Adtext

google.com, pub-1121470591265953, DIRECT, f08c47fec0942fa0

יום חמישי, 26 בספטמבר 2024

"ליפול ברשת? - לא אני": עוד פרופיל מזויף באתר מוטקה לגילאי 50 פלוס

 


כבר פרסמתי פוסטים על פרופילים מזויפים באתרי היכרויות. 

למשל: מדוע קייטי היגינס רודפת אותי?. 

המקרה הנוכחי של פרופיל באתר מוטקה הנקרא: Shalom3 הוא שונה ממקרים אחרים ומאחוריו מסתתר לקח מהותי. 

אתחיל בלקח שאני חוזר עליו כמעט בכל פוסט על איומים וסיכונים באינטרנט: מודעות היא הדבר הכי חשוב. 


המקרה הנוכחי


אני פעיל באתר מוטקה בעיקר בשתי קבוצות: אפליקציית ההיכרויות שושקה ובקבוצה ברידג' הנאה וחברה שאני הקמתי. 

איני קושר בשום צורה בין שתי הפעילויות הללו.

בקבוצה הזו ניסינו לפתוח בשנה שמסתיימת קורסי ברידג' מקוונים בהדרכתי. עד עכשיו זה לא צלח. אולי אחרי החגים. 

היום קיבלתי הודעה שמשתמש בשם Shalom3 הצטרף לקבוצת הברידג'. 

עברו כמה שעות וקיבלתי מאותו משתמש הודעה באפליקציית ההיכרויות "שושקה". 

להלן ההודעה: 



בהודעה שנשלחה אלי הופך שלום לפטרישיה שרוצה להכיר אותי. 

מהניסוח של ההודעה ברור לגמרי שזה פרופיל מזויף שאינו דובר עברית  והשתמש באפליקציית תרגום. 

"נעים להכיר שמי פטרישיה ואני חבר חדש כאן". 

אישה אמיתית הייתה כותבת חברה חדשה ולא "חבר חדש".

במקרה שחקן הברידג' הוא גם מומחה בהונאות ברשת. 

האמת היא שלא צריך להיות מומחה בהונאות ברשת על מנת לזהות שזה פרופיל מזויף: צריכים רק מודעות. 

אסור להתכתב במייל עם אותה פטרישיה או שלום או שם אמיתי ניגרי או איראני או רמאי ממדינה אחרת כלשהי.












יום שני, 16 בספטמבר 2024

הרצאה חדשה על ניהול משברים עם התייחסות למשבר שהחל ב-7 באוקטובר

 



ה-7 באוקטובר 2024 מתקרב. פנו אלי על מנת שאכין הרצאה לאזרחים ותיקים הקשורה ל-7 באוקטובר 2023 ולאזרחים ותיקים. 

הצעתי להרצות על ניהול משברים. 

את ההרצאה המקורית שלי על ניהול משברים הכנתי בחדרי כשהיה סגר בזמן הקורונה. 

ההרצאה עסקה בצד התאורטי של ניהול משברים עם דוגמאות ממשברים מסוגים שונים. באופן טבעי רוב הדוגמאות עסקו בקורונה. 


הבסיס התאורטי של ההרצאה הנוכחית דומה. 

מה שהשתנה זה המיקוד. 

אדבר יותר על המשבר הנוכחי. אדבר יותר על אזרחים ותיקים בזמן המשבר הנוכחי. 

אביא דוגמאות עדכניות מהמשבר הנמשך עד היום.

אני מעוניין להעביר הרצאה מקצועית שתיתן ערך למשתתפים ולכן אמנע מהתיחסות לפוליטיקה. 

התיחסות לפוליטיקה במהלך ההרצאה, תגרום לויכוחים עקרים במקום הרצאה מועילה. 


ראשי פרקים של ההרצאה




אם גם אתם מעוניינים בהרצאה, אפשר לפנות אלי בטלפון 054-4480616

יום שבת, 24 באוגוסט 2024

צומת T מסוכן

 


דעתי בנושא החזרת החטופים לא השתנתה מאז שכתבתי בכמה פוסטים שהחזרתם היא הדבר החשוב ביותר בהקשר של המלחמה בעזה. 


מה שכן השתנה זו המציאות. 

יש הרבה פחות חטופים חיים והזמן אוזל להם. אולי עכשיו זו ההזדמנות האחרונה להחזיר את חלקם בחיים.

האמריקאים אומרים שזו כנראה ההזדמנות האחרונה וגם המתווכות האחרות מתחילות להתיאש. 

גם המציאות הביטחונית השתנתה לרעה: 

1. הצפון בוער.

2. קיים חשש אמיתי למלחמה אזורית שהשחקנים העיקריים בה מצד קואליציית הרשע הם איראן וחיזבאללה. 


צומת T


כפי שאומרים לא מעט אנשים שמבינים בביטחון, אנחנו נמצאים בצומת T שיש בה רק שתי חלופות:

1. להגיע להסכם ולהחזיר את החטופים במחיר של סיום המלחמה בעזה ויציאה ממנה.

בתסריט זה צפויה רגיעה יחסית בצפון שאולי תאפשר מציאת פתרון לחזית הבעייתית והמסוכנת ביותר: המלחמה עם חיזבאללה ואולי גם עם איראן באפן ישיר. 


2. הסתברות גבוהה למלחמה אזורית    

גם אם ננצח, ההשלכות של מלחמה כזו יהיו קשות לאזרחי ישראל ולחיילי צה"ל. 

נקודת הפתיחה שלנו לא טובה כשהחטופים עדיין בעזה, צה"ל פועל בעזה, המילואימניקים שחוקים והבחירות בארה"ב מתקרבות. 


הבחירה ההגיונית והמוסרית


להגיע להסכם לשחרור החטופים ולצאת מעזה. 

היציאה צריכה להיות הדרגתית במקביל לשחרור. 
כשיוחזרו אחרוני החטופים צה"ל יצא לגמרי מעזה. 

צריך להביא בחשבון שהצד השני הוא חמאס וסינואר. לא בטוח, שגם אם יושג הסכם הם לא יפרו אותו במהלך תהליך המימוש שלו. 


הבחירה של בנימין נתניהו


בנימין נתניהו הוא האשם העיקרי בכך שלא הושג הסכם ולא החוזרו חטופים. 

הוא עושה כל מה שהוא יכול על מנת למנוע הסכם להחזרת החטופים. 

אדם שרוצה בהחזרת החטופים לא מציב תנאים חדשים להסכם.

אדם שרוצה הסכם לא רץ לתקשורת לדבר על המשא והמתן ולא סתם לדבר, אלא להגיד שיהיו דברים שהוא לא יסכים להם במסגרת המו"מ.

מי שרוצה בהסכם יכול אולי להציב תנאים ומגבלות, אבל הוא עושה את זה בתוך המו"מ ולא בתקשורת. 

