בפוסט הקודם הסברתי, שכבר אין להתייחס לממשלה הנוכחית של מדינת ישראל מזווית של ניהול סיכונים. עלינו כבר מדרגה או אולי מספר מדרגות.
עכשיו צריך להתייחס אליה מזווית של ניהול משברים.
הסברתי שניהול המשברים על ידי הממשלה שונה מניהול משברים ראוי ומקובל. קראתי לו ניהול משברים הפוך.
במאמר של ה-OECD הוצבו שלוש דרישות ממנהיגים פוליטיים בניהול משברים בעידן הדיגיטל והאינטרנט:
1. שקיפות (Transparency)
2. אחריות (Responsibility)
3. סטנדרט אתי גבוה (High Standard of Ethic)
בפוסט הקודם התייחסתי בקצרה לדרישה השנייה והשלישית.
בפוסט זה אמלא את הבטחתי ואתייחס בהרחבה להיבט השקיפות.
במקרה ספציפי זה בעיקר לחוסר השקיפות.
בפוסט זה אנסה לעזור לממשלת ישראל ולתת לקוראים את השקיפות החסרה.
"הרפורמה המשפטית"
מריצת האמוק לחקיקת 124 הצעות חוק, שרובן עוסקות בשינויים במערכת המשפטית (נספרו גם כמה הצעות שמכוונות להגבלת התקשורת בישראל) ברור שזה הנושא החשוב ביותר לממשלה הנוכחית.
ממספרן הכל כך גדול של הצעות החוק ממשלתיות ופרטיות של חברי הקואליציה הנ"ל ברור לגמרי שמי שמנווט אותן זה ראש הממשלה בנימין נתניהו.
מה שהיה ברור לי, אושש על ידי ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן בראיון שלו לאילנה דיין בתכנית "עובדה".
ארגמן אמר דברים זהים לדבריי. הבסיס לאמירה שלו הרבה יותר מוצק מהבסיס שלי. הוא התבסס על ניסיונו רב השנים בעבודה כראש השב"כ עם בנימין נתניהו כראש ממשלה.
אם זה הנושא החשוב ביותר, שקיפות מחייבת הסבר מדוע הוא חשוב יותר מנושאים אחרים?
רשימה חלקית של נושאים אחרים: האיום האיראני, האינפלציה בארץ ובעולם, הפשיעה בסקטור הערבי, המצב בפריפריה בארץ, חוק האיזוק האלקטרוני, אי-מינוי לשר בכלל, ושל שר האחראי על משטרת ישראל בפרט, של אדם שהורשע בבתי משפט, איסור מינוי נאשם בעבירות פליליות לתפקיד ראש ממשלה ועוד.
בממשלה ובקואליציה חוזרים ומדברים על הבעיות במערכת בתי המשפט, באופן לא מפתיע כמעט כולם חוזרים על אותו הטקסט, אבל אף אחד לא מסביר מדוע זה יותר חשוב מכל הבעיות הרבות האחרות הקיימות?
אנסה להסביר במקומם.
זה יותר חשוב משום שהחלשת הרשות המשפטית משרתת אינטרסים אישיים של חברים בממשלה ובקואליציה ומשרתת גם אינטרסים סקטוריאליים של סיעות בקואליציה.
זה יותר חשוב משום שיותר קל לפעול בלי ביקורת שיפוטית ובלי יועצים משפטיים הנצמדים לחוק.
בנימין נתניהו
התחלתי לכתוב את הפוסט הזה לפני שבנימין נתניהו פיטר את שר הביטחון יואב גלנט בגלל שיואב גלנט דאג לביטחון מדינת ישראל.
אגב, גלנט אינו היחיד שדואג לביטחון מדינת ישראל.
גם הרמטכ"ל ובכירים בצה"ל.
גם ראש השב"כ ובכירים בשב"כ.
גם ראש המוסד ובכירים במוסד.
גם קצינים בכירים במשטרה.
גם בכירים לשעבר באותם ארגונים ביטחוניים.
אין ספק שנתניהו שמע מהם דברים דומים לדברים ששמע מגלנט.
נתניהו העדיף את טובתו האישית על פני ביטחון המדינה.
כפי שעשה גם ביחס לכלכלת המדינה וכפי שעשה גם ביחס למערכות היחסים עם מדינות רבות בעולם. כולל ארצות הברית והמדינות החשובות באירופה.
