לא למלחמה בלבנון: בגלל הפיל שבחדר

 

פיל סוואנה אפריקאי. מקור התמונה: הויקיפדיה העברית.
הרשאת שימוש: 

• CC BY-SA 3.0 
•  זכויות יוצרים:

User:jpatokal

  נוצר: 30.8.2005   

נכון להיום הסיכון של מלחמה בלבנון שעלולה להתפתח למלחמה אזורית הוא גדול מדי. 

בפוסט זה אתיחס ל"פיל שבחדר", שלא מרבים לדבר עליו. 

ללא הוצאת "הפיל מהחדר" מלחמה בחיזבאללה, ובודאי מלחמה באיראן ובגרורותיה, עלולה להסתיים רע. 

המסקנה היא: קודם להוציא את "הפיל מהחדר" ואז לשקול את הסיכונים והסיכויים באופן רציונלי ולקבל החלטה.

"הפיל שבחדר" הוא בנימין נתניהו בתפקיד ראש ממשלה. 

אי אפשר לצאת למלחמה קשה כשרוב אזרחי ישראל אינם סומכים על מי שעומד בראש הממשלה. 

הנתון הזה שרוב אזרחי המדינה אינם סומכים עליו חוזר באופן עקבי בסקרים.

מדוע לא סומכים על בנימין נתניהו?

לא אציג כאן את כל הסיבות שגורמות לרוב אזרחי מדינת ישראל לא לסמוך עליו. אזכיר רק כמה מהסיבות העיקריות.

1. רוב אזרחי מדינת ישראל חושבים שהוא האשם העיקרי באסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל ב-7 באוקטובר.

לפי כל הסקרים שפורסמו למעלה מ-60% מאזרחי המדינה חושבים שמי שעמד בראש המערכת, ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא האשם העיקרי באירועי ה-7 באוקטובר. 

איך אפשר לסמוך עליו שלא תהיה תוצאה דומה גם בעימות מול איראן, חיזבאללה וגרורותיה של איראן? 

2. מאז ה-7 באוקטובר האיש משדר שאזרחי ישראל שנפגעו וממשיכים להיפגע לא מעניינים אותו.

מדובר בנרצחי ה-7 באוקטובר ובני משפחותיהם. 

מדובר בחטופים ובמשפחותיהם. 

מדובר במפונים מהצפון ומעוטף עזה. 

מדובר באלה שנותרו בצפון ובעוטף ולא התפנו. 

מדובר בחיילי המילואים ובבני משפחותיהם.

כמובן, שמדובר גם בסתם אזרחים שאינם שיייכים לקטגוריות האלה.

איך אפשר לסמוך עליו שידאג לאלה שייפגעו, וברור שיהיו כאלה, אם תהיה מלחמה עם איראן וחיזבאללה?

3. האינטרסים האישיים שלו בראש מעייניו

בכל התקופה דאג נתניהו לאינטרסים האישיים שלו: שיפוצים בביתו ובלשכה שלו, הגנה מופרזת על חשבון משלםה מיסים על הבן שלו במיאמי, ניסה לממן שהות שלו ושל אשתו בבית של עשיר עם מקלט אטומי ועוד. 

בזמן שנתניהו וישראל כץ נוסעים עם רעיותיהם לטיולים בחו"ל ממשלת ישראל לא דואגת למימון מינימלי לתושבי הצפון והעוטף, למשל: מיגוניות בזרעית. 

האינטרסים המהותיים שלו הם המשך כהונתו כראש ממשלה, בריחה מאחריות על אסונות וביטול או לפחות דחיית דחיית הכרעות משפטיות בתיקים שלו.

על מנת להשיג זאת הוא נענה באופן גורף לדרישות כספיות ודרישות אחרות של השותפים הקואליציוניים, גם כשאינן מתאימות לצרכים של מדינה במשבר חמור. 

החמורה ביותר בהקשר זה היא הכניעה שלו לכל דרישה של בן-גביר וסמוטריץ. 

שני אלה מנצלים את היכולת לסחוט את נתניהו בגלל חששו מהפלת ממשלתו באופן הכי מזיק שאפשרי למדינת ישראל ולאזרחיה.

אי אפשר לסמוך עליו שיתן עדיפות לאינטרסים של מדינת ישראל ואזרחיה על פני האינטרסים האישיים שלו.

4. התנגדות שיטתית להחזרת החטופים מעזה

נתניהו מסכל באופן שיטתי כל אפשרות להחזרת חטופים מעזה. ההישג המהותי היחיד שאנחנו יכולים להשיג בעזה הוא החזרת כמה שיותר חטופים חיים כמה שיותר מהר. גם במחיר של יציאת צה"ל מעזה. 

רק סיום המלחמה בעזה יאפשר לדרג מדיני ולצה"ל להיערך לפתרון בעיית חיזבאללה בצפון (לא בהכרח צבאי. אסור לשלול אפשרות לפתרון גם ללא עימות צבאי.

המלחמה הצבאית בעזה כבר הסתיימה מזמן בניצחון של צה"ל. זה כבר לא צבא נגד צבא. 

ההתנגדות של נתניהו לפתרון ליום שאחרי מנעה ניצול מדיני של ההישגים של צה"ל וכוחות הביטחון.

זה פעולות גרילה של ארגון טרור נגד צבא. 

מיכאל מילשטיין, ראש הדסק הפלשתינאי, במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, כותב שמצבנו בעזה דומה למצבם של האמריקאים במלחמת וויטנאם: מנצחים ניצחונות טקטקיים ומפסידים אסטרטגית. 

זה בדיוק מה שקרה גם לרוסים וגם לאמריקאים באפגניסטן. 

האסון במג'דל שאמס התרחש אחרי שנתניהו סיכל עסקה להחזרת החטופים באמצעות הצגת תנאים חדשים, שהיה לו ברור שהחמאס יסרב לקבלם. 

כל הדרגים המקצועיים, גם שר הביטחון יואב גלנט וגם סיעת ש"ס בקואליציה ואפילו כמה שרים מהליכוד התבטאו באופן פומבי שעכשיו יש חלון הזדמנות קצר להחזרת שבויים חיים.

אחרי רצח ילדים במג'דל שאמס על ידי החיזבאללה והחיסולים של רמטכ"ל חיזבאללה ושל איסמעיל הנייה, כל מומחה צבאי ששמעתי (האלופים במיל. ישראל זיו, גיורא איילנד, נועם תיבון ועוד) אמר שצריך לעשות מידית עסקה להחזרת חטופים גם במחיר של יציאה מעזה ולהיערך לטיפול בבעיה בגבול לבנון.

מדוע נתניהו מתנגד?

1. אינטרס אישי של טענה שבזמן מלחמה לא מחליפים ראש ממשלה.

2. כניעה לאיומים של בן-גביר וסמוטריץ שאותם מעניין רק מימוש החזון המשיחי המטורף שלהם.

אי אפשר לסמוך על אדם הנכנע לבן-גביר וסמוטריץ ולא מקבל החלטות אמיצות.

5. פעם שנייה פיטורים של שר הביטחון?

במקום לפנות את כסאו נתניהו רוצה לחזור שוב על הטעות של פיטורים של יואב גלנט. 

רק חבר כנסת אחד מהליכוד הוכיח מאז ה-7 באוקטובר שהביטחון של מדינת ישראל חשוב לו. קוראים לו יואב גלנט.

אולי היו גם אחרים, אבל הם לא ממש הראו את זה. 

אי אפשר לסמוך על אדם המעדיף אינטרסים אישיים על פני הביטחון של מדינת ישראל ואזרחיה. 

6. תרבות השקר

נתניהו הוא האיש שהמציא והטמיע בקרב חבריו לממשלה ולקואליציה את תרבות השקר. 

תמצית התרבות במשפט אחד: כל מציאות שלא  מתאימה לרצונות שלו לא קיימת.