ברור לגמרי שמה שמעניין את נתניהו זה קודם כל האינטרסים האישיים שלו. אחרי זה המשך קיומה של המשלה ורק אחרי זה טובת החטופים, המפונים וטובת אזרחי ישראל. 

אל תאמינו לאמירות הריקות שלו שהוא עושה כל על מנת להחזיר את החטופים. 

במציאות זה יותר קרוב לאמירה שהוא עושה הכל כדי לא להחזיר את החטופים משום שבן-גביר וסמוטריץ יפרקו את הממשלה, אם יהיה הסכם. 

אזרחי ישראל הפכו לבני ערובה של שני שרים משיחיים קיצוניים שאינם מחוברים למציאות. 


לא מפתיע שבניתוח דומה למה שהצגתי כאן, אבל עם הרבה יותר ידע והבנה ממה שיש לי, אמר ברדיו אלוף במילואים עמוס ידלין, שבנימין נתניהו איבד את הקשר עם המציאות. 


ההסטה של נתניהו


מר נתניהו הוא מומחה גדול להסתה ולהסטה. בהקשר זה מדובר בהסטה. 

הסטה נעשית באמצעות מיקוד הדיון בשאלה הלא נכונה ויצירת ויכוח. 

יש בינינו כאלה שעדיין זוכרים דוגמה קודמת מלפני כמה שנים. 

נתניהו העלה טענה שהמופתי אמין אל חוסייני הגה את הנאציזם. הויכוחים היו על הטענה הכוזבת הזו ויותר חשוב חסרת משמעויות מעשיות במקום להתמקד בשאלה המעשית האמיתית: האם נתניהו מתפקד באופן סביר כראש ממשלה? 


ההסטה הנוכחית

נתניהו מציג את שאלת החזרת החטופים כשאלה של החזרת החטופים לעומת הישארות בציר פילדלפי. המצדדים בעמדתו מדברים על כך שחזרה לציר פילדלפי תגבה יותר חיים של חיילי צה"ל מאשר מספר החטופים החיים.

לגבי מי שחושב שהמחויבות של מדינת ישראל לאזרחיה היא ערך יסוד על פיו פעלו ממשלות ישראל עד ממשלת נתניהו הנוכחית אין דילמה: חיי החטופים חשובים יותר.

עכשיו אראה את הדמגוגיה המסוכנת בטענה שמעלים תומכי נתניהו:

1. כבר ציינתי שההקשר הוא הרבה יותר רחב. צריך להתייחס לבעיה המרכזית שהיא החיזבאללה בצפון. 

הכוח שלו וכמות ואיכות הנשק ההתקפי שלו גדולים בהרבה מאלה שהיו לחמאס ב-7 באוקטובר. אחרי שצה"ל ניצח את היחידות הצבאיות של החמאס, נשארה מלחמת גרילה לא מאורגנת. לחמאס יש הרבה פחות יכולות צבאיות ממה שהיו לו ב-7 באוקטובר.

בנוסף הטווח והדיוק של האמצעים שבידי החיזבאללה גדולים יותר, הם יכולים לפגוע גם בתושבי מרכז הארץ ולא רק בצפון. 


2. הצבת מספר הרוגים של צה"ל אם וכאשר יהיה צורך לחזור לפידלפי במועד לא ידוע היא טענה חסרת בסיס.

אף אחד לא יודע להגיד: האם זה יקרה? מתי זה יקרה ומה יהיה מספר הנפגעים, אם בכלל יהיו כאלה. 

כשצה"ל ושירותי הביטחון האחרים אומרים באופן חד שהם מוכנים לצאת משם בשביל  להחזיר את החטופים, צריך לתת משקל גבוה לאמירה שלהם ומשקל נמוך לאמירות של פוליטיקאים אינטרסנטיים, שלא באמת מבינים בנושאים ביטחוניים.

מספר החטופים וההסתברות למותם אם לא תהיה עסקה עכשיו הוא מספר ידוע.


הזווית שלי כמומחה לניהול סיכונים


בכל פרויקט של ניתוח סיכונים בארגון שהייתי מעורב בו הארגון החריג סיכונים מסוימים קשים במיוחד ודרש לא לכמת אותם, אלא להימנע בכל מחיר מהתרחשות אירוע סיכון כזה. 

בעיני רבים, וגם בעיניי, לא להחזיר תוך זמן קצר את החטופים בעזה זה סיכון מסוג זה. 

אי-החזרתם פוגעת בערכים שהם חלק מהמהות של מדינת ישראל ומחויבותה לאזרחיה. 


סיכונים שמכמתים והטיפול בהם

בפוסט תהליך ניהול סיכונים תיארתי את התליך הכימות ואת קביעת סדרי העדיפויות לטיפול בסיכונים. אף פעם אי אפשר לטפל בכל הסיכונים ובוודאי לא בכל הסיכונים במקביל. 

בתיאור פשוט, שאינו נכנס לעומק, מנסים לתת עדיפויות גבוהות יותר לטיפול בסיכונים החמורים ביותר.

הטיפול בסיכונים אחרים נדחה. 

נכון להיום, אין ספק שהסיכון הביטחוני החמור ביותר הוא החיזבאללה ואיראן. 

החמאס ורצועת עזה הם סיכון הררבה פחות חמור. 

אין ברירה אלא להתמקד בסיכון מצפון. 

זה לא אומר שלא לנסות לפתור אותו ללא מלחמה.


הבחירה של נתניהו בציר פילדפי במקום החטופים והמשבר בצפון


נראה כי נתניהו בוחר בהישארות בציר פילדלפי במקום בהחזרת החטופים ובהימנעות ממלחמה אזורית. 

אם, חס וחלילה, זה יקרה והתוצאות יהיו קשות לאזרחי ישראל, נתניהו צריך לשלם את המחיר באופן מידי ולהפסיק לכהן כראש ממשלה. 

יש גבול למה שאזרחי מדינת ישראל יכולים לספוג מראש ממשלה לא מחובר למציאות, הדואג לאינטרסים האישיים שלו ולא לטובת  מדינת ישראל ואזרחיה.





יום ראשון, 4 באוגוסט 2024

לא למלחמה בלבנון: בגלל הפיל שבחדר

 

פיל סוואנה אפריקאי. מקור התמונה: הויקיפדיה העברית.
הרשאת שימוש: 

  נוצר: 30.8.2005   


נכון להיום הסיכון של מלחמה בלבנון שעלולה להתפתח למלחמה אזורית הוא גדול מדי. 

בפוסט זה אתיחס ל"פיל שבחדר", שלא מרבים לדבר עליו. 

ללא הוצאת "הפיל מהחדר" מלחמה בחיזבאללה, ובודאי מלחמה באיראן ובגרורותיה, עלולה להסתיים רע. 

המסקנה היא: קודם להוציא את "הפיל מהחדר" ואז לשקול את הסיכונים והסיכויים באופן רציונלי ולקבל החלטה.

"הפיל שבחדר" הוא בנימין נתניהו בתפקיד ראש ממשלה. 


