מי הן מדינות ה-OECD הנכשלות בניהול משבר הקורונה ומדוע?

 

דוח מפורט של ה-OECD מציב את ישראל, ארצות הברית וברזיל בראש המדינות שנכשלות בטיפול במגפת הקורונה. 

אנסה להעלות השערות העשויות להסביר מדוע דווקא מדינות אלה נכשלות. 

את מדינת ישראל אני מכיר כאזרח. את ארצות הברית אי אפשר שלא להכיר ברמת עומק מסוימת.

טיילתי בה במשך חודש בעיקר בחוף המערבי ושבוע בניו יורק. ביקרתי בה במסגרת נסיעת עבודה בחוף המזרחי אליה הוספתי גם טיול. 

עבדתי הרבה מול חברות אמריקאיות והיו לי ויש לי קשרים אישיים עם אזרחים אמריקאים המתגוררים בארה"ב.

את ברזיל אני הרבה פחות מכיר ולכן אתחיל בהערת אזהרה ביחס לתקפות השערותיי ביחס לברזיל. 

מה אני לא ידעתי על ברזיל?

הכותרת הזו אינה מקרית כבר כתבתי כותרות דומות על אינדונזיה, אתיופיה וכותרת רלוונטית יותר על צ'ילה.

ממש לפני הקורונה טיילתי לראשונה בחיי בדרום אמריקה. הטיול התמקד בפטגוניה, כלומר: צ'ילה וארגנטינה. 

הביקור הקצר בברזיל כלל זמן קצר במפלי האיגואסו (צד אחד בארגנטינה וצד שני בברזיל) ויומיים בריאו בזמן הקרנבל. 

כמה דברים שלמדתי במהלך הטיול:

1. ברזיל היא המעצמה של דרום אמריקה.

2. יש בה תעשייה מפותחת בשונה ממרבית מדינות דרום אמריקה.

היא אחת מהמדינות היחידות בעולם המייצרות מטוסים. 

3. הדרום הוא אזור עשיר ומפותח יחסית. העיר הגדולה היא סן פאולו. בדרום מתגוררות הרבה משפחות שהדורות הקודמים שלהן שהיגרו מאירופה.

4. הצפון נקרא גם "אפריקה הקטנה" וגרים בו הרבה צאצאים של אנשים שהובאו בעל כורחם מאפריקה. הייתה תקופה שהיו בו ממלכות אפריקניות.

5. יש פערים כלכליים גדולים בין עשירים לעניים. 

ביקור בפאתי פבלה מקומית הספיק על מנת להבין את המשמעות.

הנשיא הנוכחי בולסונרו הוא אישיות מוחצנת וקורא לעצמו "טראמפ הברזילאי". בפוסט זה אתייחס אליו כאל חיקוי של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. 

מה מצפים אזרחים ממנהיגים בשעת משבר?

בפוסט ניהול משברים: מנהיגות ומחויבות דנתי גם בנושא זה. הסתמכתי על מאמר בשם Strategic Crisis Management, שפורסם אף הוא על ידי ארגון ה-OECD. 

במאמר נכתב שלאזרחים יש ציפיות מנהיגים המנהלים  משבר בשלושה תחומים: 

1. שקיפות (Transperency)

2. אחריות (Responsibility)

3. סטנדרט אתי גבוה (High Standard of Ethic)

בכל שלושת התחומים האלה מדורגים נשיא ארה"ב, נשיא ברזיל וראש ממשלת ישראל נמוך במיוחד. 

אזרחים שהציפיות שלהם מהמנהיגים שלהם נכזבו קשות, יטו פחות לשתף פעולה עם המנהיגים. 

מאפיינים של מנהיגי המדינות שנכשלו

1. האינטרס האישי לפני אינטרסים אחרים.

2. פוליטיקה לפני הכל.

3. אומרים את מה שנוח להם להגיד ולאו דווקא את מה שנכון.

ההיפך משקיפות. תמיד יתארו מציאות חלופית טובה יותר מהמציאות. תמיד יאשימו אחרים. מתבטאים בתדירות גבוהה ברשתות חברתיות.

5. פועלים ללא עבודת מטה מסודרת.

6. נוטים להתעלם מהמלצות מומחים ואנשי מקצוע.

7. שבירת כללים  מקובלים במדינה דמוקרטית

כך למשל, הנשיא האמריקאי טראמפ אמר שהוא לא מבטיח שיכבד את תוצאות הבחירות, אם יריבו ינצח. 

גם המלחמה המתמשכת של בנימין נתניהו נגד רשויות החוק בישראל (משטרה, פרקליטות, יועץ משפטי, בתי משפט וכיו"ב) היא דוגמה לשבירת כללים.

8. מתבטאים בחריפות נגד קבוצות באוכלוסייה

זאת על מנת להביא לתמיכה של קבוצות אוכלוסייה אחרות בהם.  

בזמני משבר יש צורך בהתלכדות סביב המשותף על מנת להתמודד ביחד עם המשבר. 

המסרים הפלגניים של המנהיגים פוגעים ביכולת הזו.

מה נדרש על מנת להצליח בהתמודדות עם נגיף הקורונה?

 

המנהיגים שמצליחים בהתמודדות הם אלו שפחות שמים את עצמם במרכז ושמים את המשבר של הקורונה במרכז.  

אלו שפועלים בשקיפות, אחריות ומהווים דוגמה אישית (סטנדרט אתי גבוה). אלו שמגלים מנהיגות ומחויבות.

הם מסוגלים לעבוד עבודת צוות, לקבל דעות של מומחים, להאציל סמכויות ולנצל יתרונות יחסיים של גורמים שונים.

באופן לא מפתיע, חלק ממנהיגי מדינות שמתמודדות היטב עם המשבר הן נשים, כמו אנגלה מרקל בגרמניה וראש ממשלת ניו זילנד.

להתכונן לאירוע אסון

 

אחד השלבים החשובים בתהליך של Crisis Management הוא שלב ההכנה (Preperedness). 

בפוסט זה אציג שני אירועים דומים, שניתן היה לצפות את התרחשותם, שבאחד נעשתה הכנה ראויה ובשני לא נעשתה הכנה ראויה. 

המשמעות של הכנה לא נאותה, הייתה אסון נורא שעלה בחיי כ-18,000 בני אדם ובנזק רב לרכוש. 

רעידת אדמה היא בדרך כלל אירוע שניתן לחזות באיזה אזור הוא יתרחש. גם שני המקרים שאציין הם מקרים שניתן היה לחזות שיתרחשו. לא בהכרח ניתן היה לחזות מראש את המועד המדויק ואת העוצמה המדויקת.  

רעידת האדמה באיזמיט בשנת 1999

רעידת האדמה באיזמיט באזור אנטליה בתורכיה הייתה בעוצמה של 7.4.

