקורונה. כשהפער גדול משמעותית ממספר המתים המדווחים בגלל קורונה, הם רואים בפער כולו את המספר המשוער של הנפטרים מהמחלה.
המסקנות של האקונומיסט
הנתון הרשמי של כ-5 מיליון נפטרים מוטה באופן קיצוני כלפי מטה. המספר האמיתי כנראה קרוב ל-17 מיליון. כפי שהצגתי בתחילת הפוסט נתונים על טווח רחב של מספר מתים מהשפעת הספרדית, גם המודל של האקונומיסט מדבר על טווח. הטווח שהם מצאו לפי המודל שלהם הוא בין 10.3 מיליון נפטרים ל-19.5 מיליון נפטרים.
דיווחים מוטים כלפי מטה במדינות
על פי המאמר ב"אקונומיסט", במדינות עניות הדיווחים הם בדרך כלל מוטים יותר כלפי מטה מאשר במדינות המפותחות.
במאמר מופיעות הערכות ביחס לדיווחי חסר במדינות מסוימות.
דוגמאות:
בבולגריה מספר הנפטרים מקורנה הוא בערך פי2 מהמדווח.
ברוסיה פי 3.5.
בהודו המספר המדווח הוא רק עשירית ממספר הנפטרים האמיתי מהמחלה.
המסקנות שלי
נחייה בצל הקורונה עוד זמן רב. הנתונים הנוכחיים, גם אלו של האקונומיסט, עדיין רחוקים מנתוני תסריט השפעת הספרדית.
צריך להביא בחשבון שבמאה השנים שעברו מאז היה גידול משמעותי במספר בני האדם החיים על פני כדור הארץ.
פוסטים קודמים
ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה בתקופת קורונה: Scenario Analysis
אחרי הקורונה לא מה שחשבתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה