סיכוני קורונה: פוסט אישי

 

פוסט זה הוא פוסט אישי לאחר שנמצאתי חיובי בבדיקת קורונה. מטרת הפוסט היא לסייע לאחרים להימנע, ככל שניתן, מהסיכון של הידבקות בקורונה.

 

 רקע אישי בהקשר של הימנעות מסיכוני קורונה

 

כמומחה לניהול סיכונים, ניסיתי להבין גם את הסיכונים האישיים הניצבים בפני בהקשר של מגפת הקורונה ולהיערך על מנת להימנע מהסיכון שבהידבקות. 

כתבתי פוסטים רבים על היבטים אחרים של משבר הקורונה.

כך למשל, התייחסתי להיבט הכלכלי , לסיכונים בריאותיים לאזרחים ותיקים ולנושא של חיסונים. 

הקורונה שינתה את חיי כולנו. חלק מהשינויים הם בלתי הפיכים. 

היא גם השפיעה באופן קשה עלי באופן אישי הרבה לפני שנדבקתי בה.

איך קרה שנדבקתי?

נקטתי באופן שיטתי באמצעי זהירות: חבשתי מסיכה בכל מקום שחויבתי לעשות זאת. לפעמים גם במקומות שלא הייתי מחויב בכך, למשל: בשוק מחנה יהודה בין גלי הקורונה. שמרתי, ככל שניתן, על ריחוק חברתי. מיעטתי להשתמש בתחבורה ציבורית ובמקום זה הלכתי יותר ברגל. התחסנתי בשלושה חיסונים וקבעתי תאריך לחיסון רביעי: ה-10.1.

זן האומיקרון הוא כידוע זן המדבק הרבה יותר מקודמיו.

על פי ניסיון במדינות אחרות, ההערכה המקובלת היא שבישראל ידבקו 2 מיליון עד 4 מיליון אנשים. 

ביום שלישי לפני שבוע הגעתי לאוניברסיטה העברית ללמד שיעורי ברידג'. 

את השיעור פתחתי באזהרה, שזן האומיקרון הוא מדבק מאוד ודרשתי מכל המשתתפים לחבוש מסיכות בכל מהלך השיעור. הוספתי שגם אני אחבוש מסיכה במהלך השיעור.

בנוסף הרחקתי את השולחנות זה מזה. ביום שישי התקשרו אלי ממשרד הבריאות. אמרו לי שאחת התלמידות הובחנה כחיובית לקורונה. המליצו לי להיבדק. חיכיתי לתוצאת בדיקת ה-PCR במשך 8 שעות יותר מיומיים (הובטחה לי תוצאת בדיקה תוך 48 שעות). 

התוצאה הייתה חיובית. הייתי זמן מועט ליד השולחן בו שיחקה אותה תלמידה. כל הזמן חבשתי מסיכה ובכל זאת נדבקתי. 

תלמידה שישבה בסמוך לחברתה החיובית דיווחה לי שתוצאת הבדיקה שלה הייתה שלילית. ללמדכם, שלא בהכרח משך השהות ליד חולה קורונה הוא הקריטריון הבלעדי להדבקה. 

אפשר ללמוד גם, שאין די במסיכה ואין די בחיסונים על מנת להבטיח שלא להידבק בקורונה בכלל ומזן האומיקרון בפרט. 

כרגע אני בבידוד בדירתי החדשה. הספקתי להיערך חלקית למעבר לדירה החדשה. נתקלתי בקשיים בהתחברות לאינטרנט, שרק היום פתרתי אותם. זאת הסיבה להיעלמות שלי מהעולם המקוון בימים האחרונים. 

ההמלצות שלי

1. עשו כל מה שניתן על מנת שלא תידבקו בקורונה.

התחסנו. שימרו על ריחוק חברתי ככל שניתן. הימנעו בשבועות הקרובים ממקומות בהם יש התקהלות של הרבה אנשים.

2. הביאו בחשבון את האפשרות שתידבקו גם אם תנקטו בכל אמצעי ההגנה.

כפי שלמדתי מניסיוני האישי, גם כשנוקטים הכל אמצעי הזהירות עלולים להידבק. כשאחד מכל שלושה ישראלים צפוי להידבק באומיקרון, גם מי שנוקט באמצעי זהירות נמצא בסיכון להידבק.

3. אם נדבקתם, עשו את מה שדורשים מכם לעשות.

אל תנסו לקצר את הדרך. עדיף לספוג את ימי הבידוד ולא להדביק אחרים ולסכן אותם וגם אתכם. 

4. נסו לנתח את המשמעויות האישיות העלולות להיות להידבקות במגפה.

מדובר הן במשמעויות בטווח קצר והן במשמעויות בטווח ארוך. 

בפוסט הבא אתייחס למסקנות שלי ביחס למשמעות לגבי עצמי.

 

 

סיכון: השפעת שערי מניות גבוהים על פיזור ההשקעה

 

בהשקעה בבורסה לניירות ערך יש סיכונים. בורסאות עולות ויורדות ומשקיעם לפעמים מפסידים. בעיקר כאלה שלא מחשבים נכון את הסיכונים שלהם ונכנסים לפניקה כאשר מתממש סיכון. 

על הסיכונים של שערים גבוהים בהרבה מהערך הכלכלי של חברות כתבתי במספר פוסטים בבלוג שלי "לכלכל בתבונה", למשל: הפער בין שוק ההון והכלכלה.  