את האירוע הטרגי הזה זוכרים בישראל בגלל שתי נקודות הקשורות בנו.

הפעילות האפקטיבית במיוחד של יחידת חילוץ של פיקוד העורף, שנשלחה לסייע לתורכים, והנערה שירן פרנקו שחולצה, כנגד כל הסיכויים, אחרי מספר רב של ימים מתחת להריסות.

ניתוח שטחי של האירוע

על פי הויקיפדיה: "ההערכות הראשונות של כ-40,000 קורבנות התבררו כמופרזות, ובסיום פעולות החילוץ קבעו הרשויות הטורקיות כי מספר ההרוגים כתוצאה מרעידת האדמה עמד על 17,480 בני אדם ו-505 נעדרים. עם זאת, גם נתונים אלה מוטלים בספק וסביר שמספר ההרוגים גבוה בהרבה. לנתונים יש להוסיף מספר בלתי ידוע של חסרי קורת גג שאיבדו את חייהם במשך החורף של 1999-2000. מספר הפצועים הוערך ב-43,953 בני אדם ואילו מספרם של חסרי קורת גג הוערך בכ-600,000 (החששות הראשונים דיברו במיליון איש לפחות)."

ללא ספק אירוע אסון עם אובדן חיי אדם בהיקפים גדולים ונזקים אדירים לבריאות אנשים שנותרו בחיים ונזק כלכלי משמעותי.  אירוע העונה על ההגדרה של Crisis.

על פי הויקיפדיה, מודעות לרעידות האדמה באזור הייתה כבר משנת 1939.

המסקנה: הפתעה לא הייתה כאן אפשר היה להתכונן. 

באשר לסיבות האסון נכתב בויקיפדיה: " ממצאי המומחים וועדות החקירה העלו כי חייהם של רבים היו ניצלים וכי הנזק לרכוש היה מתון בהרבה, לו היו הנוגעים בדבר מקפידים על הוראות התכנון והבניה. העובדה כי מרבית הפגיעה בנפש וברכוש נגרמה בבנינים שנבנו בעשור שלפני רעידת איזמיט, חידדה את משמעות המסקנות בשים לב לכך שהוראות התכנון והבניה התקפות היו דומות למקובל באזורים סייסמיים דומים במערב (לדוגמה בקליפורניה). עיקר הזעם הופנה כלפי קבלני ומהנדסי הבניין מחד וכלפי השירות הציבורי והדרג הפוליטי מאידך, שהואשמו כולם ברשלנות פושעת, זילות חיי אדם ושחיתות." 

הערה: ההדגשה היא שלי ואינה במקור.

המסקנה: לא נערכו באופן סביר לאירוע של רעידת אדמה ולכן בניינים קרסו ואנשים רבים נהרגו או נפצעו בעיקר משום שנקברו תחת ההריסות.  

אחד העיתונאים בארץ תיאר את איכות הבנייה שם באופן ציורי (איני יודע האם הוא מדויק): קבלנים שמו חול במקום מלט משום שחול זול יותר.

רעידת אדמה בטאיוון

למרות שחיפשתי ערך בויקיפדיה על רעידת אדמה שהתרחשה בטאיוון, שעוצמתה הייתה דומה לרעידת האדמה באיזמיט, לא מצאתי. 

הסיבה פשוטה: לא התמוטטו בניינים לא היו כמעט נפגעים. הייתה רעידת אדמה ללא משבר. 

מדוע אירוע דומה לאירוע בתורכיה לא הביא לאסון? הטאיוונים הקפידו על בנייה לפי הוראות תכנון ובנייה המתאימות לאזור שידוע שיש בו רעידות אדמה. הם התכוננו נכון לאירוע אסון וכך הפכו את אירוע האסון הפוטנציאלי לאירוע שאינו אסון. 

בחזרה לימי הקורונה

טאיוון היא מדינה שהתמודדה טוב במיוחד עם התפשטות הנגיף. אחת הסיבות לכך היא ה-Adaptation Phase (ראו תרשים בתחילת הפוסט) לאחר התמודדות לא מוצלחת עם נגיף הסארס.  הטאייונים הפיקו לקחים.

הם היו מוכנים טוב מאחרים לנגיף הקורונה. שימו לב שעל אף הקרבה שלהם לאזור ווהאן בסין המגפה לא התפשטה לטאייון בגלל אמצעי מנע שנקטו בשלב מוקדם. 

הנתון המרשים: במדינה עם 23 מיליון תושבים יש 7 מתים בלבד.

בכתבה בעיתון דה מרקר על טאיוון נתקלתי בנתון מרשים נוסף: בעוד הכלכלות של רוב המדינות מתכווצות הכלכלה הטאייונית צפויה לצמוח השנה ב-1.5%.

זה נכון שהכלכלה של טאיוון היא מוטת היי-טק וענפי ההיי-טק נפגעו פחות אבל הנתון עדיין מרשים מאוד.

    

קורונה: התפטרות או סגר?

לפני מספר שנים התפטר שר הבריאות של צרפת. אף אחד עדיין לא שמע על COVID-19 המכונה גם קורונה. אימת אותן שנים היה נגיף האיידס. 

בצרפת נדבקו באיידס כמה אנשים שקיבלו עירויי דם. מהר מאוד התגלה שבבנק הדם בצרפת לא בדקו כמו שצריך תרומות דם. היו גם תורמים שהיו נשאי איידס. 

הכשל היה כשל ברמת אנשי ניהול ומקצוע בשטח. אף אחד לא חשד במעורבת של שר הבריאות. אף אחד לא חשב ששר הבריאות ידע על כך או היה אמור לדעת על כך. למרות זאת כבוד השר נהג כפי שצריך לנהוג: לקח על עצמו אחריות מיניסטריאלית על הכישלון והתפטר. 

על פי מבחן התוצאה אין ספק שמדינת ישראל נכשלה בהתמודדות עם משבר הקורונה. זה לא רק עניין בריאותי. זהו, לא פחות, גם עניין כלכלי. כמובן שיש קשר הדוק בין שני המשברים הללו.

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו היה צריך לקחת אחריות מיניסטריאלית על הכישלון ולהתפטר. במקום זה בחר להחליט על סגר הדוק במיוחד בניגוד לדעת המומחים.

את המחיר הכלכלי של ההחלטה האומללה הזו נשלם כולנו: 

תומכי ימין, תומכי שמאל ואנשי מרכז.

יהודים, ערבים ודרוזים.

דתיים, חילוניים וחרדים.

ילידי הארץ, עולים ממדינות חבר העמים ועולים מאתיופיה. 

לא דייקתי. כמה אנשים מהאלפיון העליון לא ישלמו את המחיר. 

הצעירים עלולים לשלם מחיר גבוה יותר מהמבוגרים.

