 |
פיל סוואנה אפריקאי. מקור התמונה: הויקיפדיה העברית.
הרשאת שימוש: |
נכון להיום הסיכון של מלחמה בלבנון שעלולה להתפתח למלחמה אזורית הוא גדול מדי.
בפוסט זה אתיחס ל"פיל שבחדר", שלא מרבים לדבר עליו.
ללא הוצאת "הפיל מהחדר" מלחמה בחיזבאללה, ובודאי מלחמה באיראן ובגרורותיה, עלולה להסתיים רע.
המסקנה היא: קודם להוציא את "הפיל מהחדר" ואז לשקול את הסיכונים והסיכויים באופן רציונלי ולקבל החלטה.
"הפיל שבחדר" הוא בנימין נתניהו בתפקיד ראש ממשלה.
אי אפשר לצאת למלחמה קשה כשרוב אזרחי ישראל אינם סומכים על מי שעומד בראש הממשלה.
הנתון הזה שרוב אזרחי המדינה אינם סומכים עליו חוזר באופן עקבי בסקרים.
מדוע לא סומכים על בנימין נתניהו?
לא אציג כאן את כל הסיבות שגורמות לרוב אזרחי מדינת ישראל לא לסמוך עליו. אזכיר רק כמה מהסיבות העיקריות.
1. רוב אזרחי מדינת ישראל חושבים שהוא האשם העיקרי באסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל ב-7 באוקטובר.
לפי כל הסקרים שפורסמו למעלה מ-60% מאזרחי המדינה חושבים שמי שעמד בראש המערכת, ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא האשם העיקרי באירועי ה-7 באוקטובר.
איך אפשר לסמוך עליו שלא תהיה תוצאה דומה גם בעימות מול איראן, חיזבאללה וגרורותיה של איראן?
2. מאז ה-7 באוקטובר האיש משדר שאזרחי ישראל שנפגעו וממשיכים להיפגע לא מעניינים אותו.
מדובר בנרצחי ה-7 באוקטובר ובני משפחותיהם.
מדובר בחטופים ובמשפחותיהם.
מדובר במפונים מהצפון ומעוטף עזה.
מדובר באלה שנותרו בצפון ובעוטף ולא התפנו.
מדובר בחיילי המילואים ובבני משפחותיהם.
כמובן, שמדובר גם בסתם אזרחים שאינם שיייכים לקטגוריות האלה.
איך אפשר לסמוך עליו שידאג לאלה שייפגעו, וברור שיהיו כאלה, אם תהיה מלחמה עם איראן וחיזבאללה?
3. האינטרסים האישיים שלו בראש מעייניו
בכל התקופה דאג נתניהו לאינטרסים האישיים שלו: שיפוצים בביתו ובלשכה שלו, הגנה מופרזת על חשבון משלםה מיסים על הבן שלו במיאמי, ניסה לממן שהות שלו ושל אשתו בבית של עשיר עם מקלט אטומי ועוד.
בזמן שנתניהו וישראל כץ נוסעים עם רעיותיהם לטיולים בחו"ל ממשלת ישראל לא דואגת למימון מינימלי לתושבי הצפון והעוטף, למשל: מיגוניות בזרעית.
האינטרסים המהותיים שלו הם המשך כהונתו כראש ממשלה, בריחה מאחריות על אסונות וביטול או לפחות דחיית דחיית הכרעות משפטיות בתיקים שלו.
על מנת להשיג זאת הוא נענה באופן גורף לדרישות כספיות ודרישות אחרות של השותפים הקואליציוניים, גם כשאינן מתאימות לצרכים של מדינה במשבר חמור.
החמורה ביותר בהקשר זה היא הכניעה שלו לכל דרישה של בן-גביר וסמוטריץ.
שני אלה מנצלים את היכולת לסחוט את נתניהו בגלל חששו מהפלת ממשלתו באופן הכי מזיק שאפשרי למדינת ישראל ולאזרחיה.
אי אפשר לסמוך עליו שיתן עדיפות לאינטרסים של מדינת ישראל ואזרחיה על פני האינטרסים האישיים שלו.
4. התנגדות שיטתית להחזרת החטופים מעזה
נתניהו מסכל באופן שיטתי כל אפשרות להחזרת חטופים מעזה. ההישג המהותי היחיד שאנחנו יכולים להשיג בעזה הוא החזרת כמה שיותר חטופים חיים כמה שיותר מהר. גם במחיר של יציאת צה"ל מעזה.
רק סיום המלחמה בעזה יאפשר לדרג מדיני ולצה"ל להיערך לפתרון בעיית חיזבאללה בצפון (לא בהכרח צבאי. אסור לשלול אפשרות לפתרון גם ללא עימות צבאי.
המלחמה הצבאית בעזה כבר הסתיימה מזמן בניצחון של צה"ל. זה כבר לא צבא נגד צבא.
ההתנגדות של נתניהו לפתרון ליום שאחרי מנעה ניצול מדיני של ההישגים של צה"ל וכוחות הביטחון.