אי אפשר להילחם באיראן וגרורותיה ו/או בחיזבאללה בלי להתייחס למציאות ובלי ליידע את אזרחי מדינת ישראל להשלכות העלולות להיות למלחמה. ברור לגמרי שחלקן יהיו קשות ולא מתאימות לתרבות השקר.

מי מקבל את ההחלטות?

על פי ההחלטות שמר נתניהו מקבל עולה שוב שאלת הכשירות שלו. 

אם רוב ההחלטות המשמעותיות שמתקבלות תואמות את הדרישות של בן-גביר וסמוטריץ, אז או שנתניהו אינו כשיר וראשי הממשלה בפועל הם בן-גביר וסמוטריץ, או שהוא כשיר והוא נכנע לרצונות שלהם,  בגלל האיומים שלהם להפיל את הממשלה, אם לא יכנע לרצונות שלהם. 

בכל מקרה אסור למדינת ישראל להיות במצב שמקבלי ההחלטות הם שני אנשים בעלי אידיאולוגיה קיצונית שהם פועלים רק לפיה. 

הם אינם מבינים בביטחון, בכלכלה ובמדיניות ואין להם נסיון בתחומים אלה. גם כל מנהיגי העולם תופסים אותם כאנשים מסוכנים לישראל ולעולם. אי אפשר לסמוך על מי שנותן להם להוביל את מדינת ישראל לאבדון.

מסקנות

הפיל (בנימין נתניהו) צריך לצאת מהחדר. קודם כל צריך להחליף אותו באדם אחראי שדואג למדינת ישראל ולאזרחיה. כנראה שרק אחר כך אפשר יהיה להחזיר חטופים חיים מעזה ולכן חשוב להפסיק את כהונתו של נתניהו בתפקיד ראש ממשלה מידית.  

לאחר החלפתו באדם שטובת מדינת ישראל ואזרחיה חשובה לו אפשר יהיה לבצע עסקת החזרת חטופים וסיום המלחמה בעזה, אם חלון ההזדמנויות לא ייסגר. 

רק לאחר מכן אפשר יהיה להיערך לפתרון בגבול לבנון. 

כל זה בהנחה שנתניהו, בן-גביר וסמוטריץ לא הספיקו לגרום להתממשות הסיכון למלחמה אזורית.

כיצד מוכיח נאומו של בנימין נתניהו בארצות הברית את העיקרון הפיטרי?

 

בנימין נתניהו. מקור התמונה: ויקיפדיה. 

הרשאה: :CC BY-SA 3.0 

                                                              זכויות יוצרים: אבי אוחיון / לשכת העיתונות הממשלתית  

                                                                  צולם ב- ‏1 בפברואר 2023

הויקיפדיה העברית: "העיקרון הפיטרי היא טענה מתחום הפסיכולוגיה הארגונית, שעל פיה כל עובד בארגון יקודם מתפקיד לתפקיד במעלה ההיררכיה כל עוד הוא מבצע את תפקידיו בהצלחה, והוא יתקבע בסופו של דבר בתפקיד הראשון שאותו לא יבצע כהלכה."

נאומו המבריק של בנימין נתניהו לפני בתי הנבחרים האמריקאים, מסגיר את התפקיד האחרון בו הוא תיפקד כהלכה.

התפקיד הזה, בו הצטיין נתניהו, הוא שגריר ישראל באו"ם.

על פי העיקרון הפיטרי הוא התקדם מתפקיד, שבו הכישור העיקרי הנדרש הוא לנאום היטב באנגלית יפה,  לתפקידים שבהם נדרשים כישורים אחרים, שהוא רחוק מלהצטיין בהם, ולכן גרם וגורם גם היום נזקים נוראים למדינת ישראל ולאזרחיה.

כישורי ראש ממשלה החסרים לנתניהו  

קבלת החלטות

ראש ממשלה צריך לקבל החלטות. לפעמים החלטות קשות. 

נתניהו הוא אולי מקבל ההחלטות הגרוע ביותר בפוליטיקה הישראלית לדורותיה.

היטיב לתאר זאת אריאל שרון כשהיה ראש ממשלת ישראל מטעם הליכוד. 

הוא אמר שאינו סומך על נתניהו משום שכל פעם שצריך לקבל החלטה קשה הוא נכנס לפאניקה. 

קבלת ההחלטות של נתניהו הייתה תמיד גרועה, אבל במצב הלחץ הקשה הנוכחי ההחלטות שלו הן נוראיות והן פוגעות קשה במדינת ישראל ובאזרחיה.  

הסירוב שלו להגיע לעסקה בעזה להחזרת החטופים גם עכשיו כשכל זרועות הביטחון וכמעט כל האנשים עם עבר ביטחוני מפואר ו/או הבנה מעמיקה בביטחון מסכימים איתם בלתי סביר בעליל. 

שימו לב שגם סיעת ש"ס בקואליציה תומכת בעסקה כזו וגם ידידי ישראל בחו"ל, כולל ראשי מדינות, וגם ראשי המדינות הערביות המתונות. 

שימו לב שהאסון הנוראי במג'דל שאמס, אולי היה נמנע אם נתניהו היה הולך לעסקה להחזרת השבויים ולא מנסה לטרפד אותה באמצעות הוספת תנאים חדשים שהוא יודע מראש שהחמאס לא יקבל אותה. 

שימו לב, שאחרי האסון חיית האדם סינואר מקשיח את עמדתו ואולי כבר לא תהיה עסקה. 

דאגה למדינת ישראל ולאזרחיה

נתניהו הוא ראש ממשלה שדואג לאינטרסים של עצמו ואדיש לעתידה של מדינת ישראל ולסבל אזרחיה. 

האינטרסים האלה כוללים שלושה דברים הפוגעים עוד יותר בקבלת ההחלטות הגרועה שלו:

1. רצון לברוח מאחריותו לאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל.

2. רצון להישאר בתפקיד ראש ממשלה עד סוף ימיו.

3. רצון להתחמק מאימת הדין במשפטים המתנהלים נגדו. 

הדרישה לדאוג לאזרחי ישראל ולמדינת ישראל היא חלק מהותי מהגדרת התפקיד של ראש ממשלה. 

נדמה לי שמר נתניהו הוא היחיד מראשי ממשלות ישראל עד היום שאדיש לגורלם של אזרחי מדינת ישראל.  

הסיוע של נתניהו לתוכנית האטום האיראנית

אין ספק שנתניהו רצה להכשיל את תוכנית האטום האיראנית. 

כמקבל החלטות גרוע סרבנותו לתמוך בפיקוח בינלאומי רק האיצה את התוכנית האיראנית. 

כהרגלו, הוא דיבר באופן מרשים, אבל פעל הכי גרוע שאפשר. 

נשווה אותו לאזרח ישראלי שפעל הפוך מנתניהו.

מאיר דגן (נפטר ב-2016) היה אז ראש המוסד. לפני כן היה קצין בכיר בצה"ל. 

דגן לא דיבר על האיום האיראני, אבל התרחשו חבלות בכורים ורצח מדענים מובילים בתוכנית, שאף אחד לא נטל עליהם אחריות. 

הצעדים האלה האטו את התקדמות תוכנית האטום האיראנית.

בשלב כלשהו התברר כי כנראה להשערה שמאיר דגן הוא המתכנן והאחראי על הביצוע יש בסיס. 

מה חשב מאיר דגן על נתניהו?

כשמישהו פעל טוב יותר ממר נתניהו, מעניין לדעת מה הוא חשב על נתניהו.

קצת לפני מותו של דגן הוא התראיין ל-YNET. 

שני הדברים העיקריים שהוא אמר עליו מופיעים כאן בשפה חופשית ולא כציטוט מדויק.

1. עבדתי עם שישה ראשי ממשלה ואני לא תמים.