אי אפשר לצאת למלחמה קשה כשרוב אזרחי ישראל אינם סומכים על מי שעומד בראש הממשלה. 

הנתון הזה שרוב אזרחי המדינה אינם סומכים עליו חוזר באופן עקבי בסקרים.


מדוע לא סומכים על בנימין נתניהו?


לא אציג כאן את כל הסיבות שגורמות לרוב אזרחי מדינת ישראל לא לסמוך עליו. אזכיר רק כמה מהסיבות העיקריות.


1. רוב אזרחי מדינת ישראל חושבים שהוא האשם העיקרי באסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל ב-7 באוקטובר.

לפי כל הסקרים שפורסמו למעלה מ-60% מאזרחי המדינה חושבים שמי שעמד בראש המערכת, ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא האשם העיקרי באירועי ה-7 באוקטובר. 

איך אפשר לסמוך עליו שלא תהיה תוצאה דומה גם בעימות מול איראן, חיזבאללה וגרורותיה של איראן? 


2. מאז ה-7 באוקטובר האיש משדר שאזרחי ישראל שנפגעו וממשיכים להיפגע לא מעניינים אותו.

מדובר בנרצחי ה-7 באוקטובר ובני משפחותיהם. 

מדובר בחטופים ובמשפחותיהם. 

מדובר במפונים מהצפון ומעוטף עזה. 

מדובר באלה שנותרו בצפון ובעוטף ולא התפנו. 

מדובר בחיילי המילואים ובבני משפחותיהם.

כמובן, שמדובר גם בסתם אזרחים שאינם שיייכים לקטגוריות האלה.

איך אפשר לסמוך עליו שידאג לאלה שייפגעו, וברור שיהיו כאלה, אם תהיה מלחמה עם איראן וחיזבאללה?


3. האינטרסים האישיים שלו בראש מעייניו

בכל התקופה דאג נתניהו לאינטרסים האישיים שלו: שיפוצים בביתו ובלשכה שלו, הגנה מופרזת על חשבון משלםה מיסים על הבן שלו במיאמי, ניסה לממן שהות שלו ושל אשתו בבית של עשיר עם מקלט אטומי ועוד. 

בזמן שנתניהו וישראל כץ נוסעים עם רעיותיהם לטיולים בחו"ל ממשלת ישראל לא דואגת למימון מינימלי לתושבי הצפון והעוטף, למשל: מיגוניות בזרעית. 

האינטרסים המהותיים שלו הם המשך כהונתו כראש ממשלה, בריחה מאחריות על אסונות וביטול או לפחות דחיית דחיית הכרעות משפטיות בתיקים שלו.

על מנת להשיג זאת הוא נענה באופן גורף לדרישות כספיות ודרישות אחרות של השותפים הקואליציוניים, גם כשאינן מתאימות לצרכים של מדינה במשבר חמור. 


החמורה ביותר בהקשר זה היא הכניעה שלו לכל דרישה של בן-גביר וסמוטריץ. 

שני אלה מנצלים את היכולת לסחוט את נתניהו בגלל חששו מהפלת ממשלתו באופן הכי מזיק שאפשרי למדינת ישראל ולאזרחיה.


אי אפשר לסמוך עליו שיתן עדיפות לאינטרסים של מדינת ישראל ואזרחיה על פני האינטרסים האישיים שלו.


4. התנגדות שיטתית להחזרת החטופים מעזה


נתניהו מסכל באופן שיטתי כל אפשרות להחזרת חטופים מעזה. ההישג המהותי היחיד שאנחנו יכולים להשיג בעזה הוא החזרת כמה שיותר חטופים חיים כמה שיותר מהר. גם במחיר של יציאת צה"ל מעזה. 

רק סיום המלחמה בעזה יאפשר לדרג מדיני ולצה"ל להיערך לפתרון בעיית חיזבאללה בצפון (לא בהכרח צבאי. אסור לשלול אפשרות לפתרון גם ללא עימות צבאי.


המלחמה הצבאית בעזה כבר הסתיימה מזמן בניצחון של צה"ל. זה כבר לא צבא נגד צבא. 

ההתנגדות של נתניהו לפתרון ליום שאחרי מנעה ניצול מדיני של ההישגים של צה"ל וכוחות הביטחון.

זה פעולות גרילה של ארגון טרור נגד צבא. 

מיכאל מילשטיין, ראש הדסק הפלשתינאי, במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, כותב שמצבנו בעזה דומה למצבם של האמריקאים במלחמת וויטנאם: מנצחים ניצחונות טקטקיים ומפסידים אסטרטגית. 

זה בדיוק מה שקרה גם לרוסים וגם לאמריקאים באפגניסטן. 

האסון במג'דל שאמס התרחש אחרי שנתניהו סיכל עסקה להחזרת החטופים באמצעות הצגת תנאים חדשים, שהיה לו ברור שהחמאס יסרב לקבלם. 

כל הדרגים המקצועיים, גם שר הביטחון יואב גלנט וגם סיעת ש"ס בקואליציה ואפילו כמה שרים מהליכוד התבטאו באופן פומבי שעכשיו יש חלון הזדמנות קצר להחזרת שבויים חיים.

אחרי רצח ילדים במג'דל שאמס על ידי החיזבאללה והחיסולים של רמטכ"ל חיזבאללה ושל איסמעיל הנייה, כל מומחה צבאי ששמעתי (האלופים במיל. ישראל זיו, גיורא איילנד, נועם תיבון ועוד) אמר שצריך לעשות מידית עסקה להחזרת חטופים גם במחיר של יציאה מעזה ולהיערך לטיפול בבעיה בגבול לבנון.

מדוע נתניהו מתנגד?

1. אינטרס אישי של טענה שבזמן מלחמה לא מחליפים ראש ממשלה.

2. כניעה לאיומים של בן-גביר וסמוטריץ שאותם מעניין רק מימוש החזון המשיחי המטורף שלהם.


אי אפשר לסמוך על אדם הנכנע לבן-גביר וסמוטריץ ולא מקבל החלטות אמיצות.


5. פעם שנייה פיטורים של שר הביטחון?

במקום לפנות את כסאו נתניהו רוצה לחזור שוב על הטעות של פיטורים של יואב גלנט. 

רק חבר כנסת אחד מהליכוד הוכיח מאז ה-7 באוקטובר שהביטחון של מדינת ישראל חשוב לו. קוראים לו יואב גלנט.

אולי היו גם אחרים, אבל הם לא ממש הראו את זה. 

אי אפשר לסמוך על אדם המעדיף אינטרסים אישיים על פני הביטחון של מדינת ישראל ואזרחיה. 


6. תרבות השקר

נתניהו הוא האיש שהמציא והטמיע בקרב חבריו לממשלה ולקואליציה את תרבות השקר. 

תמצית התרבות במשפט אחד: כל מציאות שלא  מתאימה לרצונות שלו לא קיימת.