ההתנהלות של מר נתניהו היא Game Changer המחייב התיחסות יותר מפורטת.
ההתיחסות הזו תהיה בפוסט יעודי.
סמוטריץ ובן גביר
במוסף של עיתון "הארץ" מתאריך 17.3.2023 מראיינת איילת שני את פרופ' מוטי ענברי.
ענברי הוא פרופסור למדע הדתות באוניברסיטת דרום קרוליינה בארצות הברית.
ענברי נשאל שאלות רבות על תפיסת העולם של הרב הקיצוני יצחק גינזבורג. גינזבורג כתב הרבה ספרים המציגים את תפיסת עולמו. בין הספרים "ברוך הגבר" על הרוצח ברוך גולדשטיין, שביצע טבח במערת המכפלה, והספר "תורת המלך".
לפי ענברי, גינזבורג רוצה להקים מדינה לא דמוקרטית הפועלת על פי ההלכה היהודית. גם סמוטריץ וחבריו לזרם החרד"לי בבית היהודי.
ההבדל הוא בדרך גינזבורג, כמו דעש בעולם המוסלמי, רוצה להרוס את המדינה. סמוטריץ רוצה להקים מדינת הלכה יהודית מתוך המדינה.
אם חשבתם שסמוטריץ הוא ממשיך דרכם של אנשים כמו יוסף בורג, בן מאיר, זובלון המר או הרב יצחק לוי כנראה טעיתם.
במקרה שמעתי בתוכנית סוכן תרבות דיון על הסקטור הדתי לאומי במדינת ישראל. המרואיינים היו אנשים משמעותיים מתוך הסקטור הזה. אחד מהם אמר שסמוטריץ שייך ל-20% הקיצוניים החרד"ליים. נפתלי בנט היה שייך ל20% המתונים ביותר. 60% נמצאים על הרצף ביניהם.
כשאנשים כמו בצלאל סמוטריץ (במו אזניי שמעתי אותו אתמול) מדברים על מדינה יהודית ודמוקרטית יש פה שקיפות חלקית.
סמוטריץ רוצה מדינה יהודית. הוא אינו בעד מדינה דמוקרטית. באמירות אחרות שלו נגד ערבים ("להרוס את חווארה") יש יותר שקיפות.
בן גביר הוא כהניסט. על פי פרופ' ענברי הכהניסטים נמצאים בין גינזבורג לבין סמוטריץ.
כשהוא מדבר על היצמדות לחוקי המדינה אין שקיפות מלאה.
כשהוא מדבר על העדפת הקרובים לו במוצא אתני ובדיעות (פגיעה בשמאלנים ובאנרכיסטים) יש שקיפות.
יריב לוין
הדבר, שהוא כנראה החשוב ביותר ליריב לוין, הועלה על ידו כבר בשנת 2018 במסגרת חקיקת חוק הלאום.
מדובר בביטול חוק כבוד האדם וחירותו.
במקום אחר התייחסתי לנושא זה על סמך מה שכתוב בספרו של רועי פולקמן חבר כנסת לשעבר מסיעת "כולנו" של כחלון.
לקריאה: לאחר לבטים: פוסט אישי על מצב הדמוקרטיה במדינת ישראל או איך גיליתי את המטרה האמיתית של יריב לוין?
שמחה רוטמן
שמחה רוטמן מעוניין להחליש ככל שניתן את הרשות המשפטית במדינת ישראל.
הוא צועד לקראת המטרה הזו תוך התעלמות מכל הסיכונים בתחומים לא משפטיים.
החרדים
הפוליטיקאים החרדים תמיד היו לא ציונים. הם אמרו זאת באופן מפורש.
באופן שיטתי ההתנהלות שלהם הייתה לטובת מה שהם חושבים שו טובת הסקטור שלהם.
ספק גדול האם הם בעד מדינה דמוקרטית.
יותר סביר שהם בעד מדינה יהודית על פי ההלכה היהודית.
חשוב לשים לב שאין מדובר באותה הלכה יהודית שסמוטריץ, בן-גביר והרב גינזבורג מדברים עליה.
המחלוקת בין הראשון לציון הרב יוסף לבין בן גביר על עונש מוות למחבלים מבטאת הבדל גדול בתפיסה.
גם ההתיחסות של רבנים חרדים לעלייה להר הבית מבטאת הבדל מהותי בתפיסה.