כל אחד דואג לאינטרסים של עצמו. לגבי ארבעה מהשישה אני בטוח שכשטובת מדינת ישראל התנגשה באינטרסים האישיים שלו הוא העדיף את טובת מדינת ישראל. 

נתניהו הוזכר כאחד מהשניים שדגן אמר בעדינות,  שהוא לא בטוח שהם יעדיפו את טובת מדינת ישראל על פני האינטרסים האישיים שלהם. 

2. נתניהו הוא המנהל הגרוע ביותר שפגשתי.

גם קצין צבא הוא מנהל. קרוב לודאי שמאיר דגן פגש הרבה מנהלים ולא רק קציני צבא וראשי ממשלה. 

מנהל טוב הוא בראש ובראשונה מישהו שמקבל החלטות ויודע לדאוג שיבוצעו.

עמידה בלחצים

ראש ממשלה צריך לדעת לעמוד בלחצים. נתניהו אינו עומד בלחצים. כפי שכבר צוין בתחילת מאאמר זה, זה משפיע לרעה על קבלת ההחלטות שלו, אבל לא רק עליהן. 

כל שותף קואליציוני של נתניהו מאז תחילת החקירות נגדו, ידע להפעיל לחצים על נתניהו ונתניהו נכנע ללחצים. 

את הלחצים הקשים ביותר הפעילו שני שרים מסוכנים בממשלתו.

אנשים קיצוניים ללא גבולות אדומים. אנשים שאין להם מושג בביטחון, בכלכלה וביחסים עם מדינות אחרות ועם קהילות דתיות לא יהודיות. 

מדובר כמובן בבן-גביר ובסמוטריץ. 

הם למעשה האנשים הקובעים את מדיניות הממשלה משום שנתניהו נכנע ללחציהם מפחד פן יפרקו את הממשלה בראשותו. 

הם האנשים המתנגדים בנחרצות לכל עסקה שתשיב חטופים חיים לישראל.

כנופיית הארבעה

כנופיית הארבעה היא קבוצה שגרמה לנזק עצום לסין במהלך מהפכת התרבות. הדמות הבולטת בה הייתה ג'יאנג צ'ינג. צ'ינג הייתה אשתו ואחרי זה אלמנתו של מאו דזה דונג. 

הקבוצה הזו גרמה לנזקים עצומים לסין כשמאו דזה דונג כבר לא ממש תיפקד בגלל מצבו הבריאותי וגם אחרי מותו. 

הם הועמדו לדין על ידי השלטון החדש של סין והואשמו בכאוס ששרר בסין בעשור של המהפכה התרבותית. 

יש הקבלה מסוימת בין הכאוס שגורמים בן גביר, סמוטריץ ומספר מצומצם של אחרים לבין מה שעשתה כנופיית הארבעה בסין. 

יש הקבלה מסוימת גם בין מאו טסה דונג בסוף ימיו לבין בנימין נתניהו של היום. 

השאלה שנשארה פתוחה היא: האם נתניהו נכנע להם משום שאינו עומד בלחצים או שאולי כבר אינו כשיר? 

ההתנגדות העיקשת לכל עסקה שתחזיר חטופים מעזה ותאפשר למדינת ישראל להתמקד באיום החמור בהרבה בצפון מעלה חשש של חוסר כשירות.

הדרך שבה נתניהו יוכל להוכיח שהוא כשיר

יש דרך פשוטה להוכחת כשירות, המורכבת משני צעדים שעליו לבצע במהלך השבוע הנוכחי:

1. הסרת התנאים החדשים שנתניהו הוסיף לעסקת החזרת החטופים.

2. פיטוריו של איתמר בן-גביר מהממשלה. 

סיכונים ביזמות: שלב הרעיון

 

בכל תחום יש סיכונים. 

זו הסיבה שאני מתחיל הרצאות שלי בניהול סיכונים בדוגמה של חציית כביש. 

פוסט זה עוסק ביזמות עסקית. ניתן למצוא דימיון בסיכונים גם ביזמות חברתית ויזמות לא עסקית אחרת. 

הרקע שלי

עסקתי יותר מארבעים שנים במחשוב ובטכנולוגיית המידע ולכן הדוגמאות שאביא לקוחות מעולם זה. 

במהלך עבודתי בתחום זה נגעתי גם בנושא של Startups כמעט מכל זווית אפשרית:

1. יוזמות שלי ל-Startups בשלב ה-Seed.

היוזמות כשלו, אבל לא מהסיבות הנכונות. 

2. חוות דעת לקרנות הון סיכון בהקשר של השקעה בחברות Startups

מי שקיבל את ההמלצות שלי בשנות ה-90 לא הצטער. המלצה להשקיע ב-Startup בתחום אבטחת מידע הסתיימה באקזיט מכובד בסכום גבוה נכון לאותה תקופה.

המלצה לא להשקיע ב-Startup בתחום של פיתוח תוכנה, הסתיימה בכך שקרן מתחרה החליטה להשקיע בו. זה הסתיים בסגירת החברה לאחר כשנתיים שלוש והתקנתה לפחות בארגון אחד.

3. חוות דעת לקרנות הון סיכון ולחברות תוכנה בנושא רכישת חברות או השקעה בהן לאחר שפיתחו ישומים ו/או שירותים שאפשר להפוך את חלקם למוצרים.

בשונה מ-Startups בתסריט זה מדובר בתוכנה מוכחת שעובדת בשטח. השאלה המרכזית היא האם אפשר להמשיך לפתח אותה ולארוז אותה כמוצר ולהגדיל את מספר ההתקנות ואת טווח הפונקציונאליות? 

4. ליווי Startups בהיבט מסוים ומצומצם

היו שני מקרים כאלה. 

5. חוות דעת בהקשר של זכויות יוצרים וקניין רוחני במוצרי תוכנה.

תחום זה כבר נוגע באחד הסיכונים של יוזמה. אדגיש שאיני משפטן ולכן התייחסתי בעיקר להיבטים טכניים של התוכנה. 

לצורך קישור לעולם המושגים המשפטי הסתייעתי בעורכי דין שעבדו עם אלה ששכרו את שירותיי. 

אחד הדברים המהותיים בסיוע שקיבלתי מעורכי הדין היה הניסוח. 

הייתי חייב לנסח את חוות הדעת שלי באופן ששופט יוכל להבין אותה ולא רק מומחים טכניים בתחום המחשבים.

חשוב להבין שיזמות בהייטק אינה, בשונה ממה שרבים חושבים, רק Startups. 

יש לא מעט יוזמות אחרות בתחום, שאם הן מצליחות יש להן ערך רב.

כשהתחלתי לעסוק גם בכלכלת המשפחה נתקלתי גם ביזמים שכשלו. 

הפעם היה מדובר ביזמים שכשלו בתחומים אחרים ולא במחשוב וטכנלוגיית המידע. 

התוצאה של הכישלון הייתה בעיה כלכלית של משק הבית של היזם שכשל.

את הבעיה הזו ניסיתי לעזור ליזם לשעבר ולבני ביתו לפתור.

שלב הרעיון

השלב הראשון ביוזמה הוא מציאת רעיון ליוזמה ובחינת הדרך להתחיל את מימושה. 

לפני שנבחן את הסיכונים בשלב זה חשוב לציין שככל שהשלב במימוש יוזמה הוא מתקדם יותר כן גדלים הסיכונים ברוב המקרים. 

הסיבה לכך שככל שמשקיעים יותר בפרויקט או ביוזמה המחיר של הכישלון גדול יותר. 

אם היה למישהו רעיון חדשני בתחום ההייטק והרעיון לא הגיע לכדי מימוש ההשקעה לא הייתה גדולה. 

לעומת זאת אם הוא גייס כספים, שכר ציוד והעסיק עובדים ואחרי שנה הפרויקט נכשל, ההשקעה הייתה הרבה יותר גדולה ולכן המשמעות של התממשות הסיכון גדולה יותר.