אי אפשר להילחם באיראן וגרורותיה ו/או בחיזבאללה בלי להתייחס למציאות ובלי ליידע את אזרחי מדינת ישראל להשלכות העלולות להיות למלחמה. ברור לגמרי שחלקן יהיו קשות ולא מתאימות לתרבות השקר.


מי מקבל את ההחלטות?


על פי ההחלטות שמר נתניהו מקבל עולה שוב שאלת הכשירות שלו. 

אם רוב ההחלטות המשמעותיות שמתקבלות תואמות את הדרישות של בן-גביר וסמוטריץ, אז או שנתניהו אינו כשיר וראשי הממשלה בפועל הם בן-גביר וסמוטריץ, או שהוא כשיר והוא נכנע לרצונות שלהם,  בגלל האיומים שלהם להפיל את הממשלה, אם לא יכנע לרצונות שלהם. 

בכל מקרה אסור למדינת ישראל להיות במצב שמקבלי ההחלטות הם שני אנשים בעלי אידיאולוגיה קיצונית שהם פועלים רק לפיה. 

הם אינם מבינים בביטחון, בכלכלה ובמדיניות ואין להם נסיון בתחומים אלה. גם כל מנהיגי העולם תופסים אותם כאנשים מסוכנים לישראל ולעולם. אי אפשר לסמוך על מי שנותן להם להוביל את מדינת ישראל לאבדון.


מסקנות


הפיל (בנימין נתניהו) צריך לצאת מהחדר. קודם כל צריך להחליף אותו באדם אחראי שדואג למדינת ישראל ולאזרחיה. כנראה שרק אחר כך אפשר יהיה להחזיר חטופים חיים מעזה ולכן חשוב להפסיק את כהונתו של נתניהו בתפקיד ראש ממשלה מידית.  

לאחר החלפתו באדם שטובת מדינת ישראל ואזרחיה חשובה לו אפשר יהיה לבצע עסקת החזרת חטופים וסיום המלחמה בעזה, אם חלון ההזדמנויות לא ייסגר. 

רק לאחר מכן אפשר יהיה להיערך לפתרון בגבול לבנון. 

כל זה בהנחה שנתניהו, בן-גביר וסמוטריץ לא הספיקו לגרום להתממשות הסיכון למלחמה אזורית.






יום ראשון, 28 ביולי 2024

כיצד מוכיח נאומו של בנימין נתניהו בארצות הברית את העיקרון הפיטרי?

 


בנימין נתניהו. מקור התמונה: ויקיפדיה. 
הרשאה: :CC BY-SA 3.0 
                                                              זכויות יוצרים: אבי אוחיון / לשכת העיתונות הממשלתית  
                                                                  צולם ב- ‏1 בפברואר 2023


הויקיפדיה העברית: "העיקרון הפיטרי היא טענה מתחום הפסיכולוגיה הארגונית, שעל פיה כל עובד בארגון יקודם מתפקיד לתפקיד במעלה ההיררכיה כל עוד הוא מבצע את תפקידיו בהצלחה, והוא יתקבע בסופו של דבר בתפקיד הראשון שאותו לא יבצע כהלכה."


נאומו המבריק של בנימין נתניהו לפני בתי הנבחרים האמריקאים, מסגיר את התפקיד האחרון בו הוא תיפקד כהלכה.

התפקיד הזה, בו הצטיין נתניהו, הוא שגריר ישראל באו"ם.

על פי העיקרון הפיטרי הוא התקדם מתפקיד, שבו הכישור העיקרי הנדרש הוא לנאום היטב באנגלית יפה,  לתפקידים שבהם נדרשים כישורים אחרים, שהוא רחוק מלהצטיין בהם, ולכן גרם וגורם גם היום נזקים נוראים למדינת ישראל ולאזרחיה.


כישורי ראש ממשלה החסרים לנתניהו  


קבלת החלטות

ראש ממשלה צריך לקבל החלטות. לפעמים החלטות קשות. 

נתניהו הוא אולי מקבל ההחלטות הגרוע ביותר בפוליטיקה הישראלית לדורותיה.

היטיב לתאר זאת אריאל שרון כשהיה ראש ממשלת ישראל מטעם הליכוד. 

הוא אמר שאינו סומך על נתניהו משום שכל פעם שצריך לקבל החלטה קשה הוא נכנס לפאניקה. 

קבלת ההחלטות של נתניהו הייתה תמיד גרועה, אבל במצב הלחץ הקשה הנוכחי ההחלטות שלו הן נוראיות והן פוגעות קשה במדינת ישראל ובאזרחיה.  

הסירוב שלו להגיע לעסקה בעזה להחזרת החטופים גם עכשיו כשכל זרועות הביטחון וכמעט כל האנשים עם עבר ביטחוני מפואר ו/או הבנה מעמיקה בביטחון מסכימים איתם בלתי סביר בעליל. 

שימו לב שגם סיעת ש"ס בקואליציה תומכת בעסקה כזו וגם ידידי ישראל בחו"ל, כולל ראשי מדינות, וגם ראשי המדינות הערביות המתונות. 

שימו לב שהאסון הנוראי במג'דל שאמס, אולי היה נמנע אם נתניהו היה הולך לעסקה להחזרת השבויים ולא מנסה לטרפד אותה באמצעות הוספת תנאים חדשים שהוא יודע מראש שהחמאס לא יקבל אותה. 

שימו לב, שאחרי האסון חיית האדם סינואר מקשיח את עמדתו ואולי כבר לא תהיה עסקה. 


דאגה למדינת ישראל ולאזרחיה

נתניהו הוא ראש ממשלה שדואג לאינטרסים של עצמו ואדיש לעתידה של מדינת ישראל ולסבל אזרחיה. 

האינטרסים האלה כוללים שלושה דברים הפוגעים עוד יותר בקבלת ההחלטות הגרועה שלו:

1. רצון לברוח מאחריותו לאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל.

2. רצון להישאר בתפקיד ראש ממשלה עד סוף ימיו.

3. רצון להתחמק מאימת הדין במשפטים המתנהלים נגדו. 

הדרישה לדאוג לאזרחי ישראל ולמדינת ישראל היא חלק מהותי מהגדרת התפקיד של ראש ממשלה. 

נדמה לי שמר נתניהו הוא היחיד מראשי ממשלות ישראל עד היום שאדיש לגורלם של אזרחי מדינת ישראל.  


הסיוע של נתניהו לתוכנית האטום האיראנית

אין ספק שנתניהו רצה להכשיל את תוכנית האטום האיראנית. 

כמקבל החלטות גרוע סרבנותו לתמוך בפיקוח בינלאומי רק האיצה את התוכנית האיראנית. 

כהרגלו, הוא דיבר באופן מרשים, אבל פעל הכי גרוע שאפשר. 


נשווה אותו לאזרח ישראלי שפעל הפוך מנתניהו.

מאיר דגן (נפטר ב-2016) היה אז ראש המוסד. לפני כן היה קצין בכיר בצה"ל. 