זה פעולות גרילה של ארגון טרור נגד צבא.
מיכאל מילשטיין, ראש הדסק הפלשתינאי, במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, כותב שמצבנו בעזה דומה למצבם של האמריקאים במלחמת וויטנאם: מנצחים ניצחונות טקטקיים ומפסידים אסטרטגית.
זה בדיוק מה שקרה גם לרוסים וגם לאמריקאים באפגניסטן.
האסון במג'דל שאמס התרחש אחרי שנתניהו סיכל עסקה להחזרת החטופים באמצעות הצגת תנאים חדשים, שהיה לו ברור שהחמאס יסרב לקבלם.
כל הדרגים המקצועיים, גם שר הביטחון יואב גלנט וגם סיעת ש"ס בקואליציה ואפילו כמה שרים מהליכוד התבטאו באופן פומבי שעכשיו יש חלון הזדמנות קצר להחזרת שבויים חיים.
אחרי רצח ילדים במג'דל שאמס על ידי החיזבאללה והחיסולים של רמטכ"ל חיזבאללה ושל איסמעיל הנייה, כל מומחה צבאי ששמעתי (האלופים במיל. ישראל זיו, גיורא איילנד, נועם תיבון ועוד) אמר שצריך לעשות מידית עסקה להחזרת חטופים גם במחיר של יציאה מעזה ולהיערך לטיפול בבעיה בגבול לבנון.
מדוע נתניהו מתנגד?
1. אינטרס אישי של טענה שבזמן מלחמה לא מחליפים ראש ממשלה.
2. כניעה לאיומים של בן-גביר וסמוטריץ שאותם מעניין רק מימוש החזון המשיחי המטורף שלהם.
אי אפשר לסמוך על אדם הנכנע לבן-גביר וסמוטריץ ולא מקבל החלטות אמיצות.
5. פעם שנייה פיטורים של שר הביטחון?
במקום לפנות את כסאו נתניהו רוצה לחזור שוב על הטעות של פיטורים של יואב גלנט.
רק חבר כנסת אחד מהליכוד הוכיח מאז ה-7 באוקטובר שהביטחון של מדינת ישראל חשוב לו. קוראים לו יואב גלנט.
אולי היו גם אחרים, אבל הם לא ממש הראו את זה.
אי אפשר לסמוך על אדם המעדיף אינטרסים אישיים על פני הביטחון של מדינת ישראל ואזרחיה.
6. תרבות השקר
נתניהו הוא האיש שהמציא והטמיע בקרב חבריו לממשלה ולקואליציה את תרבות השקר.
תמצית התרבות במשפט אחד: כל מציאות שלא מתאימה לרצונות שלו לא קיימת.
אי אפשר להילחם באיראן וגרורותיה ו/או בחיזבאללה בלי להתייחס למציאות ובלי ליידע את אזרחי מדינת ישראל להשלכות העלולות להיות למלחמה. ברור לגמרי שחלקן יהיו קשות ולא מתאימות לתרבות השקר.
מי מקבל את ההחלטות?
על פי ההחלטות שמר נתניהו מקבל עולה שוב שאלת הכשירות שלו.
אם רוב ההחלטות המשמעותיות שמתקבלות תואמות את הדרישות של בן-גביר וסמוטריץ, אז או שנתניהו אינו כשיר וראשי הממשלה בפועל הם בן-גביר וסמוטריץ, או שהוא כשיר והוא נכנע לרצונות שלהם, בגלל האיומים שלהם להפיל את הממשלה, אם לא יכנע לרצונות שלהם.
בכל מקרה אסור למדינת ישראל להיות במצב שמקבלי ההחלטות הם שני אנשים בעלי אידיאולוגיה קיצונית שהם פועלים רק לפיה.
הם אינם מבינים בביטחון, בכלכלה ובמדיניות ואין להם נסיון בתחומים אלה. גם כל מנהיגי העולם תופסים אותם כאנשים מסוכנים לישראל ולעולם. אי אפשר לסמוך על מי שנותן להם להוביל את מדינת ישראל לאבדון.
מסקנות
הפיל (בנימין נתניהו) צריך לצאת מהחדר. קודם כל צריך להחליף אותו באדם אחראי שדואג למדינת ישראל ולאזרחיה. כנראה שרק אחר כך אפשר יהיה להחזיר חטופים חיים מעזה ולכן חשוב להפסיק את כהונתו של נתניהו בתפקיד ראש ממשלה מידית.
לאחר החלפתו באדם שטובת מדינת ישראל ואזרחיה חשובה לו אפשר יהיה לבצע עסקת החזרת חטופים וסיום המלחמה בעזה, אם חלון ההזדמנויות לא ייסגר.
רק לאחר מכן אפשר יהיה להיערך לפתרון בגבול לבנון.
כל זה בהנחה שנתניהו, בן-גביר וסמוטריץ לא הספיקו לגרום להתממשות הסיכון למלחמה אזורית.