סיכון 1: רעיון לא מספיק טוב

רעיון שנראה טוב למי שרוצה לקדם אותו לא בהכרח יראה לאחרים כמשהו, שאם ימומש למוצר ו/או שירות,  יביא תועלת משמעותית או אפילו תועלת כלשהי. 

סיכון 2: רעיון שמוצע על ידי אדם שאינו מבין את משמעויות מימושו

יש דברים שעשויים להיראות פשוטים למימוש מזווית ראייה של אנשים שאינם מתמצאים בתחום ולכן אינם מבינים את המורכבות ואת הקשיים במימוש הרעיון. 

מהזווית של מי שמבין ויודע זה עשוי להיראות כמשהו בלתי מעשי.

אביא דוגמה מניסיוני בעולם המחשבים.

להוסיף מספר רב של אוגרים (Registers) למחשב

אוגר הוא סוג של זיכרון מחשב מהיר, יקר ומוגבל בגודלו שאפשר להשתמש בו בעת ביצוע פעולות במחשב. 

השימוש באוגרים עשוי להגביר את מהירות ביצוע פעולות במחשב.

אוגרים הםחלק מה-Design של המעבד. 

אם זה שהציע את ההצעה היה עובד של חברה המייצרת מחשבים וחבר בצוות ה-Design של מעבדים, יתכן שזה היה רעיון מעשי ומועיל. 

אדם כזה מבין את המשמעויות המעשיות של שינוי  Design של מעבדי מחשב.

הבעיה הייתה שמי שהציע את זה היה עובד באחד הארגונים שפעלתי בו. מדובר בארגון שקונה מחשבים לצורך מימוש מערכות המידע שלו. אין לו שום יכולת להשפיע על Design  של מעבדים ואין לו מומחיות בתחום. 

סיכון 3: רעיון שאינו ניתן למימוש או ניתן למימוש עם דרישות משאבים גבוהות במיוחד.

אם הרעיון אינו ניתן למימוש מעשי, היוזמה תיכשל. 

הרבה רעיונות ניתנים למימוש אבל במחיר כל כך גבוה של משאבים שהופך את זה לבלתי מעשי.  

המחיר עשוי להיות לא רק בכסף. הוא עשוי להיות גם זמן ארוך וגם כוח אדם יקר ומיומן, שעלול לא להיות זמין. 

בשונה מהפיסקה הקודמת מי שמציע את ההצעה מכיר היטב את התחום.

זה עדיין לא מבטיח את מעשיותו של הרעיון.

דוגמה  יוזמה שלי ל-Startup

אותה יוזמה נגעה למערכת הפעלה ארגונית רבת משתמשים של חברת Microsoft. 

באותה תקופה הייתה למערכות ההעפלה של חברת  Microsoft נחיתות מובנית מול מערכות הפעלה של יצרנים אחרים. 

לפחות את אחת ממערכות ההפעלה שהיו טובות ממנה בהרבה היכרתי לעומק. 

הרעיון היה להוסיף למערכת ההפעלה פונקציונאליות שהייתה במערכות הפעלה אחרות על מנת לאפשר עבודה יעילה במערכת שרת מרובת משתמשים.

כפי שציינתי, הרעיון נדחה על ידי חברה שמשקיעה בחברות Startup בשלב ה-Seed מהסיבות הלא נכונות.

זה היה בתקופת בועת הדוט-קום.

החברה טענה שהיא משקיעה רק במשהו שהוא מיועד רק לאינטרנט. 

להצעה שלי, רחמנא ליצלן, היו שתי רגליים: גם אינטרנט וגם מרכזי מחשבים.

נקודת התורפה האמיתית בהצעה שלי שהייתה יכולה להפוך אותה ללא מעשית הייתה סביב השאלה: 

האם ה-Startup יקבל גישה לקוד המקור של ה-Kernel של מערכת ההפעלה הרלוונטית של חברת Microsoft? 

במידה שלא, זה היה יכול להפוך את הביצוע לקשה במיוחד ואפילו לבלתי מעשי.

סיכון 4: "גניבת" הרעיון  

אם הוגה הרעיון אינו מגן עליו והוא מספר עליו לגורמים אחרים זה יכול להסתיים בכך שמישהו אחר, בדרך כלל חברה גגדולה יותר, ישתמש ברעיון ויפתח מוצר.

כפי שראיתם מהדוגמה הנוגעת ליוזמה שלי בפיסקה העוסקת בסיכון 3 לעיל, ברוב המקרים אין מנוס משיתוף הרעיון ופרטים לגבי אופן מימושו משום שזקוקים למימון. 

דרכים להגן על הרעיון:

1. החתמה על הסכם Non-Disclosure Agreement לפני חשיפת הרעיון. 

הגורם הנחשף לרעיון מתחייב שלא לגלות אותו לאחרים ולא להשתמש בו ללא אישורו של הוגה הרעיון.

לא תמיד זה עוזר.

2. רישום פטנט

במקרים רבים לא ניתן לרשום פטנט. רישום פטנט הוא נושא מקצועי מורכב. יש חשיבות גם למדינה בה נרשם הפטנט. 

גם רישום פטנט אינו בהכרח הגנה מלאה. יש חברות ומדינות שאין להן בעיה להשתמש שלא כדין בפטנט. 

 

השורה התחתונה

הדוגמאות שהבאתי בפוסט זה הן מתחום המחשבים. אפשר למצוא דוגמאות דומות בתחומים רבים אחרים. 

באופן אישי, נתקלתי בלא מעט מקרים של משפחות שהתפתו להשקיע את כספן ללא בסיס מעשי לרווח והפסידו את רוב או את כל כספן. 

לא כל רעיון שהוא נכון, לכאורה, כלכלית הוא באמת כזה.

ועדת חקירה ממלכתית על השר לביטחון לאומי ועל שר המשפטים

 

בשני פוסטים קודמים עסקתי בנושא ועדות חקירה ממלכתיות הנדרשות לחקירת שני נושאים הקשורים בבנימין נתניהו. 

הן אינן במקום לקיחת אחריות שלו למעשיו ולמחדליו והפסקת כהונתו, אלא בנוסף לכך.

כותרתו של הראשון: על שתי ועדות חקירה ממלכתיות והרגלים רעים.

הפוסט השני עוסק בצורך להקמה מידית של ועדת חקירה ממלכתית ראויה לחקירת האסון בגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, במה שקדם לה ובחוסר התפקוד של נתניהו ושרים רבים בממשלתו מאז תחילת המלחמה ועד היום.

הפוסט הנוכחי עוסק בשני מינויים של שרים שנעשו בניגוד עיניינים מובהק שיש לנאשם בפלילים המכהן כראש ממשלה, ובנוסף לכך ההתנהלות הלא-סבירה של נתניהו ואיתמר בן-גביר, בהמשך למינוי הלא סביר של בן-גביר, לשר האחראי על משטרת ישראל.

מדובר במינוי שר משפטים ושר האחראי על משטרת ישראל (לא חשוב איך נקרא המשרד שלו). 

הסיכון של ראש ממשלה נאשם בפלילים

הסיכון הבסיסי הוא שראש ממשלה הנאשם בפלילים או תחת חקירות יתקשה להפריד בין האינטרס האישי שלו, כנאשם או תחת חקירות לבין האינטרס הלאומי. 

עשויה להיות לפעמים סתירה בין שני סוגי האינטרסים הללו. הסתירה הזו נקראת ניגוד עניינים. 

דווקא מי שחשוד בביצוע עבירות פליליות צפוי להקפיד פחות על הפרדת האינטרסים הזו ממי שאינו חשוד. 

הדרך הכי טובה להימנע מניגוד עניינים כזה היא באמצעות הימנעות (Avoidance). 

בעבר היו בישראל ראשי ממשלה, מהימין ומהשמאל, שאף לא אחד העלה בדעתו שיבצעו עבירות פליליות.