דגן לא דיבר על האיום האיראני, אבל התרחשו חבלות בכורים ורצח מדענים מובילים בתוכנית, שאף אחד לא נטל עליהם אחריות. 

הצעדים האלה האטו את התקדמות תוכנית האטום האיראנית.

בשלב כלשהו התברר כי כנראה להשערה שמאיר דגן הוא המתכנן והאחראי על הביצוע יש בסיס. 


מה חשב מאיר דגן על נתניהו?

כשמישהו פעל טוב יותר ממר נתניהו, מעניין לדעת מה הוא חשב על נתניהו.

קצת לפני מותו של דגן הוא התראיין ל-YNET. 

שני הדברים העיקריים שהוא אמר עליו מופיעים כאן בשפה חופשית ולא כציטוט מדויק.


1. עבדתי עם שישה ראשי ממשלה ואני לא תמים.

כל אחד דואג לאינטרסים של עצמו. לגבי ארבעה מהשישה אני בטוח שכשטובת מדינת ישראל התנגשה באינטרסים האישיים שלו הוא העדיף את טובת מדינת ישראל. 

נתניהו הוזכר כאחד מהשניים שדגן אמר בעדינות,  שהוא לא בטוח שהם יעדיפו את טובת מדינת ישראל על פני האינטרסים האישיים שלהם. 


2. נתניהו הוא המנהל הגרוע ביותר שפגשתי.

גם קצין צבא הוא מנהל. קרוב לודאי שמאיר דגן פגש הרבה מנהלים ולא רק קציני צבא וראשי ממשלה. 

מנהל טוב הוא בראש ובראשונה מישהו שמקבל החלטות ויודע לדאוג שיבוצעו.


עמידה בלחצים

ראש ממשלה צריך לדעת לעמוד בלחצים. נתניהו אינו עומד בלחצים. כפי שכבר צוין בתחילת מאאמר זה, זה משפיע לרעה על קבלת ההחלטות שלו, אבל לא רק עליהן. 

כל שותף קואליציוני של נתניהו מאז תחילת החקירות נגדו, ידע להפעיל לחצים על נתניהו ונתניהו נכנע ללחצים. 

את הלחצים הקשים ביותר הפעילו שני שרים מסוכנים בממשלתו.

אנשים קיצוניים ללא גבולות אדומים. אנשים שאין להם מושג בביטחון, בכלכלה וביחסים עם מדינות אחרות ועם קהילות דתיות לא יהודיות. 

מדובר כמובן בבן-גביר ובסמוטריץ. 

הם למעשה האנשים הקובעים את מדיניות הממשלה משום שנתניהו נכנע ללחציהם מפחד פן יפרקו את הממשלה בראשותו. 

הם האנשים המתנגדים בנחרצות לכל עסקה שתשיב חטופים חיים לישראל.


כנופיית הארבעה


כנופיית הארבעה היא קבוצה שגרמה לנזק עצום לסין במהלך מהפכת התרבות. הדמות הבולטת בה הייתה ג'יאנג צ'ינג. צ'ינג הייתה אשתו ואחרי זה אלמנתו של מאו דזה דונג. 

הקבוצה הזו גרמה לנזקים עצומים לסין כשמאו דזה דונג כבר לא ממש תיפקד בגלל מצבו הבריאותי וגם אחרי מותו. 

הם הועמדו לדין על ידי השלטון החדש של סין והואשמו בכאוס ששרר בסין בעשור של המהפכה התרבותית. 


יש הקבלה מסוימת בין הכאוס שגורמים בן גביר, סמוטריץ ומספר מצומצם של אחרים לבין מה שעשתה כנופיית הארבעה בסין. 

יש הקבלה מסוימת גם בין מאו טסה דונג בסוף ימיו לבין בנימין נתניהו של היום. 

השאלה שנשארה פתוחה היא: האם נתניהו נכנע להם משום שאינו עומד בלחצים או שאולי כבר אינו כשיר? 

ההתנגדות העיקשת לכל עסקה שתחזיר חטופים מעזה ותאפשר למדינת ישראל להתמקד באיום החמור בהרבה בצפון מעלה חשש של חוסר כשירות.


הדרך שבה נתניהו יוכל להוכיח שהוא כשיר


יש דרך פשוטה להוכחת כשירות, המורכבת משני צעדים שעליו לבצע במהלך השבוע הנוכחי:

1. הסרת התנאים החדשים שנתניהו הוסיף לעסקת החזרת החטופים.

2. פיטוריו של איתמר בן-גביר מהממשלה. 


יום שני, 15 ביולי 2024

סיכונים ביזמות: שלב הרעיון

 


בכל תחום יש סיכונים. 

זו הסיבה שאני מתחיל הרצאות שלי בניהול סיכונים בדוגמה של חציית כביש. 


פוסט זה עוסק ביזמות עסקית. ניתן למצוא דימיון בסיכונים גם ביזמות חברתית ויזמות לא עסקית אחרת. 


הרקע שלי


עסקתי יותר מארבעים שנים במחשוב ובטכנולוגיית המידע ולכן הדוגמאות שאביא לקוחות מעולם זה. 

במהלך עבודתי בתחום זה נגעתי גם בנושא של Startups כמעט מכל זווית אפשרית:


1. יוזמות שלי ל-Startups בשלב ה-Seed.

היוזמות כשלו, אבל לא מהסיבות הנכונות. 


2. חוות דעת לקרנות הון סיכון בהקשר של השקעה בחברות Startups

מי שקיבל את ההמלצות שלי בשנות ה-90 לא הצטער. המלצה להשקיע ב-Startup בתחום אבטחת מידע הסתיימה באקזיט מכובד בסכום גבוה נכון לאותה תקופה.

המלצה לא להשקיע ב-Startup בתחום של פיתוח תוכנה, הסתיימה בכך שקרן מתחרה החליטה להשקיע בו. זה הסתיים בסגירת החברה לאחר כשנתיים שלוש והתקנתה לפחות בארגון אחד.


3. חוות דעת לקרנות הון סיכון ולחברות תוכנה בנושא רכישת חברות או השקעה בהן לאחר שפיתחו ישומים ו/או שירותים שאפשר להפוך את חלקם למוצרים.

בשונה מ-Startups בתסריט זה מדובר בתוכנה מוכחת שעובדת בשטח. השאלה המרכזית היא האם אפשר להמשיך לפתח אותה ולארוז אותה כמוצר ולהגדיל את מספר ההתקנות ואת טווח הפונקציונאליות? 


4. ליווי Startups בהיבט מסוים ומצומצם

היו שני מקרים כאלה. 


5. חוות דעת בהקשר של זכויות יוצרים וקניין רוחני במוצרי תוכנה.

תחום זה כבר נוגע באחד הסיכונים של יוזמה. אדגיש שאיני משפטן ולכן התייחסתי בעיקר להיבטים טכניים של התוכנה. 

לצורך קישור לעולם המושגים המשפטי הסתייעתי בעורכי דין שעבדו עם אלה ששכרו את שירותיי. 