ישראל 2020 וצרפת של ימי האיידס: ההבדלים

 עוצמת המשבר

בצרפת היה מדובר במשבר. בישראל מדובר ב-Crisis. ההבדל הוא ש-Crisis הוא משבר חמור. משבר עשוי להיות גם משבר לא חמור.

בצרפת היה מדובר בכמה עשרות או אולי מאות נדבקים ובצורך לזרוק מנות דם רבות מבנק הדם ולהימנע משימוש בהן.

בישראל מדובר ב-1,622 מתים (נכון ל-2.10.2020). מדובר גם במספר רב של חולים קשים. 

זה כולל משבר כלכלי מהחמורים ביותר שידעה המדינה ואולי אפילו החמור ביותר. כל משבר כלכלי מתורגם גם למשברים כלכליים אצל חלק מהמשפחות או חלק מהאנשים. יש המדברים על המשבר במונחים של "עשור כלכלי אבוד". 

זה כולל גם משברים נוספים שנמצאים פחות תחת הרדאר: אלימות במשפחה, גירושים, דיכאונות ואפילו התאבדויות, פגיעה חמורה בתרומות לעמותות המנסות לסייע לאנשים שבמצוקה ועוד. 

מעורבות של הדרג המדיני

מר נתניהו היה מעורב באופן אישי בניהול המשבר לכל אורך הדרך. אפשר לומר מעורבות יתר, שהחליפה בחלק מהמקרים את מעורבות המומחים. 

כך למשל במקום, שההסברה תבוצע על ידי אנשי מקצוע בתחום ההסברה, בחר מר נתניהו לדבר במקומם בכל מהדורת חדשות מרכזית בטלוויזיה ולהסביר לנו לשמור על היגיינה. 

שר הבריאות הצרפתי לא היה מעורב כלל באותו אירוע רשלני מתמשך. 

 

משך ניהול המשבר

משבר הקורונה מנוהל, לטעמי באופן כושל, במשך שבעה חודשים.

בצרפת היה מדובר בטווח זמן קצר של ניהול משבר. 

כשמשבר מנוהל לאורך זמן עלולים להיות יותר כשלים ניהוליים ועשוי להיות קל יותר להבחין בהם.

בפסקה הבאה אתייחס בקצרה לכמה מהכשלים.

כשלים בניהול משבר הקורונה: הבהקים 

רשימה חלקית בלבד. בפוסטים בבלוג שלי תוכלו למצוא התייחסות לכשלים נוספים.

1. הימנעות ממתן סמכויות לדרג מקצועי 

2. אי-הקמת מטה שבראשו איש מקצוע האחראי על ניהול המשבר  

בישראל חיכו זמן רב מדי עד שבסוף מונה פרויקטור. גם כשזה קרה לא אפשרו לו לקבל החלטות ענייניות המנותקות מהקשרים פוליטיים.

3. אי ניצול היתרונות היחסיים של גורמים במשק

למשל: צה"ל, קופות החולים, השלטון המקומי, משרדי ממשלה, בתי החולים, האוניברסיטאות.

4. לא הייתה הסברה

4. טיפול כושל במשבר הכלכלי 

יש ממי ללמוד בעולם משום שהיו מדינות שטיפלו במשבר הכלכלי כפי שצריך, למשל: גרמניה

דוגמאות: הוצאה לחל"ת כפוי, ערבות מדינה מזערית להלוואות.

5. מחדלים בסגר הראשון

ללא ספק, היה נכון לעשות סגר ראשון בתחילת המשבר. התוצאות היו בהתאם. 

בעיות מהותיות שצצו כבר אז:

א. לא היה ניצול נכון של הזמן שהרוויחו

מנכ"ל משרד הבריאות באותה תקופה, משה בר סימנטוב, אמר שבאמצעות הסגר מרוויחים זמן להיערכות. האמירה נכונה אלא מה הזמן שהורווח לא נוצל נכון. 

ב. שיקולים פוליטיים

למשל: הסרת מגבלות טיסות על טיסות מארצות הברית, שהביאו לארץ לא מעט חולי קורונה.

ג. תקנות מחמירות מדי וחסרות היגיון

במיוחד התקנה האווילית והמרושעת לפיה הורה יוכל לצאת החוצה רק עם ילד אחד ולא עם שניים.  גם מגבלות מרחק מהבית לא היו ממש הגיוניות. 

הרעיון היה להרגיל אזרחים לציית. התוצאה: אובדן אמון.

ביחד עם חוסר ההסברה, זה הביא לאכיפה משטרתית מגוחכת: צעיר העושה ספורט יחידני בפארק מקבל קנס. מנהל סופרמרקט צפוף, שעובדיו לא שומרים על תקנות משרד הבריאות לא מקבל קנס. 

האמירה שבגינה צריך להתפטר

בחודש מאי, החליט מר נתניהו להגיד לאזרחי ישראל שהקורונה בדרך להיעלם מחיינו והמליץ להם לצאת לבלות וליהנות.

ב-21  במאי פרסמתי פוסט שכותרתו: אחרי הקורונה לא מה שחשבתם. ב-3 במאי פרסמתי פוסט שכותרתו: סוף הקורונה מתקרב? - לא בהכרח סיכונים הם דינמיים.

בשני הפוסטים טענתי שמוקדם מדי להניח שהקורונה מאחורינו. 

על תחשבו שאני גאון הדור שחזה את מה שאחרים לא חזו. 

בסך הכל הסתמכתי על מקבץ פשוט של עובדות:

1. בניתוח הסיכונים שעשיתי באמצעות טכניקה של Scenario Analysis הצגתי תסריט של השפעת הספרדית. היה לה גל שני וגל שלישי.

2. בעיון מקרי בעיתונות מקוונת קראתי שרופאים בארצות הברית מזהירים מפני גל שני של קורונה. אני מנחש שגם בארץ היו כאלה.

3. חיסון עוד רחוק.

4. המומחים לא באמת יודעים מה קורה בעולם השלישי ואנחנו חיים בעולם גלובלי. בעולם השלישי כנראה המצב גרוע יותר. הגלובליזציה מהווה סיכון להדבקה גם בארצות אחרות. 

תאמינו לי שהיו הרבה אחרים שהבינו את זה לא פחות טוב ממני. 

ההמלצה השגויה בעליל של מר נתניהו, גרמה להחמרת המצב בארץ משום שהיו אנשים שהאמינו לו והיו אחרים שרצו להאמין לו.

לאחר שקרה מה שקרה האמירה ערערה את האמון בממשלה ובעומד בראשה והובילה ללא מעט הפרות של תקנות משרד הבריאות. 

חלק משמעותי מההחמרה של המשבר בישראל נגרם בגלל אמירה מופרכת זו.