נותרה לקונה בחוק. 

שר במצב כזה מנוע לכהן בממשלה. ראש ממשלה אינו מנוע. 

הדרך הכי טובה להבטיח את זה היא באמצעות חקיקה בכנסת, כפי שתקראו בפיסקה הבאה. 

מכותרת הפיסקה הבאה אתם יכולים להבין שחברי הכנסת לא עשו זאת. 

הדרך החליפית היא הימנעות של ראש ממשלה חשוד בפלילים ממעורבות בעניינים שבהם עלולים להיות לו ניגודי אינטרסים.

כשבית משפט התיר לנאשם בפלילים, בנימין נתניהו,  להתמודד על ראשות הממשלה הוא התנה זאת בהתחייבות של מר נתניהו להימנע מהתערבות בעניינים משפטיים העלולים להיות בניגוד עיניינים עם היותו נאשם.

נתניהו, כמו נתניהו, חתם על התחייבות כזו ולא כיבד אותה.

כהרגלו, הוא סמך על הזכרון הקצר של אזרחי מדינת ישראל.

בעיתוי שהוא עשה זאת הוא ביצע מעשה חמור נוסף: הוא פיטר את שר הביטחון יואב גלנט על זה שהוא העדיף את האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל על פני האינטרסים האישיים של מר נתניהו.

במהלך המהומה וההפגנות על פיטורי גלנט, שכחו רבים את אי-כיבוד ההתחייבות הבסיסית של נתניהו.

כנסת רשלנית

אחרי שראש הממשלה אהוד אולמרט והנשיא משה קצב הורשעו היה צריך לתקן את הלקונה הזו בחוק. 

חברי כנסת בישראל לא ניסו לעשות את זה לאורך שנים. 

יסלח לי ח"כ לשעבר אופיר פז-פינס שניסה להעביר הצעה לתיקון החוק. 

מינוי יריב לוין לשר המשפטים

יש ניגוד עניינים לראש ממשלה נאשם או אפילו רק חשוד בפלילים במינוי שר משפטים, העשוי להשפיע על החקירות שלו. 

כל ראש ממשלה ראוי היה מדיר את עצמו ממינוי שר המשפטים או לחילופין ממנה מומחה שאינו פוליטיקאי. 

יריב לוין  שהכריז מלחמת חורמה על מערכת המשפט כבר לפני מינויו לתפקיד, מקורב ונאמן של מר נתניהו אינו מינוי סביר לתפקיד בהתחשב בכך שנתניהו נאשם בפלילים. 

התוצאה היא הפיכה משטרית שמטרתה העיקרית היא פגיעה במערכת המשפט. 

אצל לוין ורוטמן זאת אידיאולוגיה. 

אצל נתניהו זו עוד דרך לקידום אינטרסים אישיים. 

הנזקים למדינת ישראל ולאזרחיה בגלל ההפיכה המשטרית הם נוראים.

כך למשל, מדינת ישראל אינה נחשבת יותר למדינה דמוקרטית ודירוג האשראי שלה ירד וקרוב לודאי שימשיך לרדת. 

רק אתמול שמעתי ברדיו על סקר בקרב רופאים שיצאו להשתלמות ארוכה בחו"ל.

לפני היציאה לחו"ל כ-70% מהם אמרו שיחזרו לישראל. עכשיו יותר מ-50% אמרו שאינם מתכוונים לחזור לישראל בעשר השנים הקרובות.

75% מאלה שלא יחזרו, אמרו שלא יחזרו בגלל ההפיכה המשטרית.

מינוי איתמר בן-גביר לשר לביטחון לאומי

כמובן שמינוי איתמר בן-גביר לשר הממונה על המשטרה אינו ראוי. 

אף ראש ממשלה במדינה דמוקרטית לא היה ממנה עבריין מורשע במספר רב של עבירות חמורות לאחראי על המשטרה. 

קל וחומר, כאשר יש לו ניגוד עיניינים משום שהוא נאשם בפלילים ויכול להרוויח באופן אישי מהמינוי. 

תחשבו לרגע על שוטרים שהם אנשים נורמטיבים ואולי אפילו אנשים טובים. 

עבריין שהם נפגשו איתו כנחקר הוא עכשיו השר הממונה עליהם. 

בשונה משרי משטרה קודמים הוא הופך את עצמו למעין מפכ"ל על ומתערב בעבודת המשטרה. 

הוא מכתיב מדיניות פוליטית ואישית שלו לקצינים ולשוטרים. מי שמתיישר עם המדיניות מקודם. מי שלא מודח. 

ההדחה של עמי אשד, מפקד מחוז תל-אביב היא דוגמה בולטת. 

אשד הודח משום שלא הסכים למלא את בית החולים איכילוב במפגינים פצועים. 

מדיניות השר וגם מדיניות ראש הממשלה שמינה אותו הייתה לעודד אלימות שוטרים נגד מפגינים. 

גם ראש הממשלה וגם השר דיברו באופן גלוי על "לשבור להם את העצמות" או בביטויים אחרים המעודדים אלימות פיזית, שלא לצורך, כלפי מפגינים. 

האינטרס של בנימין נתניהו, "מר כיסא", לדכא הפגנות נגדו ברור לגמרי. 

לא ממלא את תפקידו

לא רק המינוי של בן-גביר אינו ראוי גם התפקוד שלו כשר הממונה על המשטרה. 

סיסמת "המשילות" הוכחה ככלי ריק. 

מתחילת כהונתו של בן-גביר בתפקיד עד 7 באוקטובר 2023 הפשיעה במגזר הערבי ובמגזר היהודי עלתה. גם לאחר שהמשבר החריף של האסון הגדול בתולדות מדינת ישראל התחלף במעין התרגלות למצב החדש, אין ירידה בפשיעה. 

כל ההישגים במלחמה בפשיעה, שהשגו בתקופת הכהונה של הממשלה קודמת (שר עומר בר-לב, סגן שר יואב סגלוביץ בעבר קצין משטרה בכיר) נמחקו. 

לא רק אני טוען שבן-גביר הורס את משטרת ישראל. 

גם כשלושים רבי ניצבים וניצבים בדימוס, שבוודאי מבינים הרבה יותר ממני בעבודת המשטרה, טענו את אותה טענה במכתב ששלחו לבנימין נתניהו ודרשו להרחיקו מהתפקיד. 

הבטחה לתת לשר סמכוית שמעולם לא ניתנו לשר משטרה בישראל

מסתבר שנתניהו, הנאשם בפלילים, הבטיח לבן-גביר, עבריין מורשע, להרחיב את הסמכויות שלו באופן שמשטרת ישראל עלולה להפוך למשטרה פרטית של בן-גביר. 

בן-גביר מבקש לממש את ההבטחה הזו. הוגשה עתירה בנושא לבית משפט. למידע נוסף על העתירה: עתירה נוספת לבג"ץ נגד "חוק בן גביר": "יגרום לפוליטיזציה של המשטרה"

כמובן שבהבטחה הזו יש ניגוד עיניינים של נתניהו.

דימיון מסוים לאירופה של שנות ה-30 של המאה ה-20

המסוכנות של בן-גביר יותר גדולה ממה שחושבים. קל לראות את הדימיון למה שקרה בגרמניה של שנות ה-30 של המאה שעברה. 

 פרופ' משה צימרמן מתאר את הזלזול במסוכנתו של אדולף היטלר, כשחשבו שאם יתנו לו תיק בממשלה יקנו אותו. כולנו יודעים איך זה הסתיים.

גם על בן-גביר מדברים במונחים של "ליצן". הוא אינו "ליצן" אלא איש מסוכן. 

את מידת השפעתו בממשלה הנוכחית תיאר גדי איזנקוט כשקרא לו "ראש ממשלה חליפי". 