אחד הדברים המהותיים בסיוע שקיבלתי מעורכי הדין היה הניסוח. 

הייתי חייב לנסח את חוות הדעת שלי באופן ששופט יוכל להבין אותה ולא רק מומחים טכניים בתחום המחשבים.


חשוב להבין שיזמות בהייטק אינה, בשונה ממה שרבים חושבים, רק Startups. 

יש לא מעט יוזמות אחרות בתחום, שאם הן מצליחות יש להן ערך רב.


כשהתחלתי לעסוק גם בכלכלת המשפחה נתקלתי גם ביזמים שכשלו. 

הפעם היה מדובר ביזמים שכשלו בתחומים אחרים ולא במחשוב וטכנלוגיית המידע. 

התוצאה של הכישלון הייתה בעיה כלכלית של משק הבית של היזם שכשל.

את הבעיה הזו ניסיתי לעזור ליזם לשעבר ולבני ביתו לפתור.


שלב הרעיון


השלב הראשון ביוזמה הוא מציאת רעיון ליוזמה ובחינת הדרך להתחיל את מימושה. 

לפני שנבחן את הסיכונים בשלב זה חשוב לציין שככל שהשלב במימוש יוזמה הוא מתקדם יותר כן גדלים הסיכונים ברוב המקרים. 

הסיבה לכך שככל שמשקיעים יותר בפרויקט או ביוזמה המחיר של הכישלון גדול יותר. 

אם היה למישהו רעיון חדשני בתחום ההייטק והרעיון לא הגיע לכדי מימוש ההשקעה לא הייתה גדולה. 

לעומת זאת אם הוא גייס כספים, שכר ציוד והעסיק עובדים ואחרי שנה הפרויקט נכשל, ההשקעה הייתה הרבה יותר גדולה ולכן המשמעות של התממשות הסיכון גדולה יותר.


סיכון 1: רעיון לא מספיק טוב

רעיון שנראה טוב למי שרוצה לקדם אותו לא בהכרח יראה לאחרים כמשהו, שאם ימומש למוצר ו/או שירות,  יביא תועלת משמעותית או אפילו תועלת כלשהי. 


סיכון 2: רעיון שמוצע על ידי אדם שאינו מבין את משמעויות מימושו

יש דברים שעשויים להיראות פשוטים למימוש מזווית ראייה של אנשים שאינם מתמצאים בתחום ולכן אינם מבינים את המורכבות ואת הקשיים במימוש הרעיון. 

מהזווית של מי שמבין ויודע זה עשוי להיראות כמשהו בלתי מעשי.

אביא דוגמה מניסיוני בעולם המחשבים.

להוסיף מספר רב של אוגרים (Registers) למחשב

אוגר הוא סוג של זיכרון מחשב מהיר, יקר ומוגבל בגודלו שאפשר להשתמש בו בעת ביצוע פעולות במחשב. 

השימוש באוגרים עשוי להגביר את מהירות ביצוע פעולות במחשב.

אוגרים הםחלק מה-Design של המעבד. 

אם זה שהציע את ההצעה היה עובד של חברה המייצרת מחשבים וחבר בצוות ה-Design של מעבדים, יתכן שזה היה רעיון מעשי ומועיל. 

אדם כזה מבין את המשמעויות המעשיות של שינוי  Design של מעבדי מחשב.

הבעיה הייתה שמי שהציע את זה היה עובד באחד הארגונים שפעלתי בו. מדובר בארגון שקונה מחשבים לצורך מימוש מערכות המידע שלו. אין לו שום יכולת להשפיע על Design  של מעבדים ואין לו מומחיות בתחום. 


סיכון 3: רעיון שאינו ניתן למימוש או ניתן למימוש עם דרישות משאבים גבוהות במיוחד.

אם הרעיון אינו ניתן למימוש מעשי, היוזמה תיכשל. 

הרבה רעיונות ניתנים למימוש אבל במחיר כל כך גבוה של משאבים שהופך את זה לבלתי מעשי.  

המחיר עשוי להיות לא רק בכסף. הוא עשוי להיות גם זמן ארוך וגם כוח אדם יקר ומיומן, שעלול לא להיות זמין. 

בשונה מהפיסקה הקודמת מי שמציע את ההצעה מכיר היטב את התחום.

זה עדיין לא מבטיח את מעשיותו של הרעיון.



דוגמה  יוזמה שלי ל-Startup

אותה יוזמה נגעה למערכת הפעלה ארגונית רבת משתמשים של חברת Microsoft. 

באותה תקופה הייתה למערכות ההעפלה של חברת  Microsoft נחיתות מובנית מול מערכות הפעלה של יצרנים אחרים. 

לפחות את אחת ממערכות ההפעלה שהיו טובות ממנה בהרבה היכרתי לעומק. 

הרעיון היה להוסיף למערכת ההפעלה פונקציונאליות שהייתה במערכות הפעלה אחרות על מנת לאפשר עבודה יעילה במערכת שרת מרובת משתמשים.

כפי שציינתי, הרעיון נדחה על ידי חברה שמשקיעה בחברות Startup בשלב ה-Seed מהסיבות הלא נכונות.

זה היה בתקופת בועת הדוט-קום.

החברה טענה שהיא משקיעה רק במשהו שהוא מיועד רק לאינטרנט. 

להצעה שלי, רחמנא ליצלן, היו שתי רגליים: גם אינטרנט וגם מרכזי מחשבים.


נקודת התורפה האמיתית בהצעה שלי שהייתה יכולה להפוך אותה ללא מעשית הייתה סביב השאלה: 

האם ה-Startup יקבל גישה לקוד המקור של ה-Kernel של מערכת ההפעלה הרלוונטית של חברת Microsoft? 

במידה שלא, זה היה יכול להפוך את הביצוע לקשה במיוחד ואפילו לבלתי מעשי.


סיכון 4: "גניבת" הרעיון  

אם הוגה הרעיון אינו מגן עליו והוא מספר עליו לגורמים אחרים זה יכול להסתיים בכך שמישהו אחר, בדרך כלל חברה גגדולה יותר, ישתמש ברעיון ויפתח מוצר.

כפי שראיתם מהדוגמה הנוגעת ליוזמה שלי בפיסקה העוסקת בסיכון 3 לעיל, ברוב המקרים אין מנוס משיתוף הרעיון ופרטים לגבי אופן מימושו משום שזקוקים למימון. 

דרכים להגן על הרעיון:


1. החתמה על הסכם Non-Disclosure Agreement לפני חשיפת הרעיון. 

הגורם הנחשף לרעיון מתחייב שלא לגלות אותו לאחרים ולא להשתמש בו ללא אישורו של הוגה הרעיון.

לא תמיד זה עוזר.


2. רישום פטנט

במקרים רבים לא ניתן לרשום פטנט. רישום פטנט הוא נושא מקצועי מורכב. יש חשיבות גם למדינה בה נרשם הפטנט. 

