בשני פוסטים קודמים עסקתי בנושא ועדות חקירה ממלכתיות הנדרשות לחקירת שני נושאים הקשורים בבנימין נתניהו.
הן אינן במקום לקיחת אחריות שלו למעשיו ולמחדליו והפסקת כהונתו, אלא בנוסף לכך.
כותרתו של הראשון: על שתי ועדות חקירה ממלכתיות והרגלים רעים.
הפוסט השני עוסק בצורך להקמה מידית של ועדת חקירה ממלכתית ראויה לחקירת האסון בגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, במה שקדם לה ובחוסר התפקוד של נתניהו ושרים רבים בממשלתו מאז תחילת המלחמה ועד היום.
הפוסט הנוכחי עוסק בשני מינויים של שרים שנעשו בניגוד עיניינים מובהק שיש לנאשם בפלילים המכהן כראש ממשלה, ובנוסף לכך ההתנהלות הלא-סבירה של נתניהו ואיתמר בן-גביר, בהמשך למינוי הלא סביר של בן-גביר, לשר האחראי על משטרת ישראל.
מדובר במינוי שר משפטים ושר האחראי על משטרת ישראל (לא חשוב איך נקרא המשרד שלו).
הסיכון של ראש ממשלה נאשם בפלילים
הסיכון הבסיסי הוא שראש ממשלה הנאשם בפלילים או תחת חקירות יתקשה להפריד בין האינטרס האישי שלו, כנאשם או תחת חקירות לבין האינטרס הלאומי.
עשויה להיות לפעמים סתירה בין שני סוגי האינטרסים הללו. הסתירה הזו נקראת ניגוד עניינים.
דווקא מי שחשוד בביצוע עבירות פליליות צפוי להקפיד פחות על הפרדת האינטרסים הזו ממי שאינו חשוד.
הדרך הכי טובה להימנע מניגוד עניינים כזה היא באמצעות הימנעות (Avoidance).
בעבר היו בישראל ראשי ממשלה, מהימין ומהשמאל, שאף לא אחד העלה בדעתו שיבצעו עבירות פליליות.
נותרה לקונה בחוק.
שר במצב כזה מנוע לכהן בממשלה. ראש ממשלה אינו מנוע.
הדרך הכי טובה להבטיח את זה היא באמצעות חקיקה בכנסת, כפי שתקראו בפיסקה הבאה.
מכותרת הפיסקה הבאה אתם יכולים להבין שחברי הכנסת לא עשו זאת.
הדרך החליפית היא הימנעות של ראש ממשלה חשוד בפלילים ממעורבות בעניינים שבהם עלולים להיות לו ניגודי אינטרסים.
כשבית משפט התיר לנאשם בפלילים, בנימין נתניהו, להתמודד על ראשות הממשלה הוא התנה זאת בהתחייבות של מר נתניהו להימנע מהתערבות בעניינים משפטיים העלולים להיות בניגוד עיניינים עם היותו נאשם.
נתניהו, כמו נתניהו, חתם על התחייבות כזו ולא כיבד אותה.
כהרגלו, הוא סמך על הזכרון הקצר של אזרחי מדינת ישראל.
בעיתוי שהוא עשה זאת הוא ביצע מעשה חמור נוסף: הוא פיטר את שר הביטחון יואב גלנט על זה שהוא העדיף את האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל על פני האינטרסים האישיים של מר נתניהו.
במהלך המהומה וההפגנות על פיטורי גלנט, שכחו רבים את אי-כיבוד ההתחייבות הבסיסית של נתניהו.
כנסת רשלנית
אחרי שראש הממשלה אהוד אולמרט והנשיא משה קצב הורשעו היה צריך לתקן את הלקונה הזו בחוק.
חברי כנסת בישראל לא ניסו לעשות את זה לאורך שנים.
יסלח לי ח"כ לשעבר אופיר פז-פינס שניסה להעביר הצעה לתיקון החוק.
מינוי יריב לוין לשר המשפטים
יש ניגוד עניינים לראש ממשלה נאשם או אפילו רק חשוד בפלילים במינוי שר משפטים, העשוי להשפיע על החקירות שלו.
כל ראש ממשלה ראוי היה מדיר את עצמו ממינוי שר המשפטים או לחילופין ממנה מומחה שאינו פוליטיקאי.