ניהול כושל של המשבר הכלכלי

מר נתניהו אחראי גם על הניהול הכושל של משבר כלכלי שהוא אולי החמור בתולדות המדינה. גם בהקשר זה התעלמו ממה שאומרים מומחים. 

יש כאלה שחושבים שקיבל מענקים מהמדינה ואולי יקבל מענקים נוספים. יש ביניהם כאלה שלא ממש מבינים שבסוף הם יחזירו אותם וישלמו הרבה יותר ממה שקיבלו. 

אי אפשר כל הזמן לחלק כסף כשהגירעון התקציבי כל כך גדול.  

לחלק מהטעויות התייחסתי בפוסטים בבלוג שלי למשל לערבות מדינה מגוחכת על הלוואות של עסקים. למשל למודל הלא מוצלח של חל"ת כפוי. 

בשני המקרים הללו היה רק צריך ללמוד מה עושים במדינות אחרות על מנת לקבל החלטות טובות יותר. 

בגרמניה למשל, לא הוציאו לחל"ת במקום זה אומץ בהצלחה כבר בשנת 2008 במשבר הסאבפריים מודל של תשלום למעסיקים על מנת שימשיכו להעסיק עובדים. לא תמיד ההעסקה נמשכה בהיקף משרה מלא. עדיף צמצום חל"ת כפוי. גם עכשיו משתמשים במודל הזה בגרמניה.

ערבות המדינה להלוואות לעסקים במדינות מפותחות היא בסדר גודל של 60% מההלוואה. בישראל 15%. 

המחיר הכלכלי של הסגר הנוכחי

המחיר הכלכלי של הסגר הנוכחי נמדד בעשרות מיליארדי שקלים.

צריך להשוות מול חלופה של סגר המאפשר יותר פעילות של עסקים במגבלות התוו הסגול, כפי שהציעו המומחים. הפער בנזק הכלכלי הוא בסדר גודל של יותר מעשרה מיליארד שקלים. 

מר נתניהו מדבר על סגר מתמשך והדוק עוד יותר.

משבר כהזדמנות 

משבר הוא הזדמנות לשינויים חיוביים שבימים כתיקונם קשה להעביר אותם מסיבות פוליטיות ואחרות.

עושה רושם שגם את ההזדמנות הזו מר נתניהו מפספס.

אחד העקרונות החשובים על מנת לממש את ההזדמנויות שנוצרות בזמן משבר הוא חשיבה מחוץ לקופסה.

בפוסט שקישרתי אליו אני מצטט חוקר ותיק של מערכת החינוך הכושלת והיקרה של מדינת ישראל, המציע רעיונות מעניינים לשיפור.

אחד מהם הוא קיצוץ במספר שעות הלימוד. במדינות שלהן מערכות חינוך עם הישגים גבוהים בהרבה מהמערכת הישראלית, כמו פינלנד ודרום קוריאה, לומדים כמחצית מהשעות שלומדים בישראל. 

בתקופת הקורונה אפשר ואולי נדרש לבצע צמצום כזה בגלל הכורח ללימוד בקבוצות קטנות יותר של תלמידים. כך אפשר לא להגדיל את ההוצאות על תוספת מורים נוספים מחוץ למערכת. אחרי הקורונה אולי אפשר לשמר חלק מהשינויים.

מערכת החינוך היא רק דוגמה אחת. דוגמה אחרת שאני מכיר היא שינוי מהותי בלימודים בישיבות חרדיות. לא עוד תקציבים מנופחים לכל צעיר בריא שאינו רוצה לעבוד. מעבר מודרג למודל של יהודים חרדים בניו יורק ובלונדון, שרק מעטים מהם, אם בכלל, לומדים על חשבון המדינה. רובם עובדים לפרנסתם. 

אני בטוח שיש מספיק אנשים שידעו להצביע על תחומים רבים אחרים בהם ניתן לבצע שינויים מהותיים לטובה.

גם התנהגות לא נכונה של אזרחים

אין ספק שגם חלק מהציבור לא נוהג כמתבקש מהתייחסות רצינית למשבר הבריאותי הקשה. 

כיצד אני מתנהג? אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט: השפעת הקורונה: ההיבט האישי שלי. 

באופן כללי, אני שומר על ריחוק חברתי, נמנע ממקומות סגורים או צפופים וחובש מסיכה. 

אבל כשאני עושה ספורט יחידני אני פוגש הרבה אנשים שמתנהגים כאילו אין קורונה. 

חלק מההתנהגות הזו נזקף לחובת הממשלה (הנחיות משתנות וסותרות, חוסר הסברה, אכיפה בררנית, דוגמה אישית שלילית וכיו"ב).

חלק אחר נזקף לחובתם של אנשים שמסכנים את עצמם ואחרים. 

אבל זה לא יכול לשמש כעלה תאנה לניהול כושל של המשבר על ידי מר נתניהו והממשלה שהוא הגרום המרכזי לכישלון.

השורה התחתונה

בנימין נתניהו והממשלה בראשה הוא עומד נכשלו בטיפול במשבר הקורונה ובמשבר הכלכלי. עליו לקחת את האחריות המיניסטריאלית ולהתפטר.

קורונה: חזרה ל-Scenario Analysis

 

כאשר מדובר ב-Crisis Management של משברים שהם ברבורים שחורים, Scenario Analysis היא טכניקת ניהול סיכונים מתאימה במיוחד.

כשיודעים מעט מאוד על משבר בונים תסריטים אפשריים. חשוב במיוחד לבנות תסריטי קיצון. צריך לנסות לייחס הסתברויות להתממשות תסריטים. בדרך כלל ההסתברויות להתרחשות תסריטי קיצון נמוכות.  לאט, לאט משנים ומעבים את התסריטים על פי המידע שנאסף וגם מנסים לתת הערכות גסות פחות להסתברויות.

בתחילת משבר הקורונה, בחודש מרץ, ביצעתי  Scenario Analysis. באפריל דנתי בהשלכות שלו על פי התפתחות המגפה והמשבר הכלכלי. 

בסוף ספטמבר הגיע הזמן לנסות להתייחס לתסריטים תוך הטמעת המידע שהצטבר. 

זכרו שתסריט הוא הערכה בלבד. גם ההסתברות להתרחשותו היא לרוב הערכה גסה. 

תסריט ה-Best  Case שלי ממרץ כבר לא איתנו. על פיו הקורונה הייתה נעלמת תוך חודש-חודשיים. 

הצגתי שני תסריטי מגפות אחרים: תסריט ביניים של "שפעת החזירים" ותסריט קיצון של "השפעת הספרדית". 

שניהם עדיין איתנו. ההסתברות להתרחשות תסריט של מגפה הדומה להם עלתה. 