גם רישום פטנט אינו בהכרח הגנה מלאה. יש חברות ומדינות שאין להן בעיה להשתמש שלא כדין בפטנט. 

 

השורה התחתונה


הדוגמאות שהבאתי בפוסט זה הן מתחום המחשבים. אפשר למצוא דוגמאות דומות בתחומים רבים אחרים. 

באופן אישי, נתקלתי בלא מעט מקרים של משפחות שהתפתו להשקיע את כספן ללא בסיס מעשי לרווח והפסידו את רוב או את כל כספן. 

לא כל רעיון שהוא נכון, לכאורה, כלכלית הוא באמת כזה.

יום שני, 8 ביולי 2024

ועדת חקירה ממלכתית על השר לביטחון לאומי ועל שר המשפטים

 




בשני פוסטים קודמים עסקתי בנושא ועדות חקירה ממלכתיות הנדרשות לחקירת שני נושאים הקשורים בבנימין נתניהו. 

הן אינן במקום לקיחת אחריות שלו למעשיו ולמחדליו והפסקת כהונתו, אלא בנוסף לכך.

כותרתו של הראשון: על שתי ועדות חקירה ממלכתיות והרגלים רעים.

הפוסט השני עוסק בצורך להקמה מידית של ועדת חקירה ממלכתית ראויה לחקירת האסון בגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, במה שקדם לה ובחוסר התפקוד של נתניהו ושרים רבים בממשלתו מאז תחילת המלחמה ועד היום.


הפוסט הנוכחי עוסק בשני מינויים של שרים שנעשו בניגוד עיניינים מובהק שיש לנאשם בפלילים המכהן כראש ממשלה, ובנוסף לכך ההתנהלות הלא-סבירה של נתניהו ואיתמר בן-גביר, בהמשך למינוי הלא סביר של בן-גביר, לשר האחראי על משטרת ישראל.

מדובר במינוי שר משפטים ושר האחראי על משטרת ישראל (לא חשוב איך נקרא המשרד שלו). 


הסיכון של ראש ממשלה נאשם בפלילים


הסיכון הבסיסי הוא שראש ממשלה הנאשם בפלילים או תחת חקירות יתקשה להפריד בין האינטרס האישי שלו, כנאשם או תחת חקירות לבין האינטרס הלאומי. 

עשויה להיות לפעמים סתירה בין שני סוגי האינטרסים הללו. הסתירה הזו נקראת ניגוד עניינים. 

דווקא מי שחשוד בביצוע עבירות פליליות צפוי להקפיד פחות על הפרדת האינטרסים הזו ממי שאינו חשוד. 

הדרך הכי טובה להימנע מניגוד עניינים כזה היא באמצעות הימנעות (Avoidance). 

בעבר היו בישראל ראשי ממשלה, מהימין ומהשמאל, שאף לא אחד העלה בדעתו שיבצעו עבירות פליליות.

נותרה לקונה בחוק. 

שר במצב כזה מנוע לכהן בממשלה. ראש ממשלה אינו מנוע. 

הדרך הכי טובה להבטיח את זה היא באמצעות חקיקה בכנסת, כפי שתקראו בפיסקה הבאה. 

מכותרת הפיסקה הבאה אתם יכולים להבין שחברי הכנסת לא עשו זאת. 

הדרך החליפית היא הימנעות של ראש ממשלה חשוד בפלילים ממעורבות בעניינים שבהם עלולים להיות לו ניגודי אינטרסים.

כשבית משפט התיר לנאשם בפלילים, בנימין נתניהו,  להתמודד על ראשות הממשלה הוא התנה זאת בהתחייבות של מר נתניהו להימנע מהתערבות בעניינים משפטיים העלולים להיות בניגוד עיניינים עם היותו נאשם.

נתניהו, כמו נתניהו, חתם על התחייבות כזו ולא כיבד אותה.

כהרגלו, הוא סמך על הזכרון הקצר של אזרחי מדינת ישראל.

בעיתוי שהוא עשה זאת הוא ביצע מעשה חמור נוסף: הוא פיטר את שר הביטחון יואב גלנט על זה שהוא העדיף את האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל על פני האינטרסים האישיים של מר נתניהו.

במהלך המהומה וההפגנות על פיטורי גלנט, שכחו רבים את אי-כיבוד ההתחייבות הבסיסית של נתניהו.


כנסת רשלנית


אחרי שראש הממשלה אהוד אולמרט והנשיא משה קצב הורשעו היה צריך לתקן את הלקונה הזו בחוק. 

חברי כנסת בישראל לא ניסו לעשות את זה לאורך שנים. 

יסלח לי ח"כ לשעבר אופיר פז-פינס שניסה להעביר הצעה לתיקון החוק. 



מינוי יריב לוין לשר המשפטים


יש ניגוד עניינים לראש ממשלה נאשם או אפילו רק חשוד בפלילים במינוי שר משפטים, העשוי להשפיע על החקירות שלו. 

כל ראש ממשלה ראוי היה מדיר את עצמו ממינוי שר המשפטים או לחילופין ממנה מומחה שאינו פוליטיקאי. 

יריב לוין  שהכריז מלחמת חורמה על מערכת המשפט כבר לפני מינויו לתפקיד, מקורב ונאמן של מר נתניהו אינו מינוי סביר לתפקיד בהתחשב בכך שנתניהו נאשם בפלילים. 

התוצאה היא הפיכה משטרית שמטרתה העיקרית היא פגיעה במערכת המשפט. 

אצל לוין ורוטמן זאת אידיאולוגיה. 

אצל נתניהו זו עוד דרך לקידום אינטרסים אישיים. 


הנזקים למדינת ישראל ולאזרחיה בגלל ההפיכה המשטרית הם נוראים.

כך למשל, מדינת ישראל אינה נחשבת יותר למדינה דמוקרטית ודירוג האשראי שלה ירד וקרוב לודאי שימשיך לרדת. 

רק אתמול שמעתי ברדיו על סקר בקרב רופאים שיצאו להשתלמות ארוכה בחו"ל.

לפני היציאה לחו"ל כ-70% מהם אמרו שיחזרו לישראל. עכשיו יותר מ-50% אמרו שאינם מתכוונים לחזור לישראל בעשר השנים הקרובות.

75% מאלה שלא יחזרו, אמרו שלא יחזרו בגלל ההפיכה המשטרית.



מינוי איתמר בן-גביר לשר לביטחון לאומי


כמובן שמינוי איתמר בן-גביר לשר הממונה על המשטרה אינו ראוי. 

אף ראש ממשלה במדינה דמוקרטית לא היה ממנה עבריין מורשע במספר רב של עבירות חמורות לאחראי על המשטרה. 

קל וחומר, כאשר יש לו ניגוד עיניינים משום שהוא נאשם בפלילים ויכול להרוויח באופן אישי מהמינוי. 

תחשבו לרגע על שוטרים שהם אנשים נורמטיבים ואולי אפילו אנשים טובים. 

עבריין שהם נפגשו איתו כנחקר הוא עכשיו השר הממונה עליהם. 