יריב לוין שהכריז מלחמת חורמה על מערכת המשפט כבר לפני מינויו לתפקיד, מקורב ונאמן של מר נתניהו אינו מינוי סביר לתפקיד בהתחשב בכך שנתניהו נאשם בפלילים.
התוצאה היא הפיכה משטרית שמטרתה העיקרית היא פגיעה במערכת המשפט.
אצל לוין ורוטמן זאת אידיאולוגיה.
אצל נתניהו זו עוד דרך לקידום אינטרסים אישיים.
הנזקים למדינת ישראל ולאזרחיה בגלל ההפיכה המשטרית הם נוראים.
כך למשל, מדינת ישראל אינה נחשבת יותר למדינה דמוקרטית ודירוג האשראי שלה ירד וקרוב לודאי שימשיך לרדת.
רק אתמול שמעתי ברדיו על סקר בקרב רופאים שיצאו להשתלמות ארוכה בחו"ל.
לפני היציאה לחו"ל כ-70% מהם אמרו שיחזרו לישראל. עכשיו יותר מ-50% אמרו שאינם מתכוונים לחזור לישראל בעשר השנים הקרובות.
75% מאלה שלא יחזרו, אמרו שלא יחזרו בגלל ההפיכה המשטרית.
מינוי איתמר בן-גביר לשר לביטחון לאומי
כמובן שמינוי איתמר בן-גביר לשר הממונה על המשטרה אינו ראוי.
אף ראש ממשלה במדינה דמוקרטית לא היה ממנה עבריין מורשע במספר רב של עבירות חמורות לאחראי על המשטרה.
קל וחומר, כאשר יש לו ניגוד עיניינים משום שהוא נאשם בפלילים ויכול להרוויח באופן אישי מהמינוי.
תחשבו לרגע על שוטרים שהם אנשים נורמטיבים ואולי אפילו אנשים טובים.
עבריין שהם נפגשו איתו כנחקר הוא עכשיו השר הממונה עליהם.
בשונה משרי משטרה קודמים הוא הופך את עצמו למעין מפכ"ל על ומתערב בעבודת המשטרה.
הוא מכתיב מדיניות פוליטית ואישית שלו לקצינים ולשוטרים. מי שמתיישר עם המדיניות מקודם. מי שלא מודח.
ההדחה של עמי אשד, מפקד מחוז תל-אביב היא דוגמה בולטת.
אשד הודח משום שלא הסכים למלא את בית החולים איכילוב במפגינים פצועים.
מדיניות השר וגם מדיניות ראש הממשלה שמינה אותו הייתה לעודד אלימות שוטרים נגד מפגינים.
גם ראש הממשלה וגם השר דיברו באופן גלוי על "לשבור להם את העצמות" או בביטויים אחרים המעודדים אלימות פיזית, שלא לצורך, כלפי מפגינים.
האינטרס של בנימין נתניהו, "מר כיסא", לדכא הפגנות נגדו ברור לגמרי.
לא ממלא את תפקידו
לא רק המינוי של בן-גביר אינו ראוי גם התפקוד שלו כשר הממונה על המשטרה.
סיסמת "המשילות" הוכחה ככלי ריק.
מתחילת כהונתו של בן-גביר בתפקיד עד 7 באוקטובר 2023 הפשיעה במגזר הערבי ובמגזר היהודי עלתה. גם לאחר שהמשבר החריף של האסון הגדול בתולדות מדינת ישראל התחלף במעין התרגלות למצב החדש, אין ירידה בפשיעה.
כל ההישגים במלחמה בפשיעה, שהשגו בתקופת הכהונה של הממשלה קודמת (שר עומר בר-לב, סגן שר יואב סגלוביץ בעבר קצין משטרה בכיר) נמחקו.
לא רק אני טוען שבן-גביר הורס את משטרת ישראל.
גם כשלושים רבי ניצבים וניצבים בדימוס, שבוודאי מבינים הרבה יותר ממני בעבודת המשטרה, טענו את אותה טענה במכתב ששלחו לבנימין נתניהו ודרשו להרחיקו מהתפקיד.
הבטחה לתת לשר סמכוית שמעולם לא ניתנו לשר משטרה בישראל
מסתבר שנתניהו, הנאשם בפלילים, הבטיח לבן-גביר, עבריין מורשע, להרחיב את הסמכויות שלו באופן שמשטרת ישראל עלולה להפוך למשטרה פרטית של בן-גביר.