תסריט "שפעת החזירים" ב-2009 ו-2010

נראה, לכאורה, שתסריט זה הפך לתסריט Best Case. 

מספר המתים מ"שפעת החזירים" היה בין 151,000 ל-575,000. 

הסטטיסטיקות שנתקלתי בהם נכון להיום (30 בספטמבר) כוללות יותר ממיליון נפטרים בעולם מ-COVID-19. רוב מקרי המוות מ"שפעת החזירים" היו של אנשים בקבוצות סיכון, בדומה למה שקורה היום.

ב"שפעת החזירים" נדבקו בין 11% ל-21% מאוכלוסיית כדור הארץ. התסריט הזה אומר שצריך להיזהר מהידבקות. אנשים בקבוצות סיכון צריכים להיזהר במיוחד.

ההסתברות להתרחשות תסריט כזה היא נמוכה. צפו לגרוע יותר.

תסריט "השפעת הספרדית"

אנחנו רחוקים מתסריט הקיצון הזה של בין 20 מיליון ל-50 מיליון מתים בעולם. זה לא מבטיח שלא נהיה עם שיעורי תמותה בסדר גודל דומה. 

אנחנו יודעים שהיא נמשכה בעוצמה במשך שנה (עם תקופה של שיעור תחלואה נמוך). אנחנו יודעים שהיו שלושה גלים, שהשני והשלישי היו קטלנים יותר מהראשון.

בשונה מה-COVID-19 מתו ממנה בעיקר צעירים ובריאים.

תהינו האם יהיה גל שני של המגפה הנוכחית? הוא כבר איתנו. בגל השני של "השפעת הספרדית" הייתה עליה בתמותה ובתחלואה בספטמבר ואוקטובר. 

האם זה מה שיקרה בעולם גם במגפה הנוכחית? 

הגל השלישי התחיל בפברואר. האם גם במגפת הקורונה יהיה גל שלישי?

הערה לגבי סטטיסטיקת הנפטרים

המספר ב-Worldometer הוא מספר מדויק. זה לא אומר שהוא נכון. זה כן אומר שהוא מוטה כלפי מטה.

בהערכה גסה הייתי אומר, שהמיליון עלול להיות גם בסדר גודל של 2.5 מיליון. 

בהקבלה לטווח של 20 מיליון עד 50 מיליון מתים מ"השפעת הספרדית".  

האם מישהו משוכנע שמדינות עולם שלישי יודעות בכלל לספור את מספר המתים? קרוב לוודאי שלא. יש שם הרבה מתים שלא נספרים. 

האם מישהו מאמין לנתונים של דיקטטורות שיש לשלטונות אינטרס להציג תחלואה נמוכה בהרבה ממה שיש?

אפילו משרד הבריאות בישראל "שכח" כמה עשרות אזרחים ותיקים שנפטרו מקורונה וצרף אותם לסטטיסטיקה כמה חודשים מאוחר יותר.  

אנחנו עדיין לא קרובים לתסריט "השפעת הספרדית" אבל מי יודע מה יהיה בגל השלישי בחורף?

מה למדנו על הקורונה מאז הפוסט שלי במרץ?

בעיקר למדנו שאנחנו לא באמת יודעים מה זה. נשארה רמה גבוהה של אי-וודאות. אי-וודאות זו צריכה להיות מתורגמת כתוספת הסתברות לתסריטים פסימיים. 

השפעות בריאותיות ארוכות טווח

מחקרים וגם השטח מגלים שיש לפעמים נזקים בריאותיים מתמשכים גם אחרי שמחלימים מהקורונה. חלקם מתייחסים גם לא-סימפטומטיים, שלכאורה אינם חולים.

מדובר בנזקים לריאות, ללב ולמוח. היות שהקורונה איתנו רק קצת יותר מחצי שנה, קשה לדעת האם הנזקים הפיכים והאם הם מתמשכים. לא מדובר בנזקים לכל חולה. 

לנזקים מתמשכים עלול להיות מחיר שנגלה אותו רק בעוד מספר שנים. 

חיסון? לא כל כך מהר

ההערכות והפרסומים של בעלי עניין על חיסון בטווח זמן קצר הופרכו. טווח זמן של שנה עד שנה וחצי מהיום הוא הרבה יותר ריאלי.

צריך לזכור שאין די במציאת חיסון. ישנם תהליכי אישור שאורכים זמן לא קצר ויש גם זמן עד ליכולת לייצר את החיסון בהיקף נרחב וגם שאלה של מחיר לצרכן. 

אלה שדיברו במרץ על חיסון עדרי כבר מדברים על זה פחות או שאינם מדברים על זה כלל משום שנפטרו מקורונה.

השלכות כלכליות ארוכות טווח

אלו שדיברו על התאוששות כלכלית בשנת 2022 כבר התקדמו כמה שנים בתחזית להתאוששות. 
יש גם כאלה המדברים על עשור אבוד. 

ההכרח בהוצאות ממשלתיות לעזרה למשפחות ועסקים קורסים העלה את הגירעונות של מדינות לרמה חסרת תקדים.   

תסריט ריאלי נכון להיום

באיזשהו מקום ברצף בין התסריט של Worst Case ("השפעת הספרדית") לבין התסריט של Best Case ("שפעת החזירים"). 

יש לי את הרושם שמי שחושב שזה יהיה קרוב יותר לתסריט ה-Best Case הוא כנראה אופטימי מדי.

מלחמת יום הכיפורים מזווית ראייה של ניהול משברים

 

הרמטכ"ל דוד אלעזר בהתייעצות בפיקוד צפון ב-10 באוקטובר 1973
מקור התמונה: ויקיפדיה

היום (28.9) הוא יום הכיפורים. כפי שב-11 בספטמבר כתבתי פוסט על סדרת פיגועי טרור קשים בארצות הברית, שאירע באותו תאריך בשנת 2001, כך אני כותב היום על מלחמת יום הכיפורים.

בני הדור שלי אינם זקוקים להסבר על מלחמת יום הכיפורים הם חוו אותה על בשרם, כולל אובדן חברים ו/או בני משפחה שנהרגו. לצעירים יותר הוספתי קישור לערך בויקיפדיה העברית.

מהזווית התאורטית של ניהול משברים, הכשלים העיקריים במלחמה זו היו בשלב ההכנות או ההיערכות לאירוע אסון. 

מהבחינה הזו יש דימיון חלקי בין מלחמת יום הכיפורים לבין פיגועי ה-11 בספטמבר. גם לפני ה-11 בספטמבר הרשויות האמריקאיות היו יכולות להיערך טוב יותר על מנת למנוע פיגועים או לפחות להקטין את הנזקים באופן משמעותי.