בשונה משרי משטרה קודמים הוא הופך את עצמו למעין מפכ"ל על ומתערב בעבודת המשטרה. 

הוא מכתיב מדיניות פוליטית ואישית שלו לקצינים ולשוטרים. מי שמתיישר עם המדיניות מקודם. מי שלא מודח. 

ההדחה של עמי אשד, מפקד מחוז תל-אביב היא דוגמה בולטת. 

אשד הודח משום שלא הסכים למלא את בית החולים איכילוב במפגינים פצועים. 

מדיניות השר וגם מדיניות ראש הממשלה שמינה אותו הייתה לעודד אלימות שוטרים נגד מפגינים. 

גם ראש הממשלה וגם השר דיברו באופן גלוי על "לשבור להם את העצמות" או בביטויים אחרים המעודדים אלימות פיזית, שלא לצורך, כלפי מפגינים. 

האינטרס של בנימין נתניהו, "מר כיסא", לדכא הפגנות נגדו ברור לגמרי. 


לא ממלא את תפקידו

לא רק המינוי של בן-גביר אינו ראוי גם התפקוד שלו כשר הממונה על המשטרה. 

סיסמת "המשילות" הוכחה ככלי ריק. 

מתחילת כהונתו של בן-גביר בתפקיד עד 7 באוקטובר 2023 הפשיעה במגזר הערבי ובמגזר היהודי עלתה. גם לאחר שהמשבר החריף של האסון הגדול בתולדות מדינת ישראל התחלף במעין התרגלות למצב החדש, אין ירידה בפשיעה. 

כל ההישגים במלחמה בפשיעה, שהשגו בתקופת הכהונה של הממשלה קודמת (שר עומר בר-לב, סגן שר יואב סגלוביץ בעבר קצין משטרה בכיר) נמחקו. 

לא רק אני טוען שבן-גביר הורס את משטרת ישראל. 

גם כשלושים רבי ניצבים וניצבים בדימוס, שבוודאי מבינים הרבה יותר ממני בעבודת המשטרה, טענו את אותה טענה במכתב ששלחו לבנימין נתניהו ודרשו להרחיקו מהתפקיד. 


הבטחה לתת לשר סמכוית שמעולם לא ניתנו לשר משטרה בישראל

מסתבר שנתניהו, הנאשם בפלילים, הבטיח לבן-גביר, עבריין מורשע, להרחיב את הסמכויות שלו באופן שמשטרת ישראל עלולה להפוך למשטרה פרטית של בן-גביר. 

כמובן שבהבטחה הזו יש ניגוד עיניינים של נתניהו.


דימיון מסוים לאירופה של שנות ה-30 של המאה ה-20

המסוכנות של בן-גביר יותר גדולה ממה שחושבים. קל לראות את הדימיון למה שקרה בגרמניה של שנות ה-30 של המאה שעברה. 

 פרופ' משה צימרמן מתאר את הזלזול במסוכנתו של אדולף היטלר, כשחשבו שאם יתנו לו תיק בממשלה יקנו אותו. כולנו יודעים איך זה הסתיים.

גם על בן-גביר מדברים במונחים של "ליצן". הוא אינו "ליצן" אלא איש מסוכן. 

את מידת השפעתו בממשלה הנוכחית תיאר גדי איזנקוט כשקרא לו "ראש ממשלה חליפי". 

אינני חושד בבן-גביר שהוא יקים מחנות ריכוז להשמדת ערביי הגדה ורצועת עזה, אבל הוא עצמו אומר שיבצע טרנספר שלהם.

הדבר ההרסני הנוסף שהוא עלול לגרום זו מלחמת דת של מדינת ישראל נגד מיליארד מוסלמים בעולם כתוצאה מפרובקציות מכוונות במסגד בהר הבית. 

נזקים מתמשכים ליחסים עם מדינות בעולם זה חלק יומיומי בהתנהלותו. 



מסקנות


1. נתניהו מתעלם באופן שיטתי מניגודי עניינים שלו כנאשם בפלילים וכראש ממשלה.


2. בנוסף להקמת ועדת חקירה בנושא האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל שהחל ב-7 באוקטובר נדרשת גם ועדת חקירה בנושא ניגודי עניינים של נאשם בפלילים שהוא גם ראש ממשלה. 

ניגודי עניינים אלה מתייחסים למינוי של יריב לוין כשר משפטים ולהפיכה המשטרית וחמור יותר המיני של איתמר בן-גביר כשר הממונה על המשטרה, אי-הדחתו עקב כישלונותיו והניסיון לשנות את החוק בכיוון של הפיכת משטרת ישראל למשטרה פוליטית ו/או משטרה פרטית של איתמר בן-גביר. 

3. כפי שראינו כבר בנימין נתניהו ("מר אסונות") אינו מתייחס למסקנות של ועדות חקירה ממלכתיות המטילות עליו אשמה (אסון מירון, פרשת הצוללות).

קצת נאיבי לחשוב שהוא לא יתעלם ממסקנות ועדת  חקירה ממלכתית בעניין המלחמה הנוכחית ומה שקדם לה, שבוודאות תטיל עליו אשמה. 

יותר נאיבי לחשוב, שהוא לא יתעלם ממסקנות ועדת חקירה ממלכתית בעניין ניגודי האינטרסים שלו.


השערה: מדוע מתעלם נתניהו מניגודי עניינים?


זוהי רק השערה פרטית שלי. יתכן שהיא אינה נכונה. 

כבר כתבתי בפוסט: זיכרונות מניקולאה צ'אושסקו ואימלדה מרקוס על הדמיון בין בני הוזג נתניהו לזוגות אחרים בהיסטוריה. 

כנראה שפספסתי אז את ההקבלה למלך צרפת לואי ה-14 ואשתו מרי אנטואנט. אגב, שניהם מצאו את מותם במהלך המהפכה הצרפתית. 

למען הסר ספק, איני רוצה לראות הקבלה בין הזוג נתניהו לבין לואי ה-14 ומרי אנטואנט בהקשר של המוות. 

אני כן חושב, שככל שכהונתו ההרסנית של מר נתניהו תסתיים מוקדם יותר והוא יעלם לגמרי מהפוליטיקה הישראלית, כך יטב לאזרחי ישראל ולמדינת ישראל.  

מרי אנטואנט הייתה לא פחות מנותקת בני עמה מאשר שרה נתניהו היום.

כששמעה שלאזרחים צרפתים אין לחם לאכול אמרה: "מה הבעיה? אם אין לחם שיאכלו עוגות." 

בצדק או לא בצדק מיוחסת ללואי ה-14 האימרה "המדינה זה אני". 

האימרה הזו מתארת את התנהלותו הנוכחית של מר נתניהו. 

אם חושבים ש"המדינה זה אני" אז אין ניגודי אינטרסים. האינטרס שלי (של מר נתניהו) הופך להיות האינטרס של מדינת ישראל ואזרחיה.