אינני חושד בבן-גביר שהוא יקים מחנות ריכוז להשמדת ערביי הגדה ורצועת עזה, אבל הוא עצמו אומר שיבצע טרנספר שלהם.

הדבר ההרסני הנוסף שהוא עלול לגרום זו מלחמת דת של מדינת ישראל נגד מיליארד מוסלמים בעולם כתוצאה מפרובקציות מכוונות במסגד בהר הבית. 

נזקים מתמשכים ליחסים עם מדינות בעולם זה חלק יומיומי בהתנהלותו. 

מסקנות

1. נתניהו מתעלם באופן שיטתי מניגודי עניינים שלו כנאשם בפלילים וכראש ממשלה.

2. בנוסף להקמת ועדת חקירה בנושא האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל שהחל ב-7 באוקטובר נדרשת גם ועדת חקירה בנושא ניגודי עניינים של נאשם בפלילים שהוא גם ראש ממשלה. 

ניגודי עניינים אלה מתייחסים למינוי של יריב לוין כשר משפטים ולהפיכה המשטרית וחמור יותר המיני של איתמר בן-גביר כשר הממונה על המשטרה, אי-הדחתו עקב כישלונותיו והניסיון לשנות את החוק בכיוון של הפיכת משטרת ישראל למשטרה פוליטית ו/או משטרה פרטית של איתמר בן-גביר. 

3. כפי שראינו כבר בנימין נתניהו ("מר אסונות") אינו מתייחס למסקנות של ועדות חקירה ממלכתיות המטילות עליו אשמה (אסון מירון, פרשת הצוללות).

קצת נאיבי לחשוב שהוא לא יתעלם ממסקנות ועדת  חקירה ממלכתית בעניין המלחמה הנוכחית ומה שקדם לה, שבוודאות תטיל עליו אשמה. 

יותר נאיבי לחשוב, שהוא לא יתעלם ממסקנות ועדת חקירה ממלכתית בעניין ניגודי האינטרסים שלו.

השערה: מדוע מתעלם נתניהו מניגודי עניינים?

זוהי רק השערה פרטית שלי. יתכן שהיא אינה נכונה. 

כבר כתבתי בפוסט: זיכרונות מניקולאה צ'אושסקו ואימלדה מרקוס על הדמיון בין בני הוזג נתניהו לזוגות אחרים בהיסטוריה. 

כנראה שפספסתי אז את ההקבלה למלך צרפת לואי ה-14 ואשתו מרי אנטואנט. אגב, שניהם מצאו את מותם במהלך המהפכה הצרפתית. 

למען הסר ספק, איני רוצה לראות הקבלה בין הזוג נתניהו לבין לואי ה-14 ומרי אנטואנט בהקשר של המוות. 

אני כן חושב, שככל שכהונתו ההרסנית של מר נתניהו תסתיים מוקדם יותר והוא יעלם לגמרי מהפוליטיקה הישראלית, כך יטב לאזרחי ישראל ולמדינת ישראל.  

מרי אנטואנט הייתה לא פחות מנותקת בני עמה מאשר שרה נתניהו היום.

כששמעה שלאזרחים צרפתים אין לחם לאכול אמרה: "מה הבעיה? אם אין לחם שיאכלו עוגות." 

בצדק או לא בצדק מיוחסת ללואי ה-14 האימרה "המדינה זה אני". 

האימרה הזו מתארת את התנהלותו הנוכחית של מר נתניהו. 

אם חושבים ש"המדינה זה אני" אז אין ניגודי אינטרסים. האינטרס שלי (של מר נתניהו) הופך להיות האינטרס של מדינת ישראל ואזרחיה. 

"אשלי-מדיסון": ללכת על הקצה ו....ליפול

 

כתבתי כבר ש"הכל סיכונים". סיכונים יש כמעט בכל מקום. 

לכן אני מתחיל הרצאות שלי בדוגמה פשוטה של סיכונים בחציית כביש. 

גם בסדרות תיעודיות ב-Netflix נחשפים סיכונים. 

הסדרה התיעודית על אתר ההיכרויות הקנדי לאנשים נשואים, אשלי-מדיסון, מעניינת במיוחד בהיבט של סיכונים גדולים שלא נוהלו.

מדובר בסיכונים לחברה וגם בסיכונים ללקוחות. 

המודל העסקי של אתרי היכרויות רגילים

אתרי היכרויות רגילים מאפשרים לנשים ולגברים לפרסם פרופיל שלהם (פרטים אישיים, תמונות וכיו"ב) על מנת להכיר בן זוג או בת זוג. 

חלק מהאתרים גובים תשלום חודשי. אחרים עושים זאת ללא תשלום ומרוויחים מפרסומות ו/או מפעילויות פנאי המאורגנות עבור חברי האתר. 

בעית המתחזים

היות שבאינטרנט קל להונות אנשים, לא כל הפרופילים הם אמיתיים. 

בשנתיים האחרונות אחרי גירושיי, אני חבר באתרים כאלה כאחד האמצעים למציאת בת זוג חדשה.

היות שאני גם מומחה לניהול סיכונים ומומחה להונאות ברשת ואבטחת מידע, עליתי על כמה פרופילים של מתחזים, שלכאורה, הם נשים המחפשות בן זוג. 

דוגמאות: 

מדוע קייטי היגינס רודפת אותי? 

עוד פרופיל מזויף מסוכן באתר "מוטקה" לגילאי 50 פלוס.

לאחר שדיווחתי לאתר היכרויות על אותם פרופילים מזויפים הוזמנתי להרצות על הנושא של "ליפול ברשת"  בזום. 

מזה צמחו מספר הרצאות לחברי קהילה של גילאי 50 פלוס על מגוון רחב של נושאים.

פרופילים מזויפים מסוג אחר

אישית לא נתקלתי בפרופילים מסוג זה, אבל יש לא מעט מאמרים וכתבות על זייפנים נשואים שמתחזים לפנויים ומפתחים מערכות יחסים במקביל לנישואיהם. בחלק מהמקרים מדובר בתביעות פליליות המוגשות לבתי משפט.

בדרך כלל מדובר בגברים. גברים אלה מרמים את בנות הזוג שהם מכירים באתר ובו זמנית גם מרמים את האישה לה הם נשואים. 

לחלק מהגברים הנשואים הללו, אתר ההיכרויות של אשלי-מדיסון ניסה לתת פיתרון. 

המודל העסקי של אשלי-מדיסון

שם האתר המורכב משני שמות פרטיים שכיחים של נשים בקנדה. 

האתר מיועד לגברים נשואים ונשים נשואות המרוצים מהזוגיות שלהם ומתכוונים להמשיך אותה, אבל במקביל רוצים לפתח מערכות יחסים מיניות לא מחייבות. 

הרעיון הוא לחסוך מנשואים את הצורך לשקר כשהם מזינים את הפרופיל שלהם לאתר הכרויות רגיל ומדווחים שאינם נשואים.

מודל התשלומים 

נשים אינן משלמות לאתר. 

גברים אינם משלמים מנוי חודשי, אלא קונים מספר מסוים של פניות באמצעות דוא"ל. 

כשזה נגמר הם יכולים לקנות פניות נוספות. 

מודל כזה גורם לחברים באתר לשלם יותר מאשר מודל של תשלום חודשי קבוע המאפשר שימוש בלתי מוגבל באתר.

זה נכון במיוחד לגבי אנשים הנוטים להתמכרויות. בפעם היחידה בחיי בה ביקרתי בקזינו (בלאס ווגס) ראיתי את התופעה של התמכרות. 

באופן אישי, הגעתי עם 8 דולרים בכיס וכמה מאות דולרים בארנק. 

קבעתי לעצמי גבול של הפסקת חווית ההימור ברגע שאפסיד 8 דולרים. עמדתי בזה, אבל ראיתי מסביב הרבה אנשים שממשיכים להמר. 