יש דימיון רב יותר בין מלחמת יום הכיפורים לבין  המקרה של Crisis בכור האטומי בפוקושימה ביפן: בשני המקרים הייתה היערכות כושלת במיוחד למקרה אל אירוע אסון. בשני המקרים היה מספיק מידע מקדים על מנת להבין שאירוע כזה יקרה בהסתברות גבוהה. 

היכן כשלנו בשלב ההכנה מלחמה?

אתחיל בכשל המהותי ביותר: הכחשת הסיכון. הכחשת הסיכון היא המפתח להרבה כשלים שהתרחשו. הסיכוי שהם היו מתרחשים היה הרבה יותר קטן ללא הכחשת הסיכון. 

כשמלמדים בקורס ניהול סיכונים, מלמדים שיש מספר אסטרטגיות לטיפול בסיכונים. 

אפשר לבחור בכל אחת מהן או בשילוב של כמה מהן. הדבר היחיד, שמלמדים, שאסור בתכלית האיסור, הוא הכחשת הסיכון (Risk Denial). 

זה בדיוק מה שנעשה בשני אירועי האסון האלה: התנהלו כאילו לא יכול להתרחש אירוע אסון.

התעלמות מסיכון שקל לזהות אותו

השלבים בתהליך ניהול סיכונים כוללים זיהוי, ניתוח והערכת הסיכונים. 

בשני המקרים מדובר בסיכון שקל מאוד לזהות אותו.

אולי יותר קשה לנתח ולהעריך אותו, אבל כל הערכה תצביע על כך שמדובר בסיכון ברמת חומרה גבוהה שחיוני לטפל בו. 

בשלב זה צריך לסווג אותו כסיכון השייך ל-Crisis Management ולא לניהול סיכונים רגיל.

התעלמות מהתראות מקדימות

ישנן דרכים לחזות התקרבות אירוע אסון. רעידת אדמה, למשל, הוא משבר שקל לחזות את מועד התרחשותו. לא תמיד קל לחזות את העוצמה של הרעידה החזקה במיוחד בה דנים.

העיר מקסיקו סיטי היא בסיכון לרעידות אדמה חמורות. המקסיקנים הקימו מרכז לחיזוי מראש על מנת להיערך לפני התרחשות האירוע. 

אין ספק שמה שהמקסיקנים יודעים לעשות גם היפנים יודעים לעשות. התראה מוקדמת הייתה. זה הספיק לתושבים בסמוך לכור אטומי אחר, שעמד בדרישות הבטיחות, להסתתר בתוך הכור על מנת שלא להיפגע מהצונאמי שבא אחרי רעידת האדמה. 

לחזות מלחמה

כנראה שיותר קשה לחזות מלחמה מאשר רעידת אדמה, אבל לפני מלחמת יום הכיפורים היו התראות מודיעיניות והתראות אחרות שצפויה מתקפה מצרית וסורית בזמן סמוך למלחמת יום הכיפורים. אלי זעירא, ראש אמ"ן, בחר להתעלם מהן כמידע לא אמין ולא להציף את המידע לרמטכ"ל דוד אלעזר ולממשלה. 

התוצאה הייתה מתקפה שהייתה הפתעה לדרג הביטחוני ולדרג המדיני והישגים רבים לצבאות המתקיפים בשלבים הראשונים של הלחימה. שלא תהיה טעות: הישגים להם זה יותר הרוגים ופצועים בצד שלנו, שלא לדבר על פגיעה בציוד צבאי וברכוש.

אופוריה או "לי זה לא יקרה"

התפיסה  "לי זה לא יקרה" שכיחה במדינת ישראל. מאוד מפתיע, שגם יפנים נהגו כך בהקשר של הליקויים הבטיחותיים בפוקושימה. בפוסט על הכור בפוקושימה תוכלו לקרוא התייחסות להרבה התראות בנושא חוסר בטיחות בכור, כולל מגורמים מחוץ ליפן. משום מה בחרו לטאטא את ההתראות מתחת לשטיח ולהתעלם מהן. 

בישראל הייתה אווירה של אופוריה אחרי הניצחון המוחץ במלחמת ששת הימים. היא תורגמה למסקנה נמהרת: אחרי המפלה צבאות מדינות ערב לא יעזו לתקוף. 

ברמה המדינית

ראש הממשלה, גולדה מאיר, סירבה להיענות לבקשתו של אנואר סאדאת, נשיא מצרים, לדבר על הסכם שלום.

שר הביטחון משה דיין אמר: ש"עדיפה שארם א שייך ללא שלום על שלום בלי שארם א שייך".

סאדאת הבין שלא יזכה להישגים מדיניים ללא הישגים צבאיים ונדחף למלחמה.

ברמה הצבאית

להלן הבהקים של כותרות בלבד מתוך הפיסקה "כשלים עד לקבלת הידיעה על המלחמה" מתוך הערך בויקיפדיה על מלחמת יום הכיפורים:

1. "יחידות מחסני החירום היו ברמה נמוכה ולא היו כשירות לספק את הציוד הצבאי כשהוא מוכן ללחימה ובמהירות הנדרשת." 

 

2. "חיל חיל השריון לא הטמיע תרגולות להתמודדות עם טילי נ"ט אף על פי שהיה ידוע שמצרים והסורים הצטיידו בהם." 

3. "בעקבות מלחמת ששת הימים הוחלט על צמצום סד"כ חיל הרגליים ועל השקעה נמוכה בו וכן על אי השקעה בחיל התותחנים."

4. "חיל האוויר הניח שיתנו לו 48 שעות להשמדת מערך הנ"מ של האויב, אולם, בפועל נאלץ להיכנס ללחימה ללא הכנה כזו וממילא לא יכול היה לפעול באופן יעיל באזורי הלחימה שהיו מכוסים באש נ"מ צפופה."

5. "אמצעי הצליחה העיקרי של צה"ל היה גשר הגלילים, שהפעלתו התבססה על ההנחה שצה"ל יושב על קו התעלה. אולם בעקבות הצליחה המצרית היה צורך לגרור את הגשר תחת אש אל התעלה, והתוצאה הייתה שהצליחה בוצעה בשלבים הראשונים באמצעים אחרים."

6. " גם לאחר שהתקבלה ידיעה חד משמעית על פתיחת מלחמה היא לא הועברה לכוחות בשטח, אלא ניתנה התרעה על "חידוש האש" וכדומה."  

7. "פיקוד דרום לא הכיר ולא הפנים את תוכנית המלחמה המצרית שכללה צליחה בחזית רחבה בעומק מוגבל של עד 10 ק"מ ". 

איני מתיימר לרדת לעומקן של הטעויות בהכנה הלא מתאימה לקראת אירוע האסון של מלחמת יום הכיפורים 

נדמה לי שבהקשר התיאורטי של הכנה לאירוע משבר,  הבאתי די והותר על מנת להראות שההכנה לפני התרחש האירוע לא הייתה ראויה.