כמובן שבהבטחה הזו יש ניגוד עיניינים של נתניהו.
דימיון מסוים לאירופה של שנות ה-30 של המאה ה-20
המסוכנות של בן-גביר יותר גדולה ממה שחושבים. קל לראות את הדימיון למה שקרה בגרמניה של שנות ה-30 של המאה שעברה.
פרופ' משה צימרמן מתאר את הזלזול במסוכנתו של אדולף היטלר, כשחשבו שאם יתנו לו תיק בממשלה יקנו אותו. כולנו יודעים איך זה הסתיים.
גם על בן-גביר מדברים במונחים של "ליצן". הוא אינו "ליצן" אלא איש מסוכן.
את מידת השפעתו בממשלה הנוכחית תיאר גדי איזנקוט כשקרא לו "ראש ממשלה חליפי".
אינני חושד בבן-גביר שהוא יקים מחנות ריכוז להשמדת ערביי הגדה ורצועת עזה, אבל הוא עצמו אומר שיבצע טרנספר שלהם.
הדבר ההרסני הנוסף שהוא עלול לגרום זו מלחמת דת של מדינת ישראל נגד מיליארד מוסלמים בעולם כתוצאה מפרובקציות מכוונות במסגד בהר הבית.
נזקים מתמשכים ליחסים עם מדינות בעולם זה חלק יומיומי בהתנהלותו.
מסקנות
1. נתניהו מתעלם באופן שיטתי מניגודי עניינים שלו כנאשם בפלילים וכראש ממשלה.
2. בנוסף להקמת ועדת חקירה בנושא האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל שהחל ב-7 באוקטובר נדרשת גם ועדת חקירה בנושא ניגודי עניינים של נאשם בפלילים שהוא גם ראש ממשלה.
ניגודי עניינים אלה מתייחסים למינוי של יריב לוין כשר משפטים ולהפיכה המשטרית וחמור יותר המיני של איתמר בן-גביר כשר הממונה על המשטרה, אי-הדחתו עקב כישלונותיו והניסיון לשנות את החוק בכיוון של הפיכת משטרת ישראל למשטרה פוליטית ו/או משטרה פרטית של איתמר בן-גביר.
3. כפי שראינו כבר בנימין נתניהו ("מר אסונות") אינו מתייחס למסקנות של ועדות חקירה ממלכתיות המטילות עליו אשמה (אסון מירון, פרשת הצוללות).
קצת נאיבי לחשוב שהוא לא יתעלם ממסקנות ועדת חקירה ממלכתית בעניין המלחמה הנוכחית ומה שקדם לה, שבוודאות תטיל עליו אשמה.
יותר נאיבי לחשוב, שהוא לא יתעלם ממסקנות ועדת חקירה ממלכתית בעניין ניגודי האינטרסים שלו.
השערה: מדוע מתעלם נתניהו מניגודי עניינים?
זוהי רק השערה פרטית שלי. יתכן שהיא אינה נכונה.
כבר כתבתי בפוסט: זיכרונות מניקולאה צ'אושסקו ואימלדה מרקוס על הדמיון בין בני הוזג נתניהו לזוגות אחרים בהיסטוריה.
כנראה שפספסתי אז את ההקבלה למלך צרפת לואי ה-14 ואשתו מרי אנטואנט. אגב, שניהם מצאו את מותם במהלך המהפכה הצרפתית.
למען הסר ספק, איני רוצה לראות הקבלה בין הזוג נתניהו לבין לואי ה-14 ומרי אנטואנט בהקשר של המוות.
אני כן חושב, שככל שכהונתו ההרסנית של מר נתניהו תסתיים מוקדם יותר והוא יעלם לגמרי מהפוליטיקה הישראלית, כך יטב לאזרחי ישראל ולמדינת ישראל.
מרי אנטואנט הייתה לא פחות מנותקת בני עמה מאשר שרה נתניהו היום.
כששמעה שלאזרחים צרפתים אין לחם לאכול אמרה: "מה הבעיה? אם אין לחם שיאכלו עוגות."
בצדק או לא בצדק מיוחסת ללואי ה-14 האימרה "המדינה זה אני".
האימרה הזו מתארת את התנהלותו הנוכחית של מר נתניהו.
אם חושבים ש"המדינה זה אני" אז אין ניגודי אינטרסים. האינטרס שלי (של מר נתניהו) הופך להיות האינטרס של מדינת ישראל ואזרחיה.