הבעיה

באתר לאנשים נשואים המחפשים קשרים מחוץ לנישואים יש הרבה מידע פרטי רגיש. 

חשיפתו עלולה לגרום לנזקים כלכליים ונזקים אישיים גדולים לחברים באתר ולנזקים כלכליים ותדמיתיים חמורים לחברה.

"ההליכה על הקצה" כללה גם יותר מדי השקעה בשיווק ופחות מדי השקעה בניהול סיכונים ובאבטחת מידע. 

התפתחות החברה

החברה צמחה והיו לה 37 מיליון חברים באתר. 

היא פתחה סניפים גם בהרבה ארצות אחרות, כולל ישראל. גם בארצות שיש בהן טאבו חמור על קשרים מסוג זה, כמו למשל הודו.

החברה עמדה לפני הנפקה בבורסה ואז....

פריצה למאגר הנתונים המקוון של החברה

ב-15 ביולי 2015 נפרץ מאגר הנתונים על ידי האקרים המכנים את עצמם "קבוצת אימפקט". 

הקבוצה שלחה לחברה מכתב שבו דרשה סגירה של האתר תוך חודש, אחרת תפרסם את כל הפרטים שדלתה מהמאגר. 

הנהלת החברה לא רצתה להיכנע. היא שכרה שני מומחי אבטחת מידע שוודים, שעשו עבודה טובה בניסיון לאיתור הפורץ וביטול האיום באמצעות תשלום כספי לחשוד בפריצה. 

החשוד הכחיש וסרב לקבל תשלום. 

מי שלא עשו עבודה טובה זו הנהלת החברה וחלק מהמנויים באתר. הם ניסו להכחיש עובדות במקום להתמודד עם הסיכון של חשיפתן. 

זה הסתיים בחשיפת פרטי הלקוחות. 

ביניהם היו פרקליט מחוז בקנדה ומפורסמים רבים. 

המכה הקשה הבאה לחברה הייתה פרסום הדוא"ל הפרטי של מנכ"ל החברה נואל בידרמן. 

בידרמן, "האיש שהלך על הקצה", טען שהוא נאמן לאשתו אבל מכבד את זכותם של אחרים המעוניינים גם בקשרים מיניים מחוץ לנישואים.

חשיפת הודעות הדוא"ל הפרטי גילתה שהוא שיקר והיו לו לא מעט רומנים מחוץ לנישואים. 

בידרמן נאלץ להתפטר.

לקחים

1. הלקח הראשון הוא שחברות המחזיקות במידע אישי רגיש חייבות להגן עליו טוב יותר מאשר ההגנה של חברות שאינן מחזיקות מידע כזה במאגרים שלהן. 

2. הלקח השני הוא שכלקוחות על תסמכו אף פעם באופן מלא על חברות וארגונים המחזיקים מידע פרטי רגיש שלכם.

הסרטון בערוץ שלי שכותרתו היא: לסמוך או לסמוך על אבטחת המידע של הבנקים? הוא דוגמה הממחישה לקח זה. 

לו לא הייתי מונוגמיסט והייתי נרשם לאתר כזה, הייתי בוחן היטב את אבטחת המידע של האתר הזה לפני שהייתי מזין לתוכו פרטים אישיים רגישים שלי.

3. הלקח השלישי: לא בהכרח ידרשו כופרה

בשנים האחרונות מרבים להשתמש במושג כופרה. 

מי שהשיג נתונים רגישים מאתר שאינו מוגן מספיק מאיים בפרסומם, אלא אם כן יקבל תשלום כספי גבוה. 

יש בינינו כאלה הזוכרים את המקרים של בית החולים "הלל יפה" ושל חברת הביטוח "שירביט".

במדינת ישראל אנחנו מודעים גם לפעילות של גורמים עוינים שמנסים לפרוץ למערכות רגישות ולפרסם מידע. המטרה שלהם היא פגיעה במדינה ולא כופר כספי.

המקרה של אשלי-מדיסון מתאר מצב נוסף שלא מבקשים בו כופרה. 

המניע אינו בהכרח כספי ואינו בהכרח סכסוך בין מדינות או ארגונים. 

על פי הסדרה בנטפליקס, המניע אינו ברור. 

בחיפוש הפורצים על ידי ההאקרים, עולה השערה שהמניע הוא דתי ועולה השערה שהמניע הוא תחרות עסקית. 

השערה נוספת העולה היא מניע אישי עובד שפוטר או אפילו בכיר לא מרוצה מתוך החברה.

השערה רביעית הייתה שעורכי דין המתמחים בגירושין היו מאחורי חשיפת הפרטים.

ועדת חקירה ממלכתית בנושא המלחמה הנוכחית

בפוסט קודם הבטחתי לפרט ביחס לשתי ועדות חקירה ממלכתיות הקשורות בבנימין נתניהו וצריכות לקום. 

הראשונה קשורה במלחמה הנוכחית והיא חייבת לקום מיד!!! 

בפוסט הבא אסביר מדוע צריכה לקום גם ועדת חקירה ממלכתית נוספת שנתניהו הוא הדמות המרכזית שתיחקר. שני האנשים הנוספים שקשורים בה הם השרים איתמר בן-גביר ויריב לוין. 

התסריט של ועדת חקירה לאירועי ה-7 באוקטובר על פי נתניהו ומקורביו

השורה התחתונה תחילה: זהו תסריט מסוכן שמטרתו לנקות את נתניהו, האשם העיקרי, ולזרוק את האשמה שלו על אחרים. 

אזרחי מדינת ישראל צריכים למנוע תסריט כזה ולודא שתהיה ועדת חקירה ממלכתית אמיתית. 

התסריט של ועדת חקירה לאירועי 7 באוקטובר על פי נתניהו וחבריו הוא:

1. מינוי מקורב לראש ועדת החקירה. 

2. הועדה תדון רק באירועי ה-7 באוקטובר. לא במה שקדם להם ובמה שקרה אחרי אותו תאריך.

3. נתניהו יגיד "לא ידעתי". 

המקורב והועדה מטעם יאמינו לו. 

מסקנות הועדה הידועות מראש: 

1. הדרג המדיני אינו אשם. 

2. האשמים הם כוחות הביטחון.

3. האשמים הם העיקריים הם הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר.

נתניהו ומקורביו (מירי רגב, דוד אמסלם ואחרים) כבר פועלים במשך חודשים למימוש התסריט הזה באמצעות התקפות חסרות בסיס וחסרות רסן על שירותי הביטחון בכלל ועל הרמטכ"ל הרצי הלוי בפרט בזמן מלחמה.

הערות

1. אזרחי מדינת ישראל לא מאמינים לנתניהו וממשלתו. בסקר שפורסם בערוץ 12 נמצא כי 63% מאזרחי ישראל חושבים שנתניהו מתפקד גרוע. 70% חושבים שדובר צה"ל מתפקד היטב ולדעת 50% הרמטכ"ל הרצי הלוי מתפקד היטב.

2. חיזוק לכך שנתניהו וחבורתו מתכננים תסריט כזה מצאתי במאמר של כבוד השופט העליון בדימוס יצחק זמיר שהתפרסם ביום שישי ה-14.6 בעיתון "הארץ". 

זמיר שמע על רעיונות של מקורבי נתניהו, שאת הועדה לא ימנה ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון כבוד השופט עוזי פוגלמן ובראשה לא יעמוד שופט עליון. במאמר כבוד השופט בדימוס זמיר מסביר מדוע זה לא נכון.

3. כבר הסברתי בפוסט קודם מדוע בכל פעם שמר נתניהו אומר "לא ידעתי" אסור להאמין לו.

 

התסריט הנכון של ועדת חקירה לאירועי המלחמה

1. את הועדה ימנה ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון כבוד השופט עוזי פוגלמן. 

2. בראש הועדה יעמוד שופט עליון או שופט עליון בדימוס.