דבר חשוב שני ואולי מובן מאליו, צריך להיערך מראש לאירוע אסון העלול להוביל למשבר.

לקחים

השלב הבא אחרי ההיערכות שלפני אירוע אסון הוא שלב הטיפול באירוע. 

נדמה לי שהשלב הזה בוצע באופן סביר או אפילו יותר מסביר במהלך מלחמת יום הכיפורים. 

השלב האחרון הוא לאחר סיום המשבר: הפקת לקחים והיערכות לאירועים עתידיים דומים ואפילו אירועים שונים. 

הלקחים צריכים לשנות את תוכנית ההיערכות לפני אירוע משבר עתידי דומה ואת תוכנית ההתמודדות עם אירוע כזה אם וכאשר הוא יתרחש.

נדמה לי שאפשר לחשוב גם על התאמת היערכות למשברים אחרים על סמך הלקחים מהמשבר הזה. כמובן, מציאת ההקבלה בין אירוע משבר מסוג זה למשברים מסוג אחר ובהיקף אחר, למשל: משברים אישיים. 

ככל שהשוני בין אירוע זה לבין האירועים שאת ההיערכות לקראתם מנסים להתאים גדול יותר, כך קשה יותר להתאים.

ככל שהשוני גדול יותר מסתכנים בגזירה שווה מוטעית המובילה למסקנות שגויות. 

משבר הקורונה והמשבר הכלכלי הנלווה

על ההקבלה בין משבר הקורונה לבין מלחמת יום הכיפורים בשלב ההיערכות למשבר כבר עמדתי במאמר במקום אחר בחודש אפריל: יום כיפורים רפואי?

   

נדמה לי שבשלב של התמודדות עם המשבר תפקדו הרבה יותר טוב במלחמת יום הכיפורים מאשר במשבר הקורונה הנוכחי. לחלק מההתמודדות הלא נאותה התייחסתי במספר פוסטים בבלוג "לכלכל בתבונה".

 

ה-11 בספטמבר 2001

מגדלי התאומים בוערים. מקור התמונה: ויקיפדיה

זה קרה בדיוק היום (ה-11 בספטמבר) לפני 21 שנים. הייתי בישיבת וידאו בבנק לאומי עם עובדי ספק פיתרון למערכת מחשוב בחו"ל. מישהו אמר שהיה פיגוע של התרסקות מטוס על אחד ממגדלי התאומים. המנהל של הישיבה ביטל את זה כשמועה בלבד. 

אחד המשתתפים, שיש לו משפחה בניו יורק, היה יותר מודאג. הוא עקב אחרי הדיווחים. כשאושר שמטוס שני התרסק על המגדל השני ממגדלי התאומים הוא ביקש להפסיק את הישיבה. 

על פי הויקיפדיה, פיגועי ה-11 בספטמבר הם "סדרה של פיגועי התאבדות שהתרחשו בארצות הברית ונחשבים לפיגועי הטרור הגדולים והקטלניים בהיסטוריה. קרוב ל-3000 אנשים נהרגו בפיגועים. 

האסון הנורא הזה הוא אחת הדוגמאות שאני מביא במסגרת הרצאות וסדנאות שהכנתי בימים אלה בנושא ניהול משברים (Crisis Management). 

המשברים עלולים להיות משברים עולמיים, משברים מדיניים ומשברים משפחתיים ואישיים. כמעט תמיד אירוע סיכון חמור מביא לכמה משברים. בדוגמה של פיגועי ה-11 בספטמבר מדובר במשבר ברמה הלאומית של ארצות הברית. 

מדובר גם במשבר קשה לחברות רבות שמשרדיהן היו במגדלי התאומים. לא רק להן. גם לחברות אחרות. כך למשל, חברות ביטוח שהיו אמורות לפצות עסקים מבוטחים ואנשים מבוטחים בסכומים גבוהים בהרבה ממה שציפו על פי התחשיב האקטוארי.

ברמה האישית ומשפחתית אין ספק שהיו משברים קשים למשפחות שאיבדו את יקיריהן או שבני משפחתם נפצעו בפיגועים. 

משבר הקורונה

גם משבר נגיף הקורונה (COVID-19) מורכב ממשברים ברמות שונות. הרמות הברורות והבולטות הן כמובן הידבקות ומחלה והמשבר הכלכלי. יש גם לא מעט היבטים אחרים, למשל: משברים אישיים של מפוטרים ומוצעים לחל"ת כפוי, משברים של עצמאיים וחברות ועוד. 

משבר בזוגיות הוא תופעה כלל עולמית. גם בזוגות החיים יחדיו שנים רבות. התוצאה היא עליה בשיעור הגירושים. שלטונות סין, המודאגים מהעלייה בשיעור הגירושים, כפו על הרוצים להתגרש תקופה של צינון לפני הגשת הבקשה.

כמובן שיש גם לא מעט משברים אישיים.

הבהקים ביחס לתוכן הסדנאות וההרצאות

זיהוי סיכונים

בשלב זה אין הבחנה בין סיכון רגיל לסיכון חמור שהתרחשות אירוע סיכון עלולה להביא למשבר.

הערכת סיכונים

איזה מהסיכונים או אילו צירופי אירועי סיכונים הם מספיק חמורים על מנת להגדיר אותם כמשברים.

הכנות מראש להתמודדות עם אירוע משבר

איך אפשר לנסות להתכונן לאירוע כזה לפני התרחשותו. כמובן שיש הבדלים גדולים בין סוגי סיכונים.

התמודדות בזמן התרחשות אירועי משבר

אופן התמודדות עם אירועי משבר. גם על בסיס ההיערכות המוקדמת. 

הפקת לקחים לאחר המשבר

תוכנית ההתמודדות העתידית עם משבר זהה או דומה או עיקרון כללי של התמודדות התקף גם לסוגי משברים אחרים. 

משברים שקשה להיערך אליהם מראש

יש משברים שניתן להיערך אליהם מראש באופן ספציפי, למשל: רעידת אדמה באזור שיש בו רעידות אדמה בתדירות גבוהה או משבר נישואים בנישואים מרובי חיכוכים ומריבות. 

יש כאלה שהם ברבורים שחורים, שכמעט בלתי אפשרי להיערך אליהם באופן ספציפי מראש.

נדמה לי שגם פיגועי ה-11 בספטמבר וגם משבר הקורונה הם מהסוג הזה. 

זה שכמעט בלתי אפשרי להיערך אליהם באופן ספציפי מראש, לא אומר שאי אפשר היה לעשות צעדי התמודדות מראש. כך למשל, ייתכן שסידורי ביטחון הדוקים יותר היו יכולים למנוע את כל הפיגועים או את חלקם. 

השקעה נאותה מראש במערכת הרפואה מגדילה את היכולת שלה להתמודד עם העומס של מגפת הקורונה. 

אי הוודאות מקשה גם על ההתמודדות בעת התרחשות אירוע המשבר.

ניהול משברים: מנהיגות ומחויבות

 

מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסטים קודמים התייחסתי לעקרונות ניהול משברים: ניצול יתרונות יחסיים וחשיבה מחוץ לקופסה. פוסט זה מתייחס למאמר מעניין שפורסם לפני מספר שנים על ידי ה-OECD. 

המאמר עוסק בניהול משברים ברמה של מדינות וברמה עולמית, אבל נראה לי שהוא תקף גם לרמה של ארגונים ואולי אפילו לרמה של משפחות.

אגע בשני היבטים הקשורים זה בזה: השינויים בדפוסי אירועי Crisis ומנהיגות ומחויבות (Leadership and Commitment). 

הדפוס החדש של אירועי משבר

דפוס המשברים החדש הוא מורכב וקשה יותר מהדפוס הקלאסי של המשברים. 

גורמים התורמים לו  

עיור (אורבניזציה) 

הגורם לצפיפות אוכלוסייה. צפיפות כזו עלולה, למשל, להגדיל את שיעור ההידבקות במגפות ואת נזקי פיגועי טרור.

גלובליזציה 

גלובליזציה גורמת לתלות של כלכלות של מדינות שונות זו בזו. 

היא גם מביאה ליותר מגע בין אוכלוסיות שונות בגלל ריבוי הטיסות והנסיעות בין ארץ לארץ.

המשמעות:

1. משבר בכלכלת מדינה אחת משליך על מדינות אחרות.

2. סיכויי הידבקות גדולים יותר במחלות.

התחממות כדור הארץ 

התחממות כדור הארץ גורמת למזג אוויר קיצוני יותר. מזג אוויר קיצוני יותר מגדיל את תדירות ואת עוצמת אסונות הטבע. 

מאפייני דפוס המשברים החדש

משברים ידועים פחות

לפעמים סוג של ברבור שחור. לפעמים סתם משברים פחות צפויים.

המשמעות: 

1. קשה יותר להתכונן למשברים מראש.

2. קשה יותר להגיב נכון ומהר למשברים.

תדירות גדולה יותר של משברים

הפרשי הזמן בין משבר למשבר מתקצרים. דוגמה לכך הן הפרשי הזמן בין מגפות עולמיות ההולכים ומתקצרים.

המשמעות:

1. צורך להתמודד עם יותר משברים.

2. צריך להיערך מראש למצבים בלתי צפויים שליליים ולהניח שהם עלולים להתרחש.

דוגמה מכלכלת המשפחה: יש צורך בהגדלת החיסכון המיועד לבלת"מ.

משברים מורכבים יותר וחוצי גבולות

המשברים מורכבים יותר. לפעמים משבר אחד בה ביחד עם משבר אחר. התוצאה המצטברת היא יותר מסכום הנזקים של כל אחד מהם בנפרד.

המשמעות:

1. נדרש תיאום עם יותר גורמים המטפלים במשבר. 

2. קשה למצוא ערכים משותפים ומטרות משותפות.

3. נדרשת הבנה כוללת של מהות המשבר. 

אחת מדרכי ההתמודדות עם המורכבות היא מרכזים לאומיים לטיפול במשברים. המרכזים מנסים, בין השאר, לדאוג לשפה משותפת ולכלים משותפים, בהם ישתמשו גורמים שונים המטפלים במשבר, כל אחד מהזווית שלו.

במאמר של ה-OECD תוכלו לקרוא על כמה דוגמאות מעניינות של מרכזים כאלה.

גורמים המקשים על ממשלות לנהל משברים

1. הדפוס החדש של המשברים 

הדפוס החדש, שתואר בהרחבה קשה יותר לטיפול.

2. מעורבות של יותר גורמים בניהול המשבר

בנוסף לכך שהמשברים חוצי גבולות ולכן מדינות שונות מעורבות בטיפול במשבר, יש גם חברות שונות התלויות זו בזו במסגרת שרשרת הספקה או במסגרת של תלויות אחרות זו בזו.

יש גם עמותות שונות, רובן בעלות כוונות טובות,  הפועלות גם בעת משבר.

גורם נוסף הוא הציבור (האזרחים) שיש לו דרישות ברמה הגבוהה ביותר מהמנהיגות שלו. הדרישות נובעות גם מהעומס הרגשי והלחץ בו נתון הציבור.

את האפקט של הציבור על קבלת ההחלטות מעצימים הערוצים של האינטרנט והדיגיטל בכלל והרשתות החברתיות בפרט.

הביקורת על המנהיגים מוצאת ביטוי מהיר ובעל תפוצה גדולה.

המנהיגים חוששים מזה, אחרי שכבר ראו כמה תקדימים, כמו "האביב הערבי". 

השורה התחתונה: מנהיגים ממתקשים יותר לנהל משברים. המשברים קשים ומורכבים יותר והדרישות והציפיות גבוהות יותר.

מנהיגות ומחויבות

הציפיות של האזרחים מהמנהיגים, על פי המאמר, הן בשלושה תחומים:

1. שקיפות (Transperancy)

האזרחים מצפים לשקיפות בהחלטות. זה משתלב היטב בצורך בהסברה ובמודעות.

2. אחריות (Responsibility)

קבלת החלטות שקולות המביאות בחשבון את טובת ציבור האזרחים.

3. סטנדרט אתי גבוה (High Standard of Ethic)

סטנדרט אתי גבוה כולל הימנעות מהחלטות על פי אינטרסים זרים ואינטרסים אישיים. הוא כולל כמובן גם דוגמה אישית.

החשש של מנהיגים הוא, שיקבלו החלטות לא נכונות,  שיפגעו בהם בעתיד.

על פי המאמר, החשש של מנהיגים שאינם עומדים בדרישות האלה הוא גדול יותר.  

משבר ה-COVID-19

המשבר הנוכחי של וירוס הקורונה והמשבר הכלכלי הנלווה אליו, וסיכונים נוספים המתווספים לשני המשברים הגדולים הללו, הוא דוגמה טובה להמחשת הטענות במאמר.

יש מנהיגי מדינות שאינם עומדים בדרישות שצוינו בפסקה הקודמת. למרבה הצער, נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הוא דוגמה למנהיג כזה.

יש מנהיגים, למשל: אנגלה מרקל, בגרמניה, שעומדים בדרישות הנ"ל. 

הדוגמה האישית באה לידי ביטוי גם בוויתור על חלק מהמשכורת ובוויתור על הטבות אחרות בעת קשה לאזרחים.

אתם מוזמנים לחשוב לבד: האם במדינת ישראל המנהיגים עומדים בדרישות אלה?