3. בין חברי הועדה לא יהיו מקורבים פוליטיים.

4. הועדה לא תדון בשאלה: האם מי שהיה ראש הממשלה באירוע האסון הגדול ביותר מאז הקמת המדינה אשם? 

מובן מאליו שהוא אשם ועליו להתפטר מיד. 

היא תאמץ את דבריו הרהוטים של מר נתניהו לפני ועדת חקירה ממלכתית למלחמת לבנון השנייה, שזהים לגמרי למה שכתבתי כאן. 

הוא הטיל את מלוא האחריות על ראש הממשלה. ראש הממשלה באותה תקופה היה אהוד אולמרט. 

ברור לגמרי שמלחמת לבנון השנייה אינו אירוע בסדר גודל של המלחמה הנוכחית.

5. זה לא אומר שהועדה לא תחקור את מידת אשמתו של ראש הממשלה בנוסף לאחריותו כמי שעמד בראש המערכת.

6. זה לא אומר שהיא לא תחקור את מידת אשמתם של אחרים, שחלקם, בניגוד למר נתניהו, כבר לקחו אחריות והודו באשמתם.

7. הועדה צריכה להתייחס לכל מרחב הזמן.

מהקמת הקונספציה של חיזוק החאמס והחלשת הרשות הפלשתינאית ועד התפקוד ב-7 באוקטובר ועד היום.

היבטים אליהם צריכה הועדה להתייחס

הקונספציה

מי הגה את הקונספציה של לחזק את החמאס ולהחליש את הראשות הפלשתינאית?

התשובה של אלוף (במיל.) גדי שמני, שהיה באותה תקופה קצין בכיר בגזרת עזה ואינו איש פוליטי היא בנימין נתניהו.

מי טיפח אותה משנהגתה הקונספציה ועד ל-7 באוקטובר?

התשובה היא בנימין נתניהו ובתקופת הממשלה הנוכחית גם איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ. 

 

מי תפקד אחרי תחילת המלחמה ועד היום ומי לא מילא את תפקידו?

התשובה היא שזרועות הביטחון תפקדו. אזרחים רבים וטובים תפקדו. 

ממשלת חורבן הבית לא תפקדה. 

האיש שמאז תחילת המלחמה ועד היום אינו ממלא את תפקיד ראש הממשלה הוא בנימין נתניהו: אדיש לביטחון, אדיש לכלכלה, אדיש לנרצחים, אדיש לחטופים, אדיש למפונים. אדיש לתושבי הצפון ולתושבי עוטף עזה. אדיש למותם ופציעתם של אנשי כוחות הביטחון. 

מצטיין בדאגה לעצמו ולהמשך קיומה של הממשלה הכושלת בראשותו.

הוא נכנע לבן-גביר וסמוטריץ ששולטים בו באמצעות איומים בפירוק הממשלה.

אמנע מהכללות. יש גם שרים שתפקדו. 

השר יואב גלנט פועל ביחד עם הרמטכ"ל ומערכת הביטחון למען ביטחונה של מדינת ישראל. 

נאמנים עלי דבריה של החטופה שחזרה מעזה, חנה פרי מקיבוץ נירים, שבעלה ובנה נהרגו בשבי החמאס. 

היא אמרה בתוכנית של רביב דרוקר, שלא כל שרי הממשלה לא מתפקדים. 

דרוקר ביקש ממנה שמות של שרים, שעוזרים לעוטף עזה בתחומי אחריותם, והיא ציינה את משה ארבל ואת יעקב מרגי. 

 

מי אחראי לזה שטרם הוחזרו כל החטופים?

קל להטיל את האחריות על המרצח סינואר, אבל הוא אינו היחיד שאחראי לכך. 

כפי שכבר כתבתי בפוסטים קודמים שלושת האחראים לכך בצד הישראלי הם בנימין נתניהו, איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ.

מי אחראי לכישלון במלחמה בעזה ובאי-סיומה?

נדמה לי שקשה לחלוק על הטענה שבנימין נתניהו אשם. 

כל ההישגים של כוחות הביטחון בוזבזו משום שבנימין נתניהו התעקש שלא תהיה תוכנית ליום שאחרי. 

הוא דחה את ההצעות של האמריקאים, המצרים ומדינות ערביות מתונות לנסות לבנות שלטון חלופי לחמאס. 

גם בצה"ל העלו טענות שהצבא אינו צריך לפעול בחלל ריק, אלא עם מעטפת מדינית ברורה. 

אצל האמריקאים ולא רק אצלם נוצר הרושם שהמשך הלחימה בעזה בא לשרת מטרות אישיות של מר נתניהו, למשל: המשך קיומה של ממשלתו משום שבן-גביר וסמוטריץ אימו בפרישה מהממשלה אם תופסק הלחימה.

המטרה הלא ריאלית של המשך הלחימה בעזה "עד הניצחון המוחלט" ופירוק החמאס באה במקום שחרור החטופים במחיר של סיום המלחמה.

מדוע לא הרגשתי נוח כשכתבתי באופן חד שצריך לסיים את הלחימה בעזה?

אינני מומחה צבאי והידע שלי אפסי. 

נכון אני מומחה לניהול סיכונים ויש לי תואר שני בפסיכולוגיה. בלימודיי בפסיכולוגיה למדתי על אפקט ההוצאה האבודה (הנקרא גם אפקט הקונקורד). 

הטיה קוגניטיבית זו מונעת סיום פרויקטים בהם מפסידים רק משום שהושקע בהם הרבה.

בעשרות שנים של עבודה במחשבים ראיתי לא מעט פרויקטים גדולים שלא הופסקו בגלל אפקט ההוצאה האבודה, וההמשך רק העצים את הנזקים וההפסדים.

המלחמה בעזה הגיעה לשלב שבו פועלת ההטיה הזאת לכיוון של המשך הלחימה.

כששמעתי שגם השר לשעבר יזהר שי שותף לדעתי זה לא הספיק לי.

עם כל הכבוד ליזהר שי, ויש לי הרבה כבוד אליו, גם הוא לא מומחה צבאי. 

מדוע אני מרגיש עכשיו נוח על כך שכתבתי באופן חד שצריך לסיים את הלחימה בעזה?

כשאנשים שמבינים היטב בנושא הצבאי ובנושאים אסטרטגיים אומרים או כותבים מילה במילה את מה שאני אומר אני כבר מרגיש נוח.

מדובר במאמר של אהוד ברק בעיתון "הארץ" מ-14.6. אהוד ברק היה החייל המעוטר ביותר בצה"ל, רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה. 

בנוסף, אין ספק שהיכולות האנלטיות שלו גבוהות.

מדובר בדברים שאומר שוב ושוב האלוף (במיל.) ישראל זיו בערוץ 12. 

גם את האלוף (במיל.) נועם תיבון שמעתי מתבטא באופן דומה.

יסלחו לי אלופים ורבי אלופים (במיל.) החולקים את אותה הבחנה שלא שמעתי אותם, ולכן לא הזכרתי את שמם.

ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלשטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב. 

מאמר שכתב בעיתון "ידיעות אחרונות" ב-23.6.24 תואם את דעתם של אותם אישים שהזכרתי. 

הזווית שלו כמומחה אקדמי מעניינת. 

לדבריו, צבא סדיר לא יכול לנצח לוחמי גרילה הפועלים מתוך אוכלוסייה.

הוא מדגים זאת באמצעות מלחמת וייטנאם. לאמריקים היו נצחונות טקטקיים אבל הם נכשלו אסטרטגית. 

הוא אומר שהשלב הנוכחי בעזה הוא מודל דומה. צריך להכיר בכישלון ולשחרר את החטופים במחיר של סיום המלחמה. 

 

היבטים נוספים

 

1. פרשת הצוללות (תיק 3000) 

2. מי התנגד לחיסול ממוקד של סינואר שעליו המליצו שני ראשי שב"כ?