ההתמקדות הייתה בשערים גבוהים, שאינם מבטאים את שוויה האמיתי של החברה. 

ככל שהמכפיל, מדד המתאר במובן מסוים את היחס הזה, גבוה יותר, הסיכון גדול יותר.

 

השקעה במדדים והשקעה במניות ספציפיות

מחקרים תמכים בטענה, שמשקיעים שנצמדו למדדים, כמו: S&P 500, השיגו תשואות טובות יותר בממוצע ממשקיעים, שהתמקדו במניות ספציפיות. 

יותר קל לטעות ביחס למניה בודדת מאשר ביחס למדד. הבעיה בקשר למדדים היא אילו מדדים לבחור ואיזה משקל לתת לכל אחד מהם. 

פיזור

אלמנט חשוב שהופך את ההשקעה במדד לטובה יותר הוא הפיזור. פיזור על מספר גדול של חברות מקטין את הסיכונים.

הלל בש, מרצה לניהול סיכונים באוניברסיטת בר אילן ובמרכז האקדמי לב, חושב שלא בהכרח מה שהיה הוא שיהיה. הוא רואה הקטנה משמעותית בפיזור במניות שבמדד S&P 500. משקלה שלכל מניה במדד נגזר משווי השוק היחסי שלה. לטענתו, שערי כמה מניות של חברות הייטק גדולות, כגון: Appel, עלו בתלילות כזו כך שהן מהוות חלק גדול בהרבה מהמדד מאשר בעבר.

לקריאת המאמר המלא, שכתב הלל בש בעיתון המקוון ביזפורטל, לחצו כאן.

 

 

 

התמודדות עם זן האומיקרון של נגיף הקורונה: מודל כלא אלקטרז

 

כלא אלקטרז. מקור התמונה: ויקיפדיה

הייתי כלוא בבית סוהר ולא סתם בית סוהר. זה היה בכלא אלקטרז בסן פרנסיסקו, הידוע כאחד מבתי הכלא הקשים בארצות הברית.

אם לא הייתי מספר שזה היה בשנת 1984, אפשר היה לחשוב שהייתי אסיר. הכלא נסגר בשנת 1963. 

במסגרת טיול בחוף המערבי בארצות הברית השתתפתי גם בסיור מודרך בכלא המפורסם. 

בסיום הסיור שאל המדריך את המשתתפים מי מוכן להיות כלוא באחד מתאי הצינוק לעשר דקות? 

הייתי בין אלה שבחרו להתנסות בחוויה הלא ממש נעימה של להיות לבד בתא קטן וחשוך. דמיינו לעצמכם איך הרגיש אסיר שהיה בתא כזה שבוע או שבועיים?

 

מיתוסים באלקטרז

 

המדריך המעולה ניפץ כמה מיתוסים מהסרטים. בוב סטראוד, איש הציפורים מאלקטרז, לא היה בחור חביב. הוא רצח ואנס.

המדריך הטיל ספק באמיתותן של הבריחות המוצלחות מהכלא, על פי הסרטים.

אלה שברחו, כנראה טבעו, בדרכם הארוכה והקפואה מהאי אלקטרז לחוף.  

לדעתו, יש שחיינים מקצוענים שמסוגלים לעבור את שני הקילומטרים האלה, אבל אחרים כנראה יתקשו לשחות במיים הקפואים ויסיימו את דרכם במצולות האוקינוס. 

 

תפיסת הניהול

 

לאסיר יש מעט זכויות בסיסיות שהוא מקבל (אוכל, שתייה, מיטה וכיו"ב). על מנת לקבל דברים נוספים עליו להרוויח אותם באמצעות התנהגות טובה. 

למשל, אם אסיר רוצה לעבוד בכלא הוא צריך להתנהג טוב באופן עקבי. 

מי שאינו מתנהג על פי הדרישות, מוענש על כל עבירה. העונשים נעשים חמורים יותר ככל שמספר הפרות המשמעת גדל. מהר מאוד מוצא את עצמו בתא הצינוק, שביליתי בו עשר דקות או בתא דומה. כשההתנהגות הלא טובה חוזרת זמן הצינוק גדל.

מה הקשר בין מודל אלקטרז לבין האומיקרון?

אני מומחה לניהול סיכונים לא לפנדמיות. אני שומע את המומחים מתארים את המצב בהקשר של זן הקורונה החדש באופן הבא:

1. הזן החדש מדבק הרבה יותר מקודמיו.

2. עמידות החיסונים כלפיו נמוכה יותר משום שנגיף מהזן הזה עבר יותר מוטציות מאשר זנים קודמים. במחוסני בוסטר כ-75% בהשוואה למעל ל-90% בזן שקדם לו.

גם מחוסנים נדבקים. כולל מחוסנים בבוסטר. 

 

3. מספר החולים במדינות אירופה, דנמרק למשל, גבוה בהרבה מאשר בזנים הקודמים. כמובן, שהמצב בדרום אפריקה הרבה יותר גרוע.

 

4. כשיש הרבה יותר נדבקים יש יותר חולים. גם יותר חולים קשה. לצערי, גם יותר מתים.

 

5. קרוב לוודאי שאינו אלים יותר מקודמיו. ייתכן שאפילו פחות אלים, אבל את זה לא ממש יודעים בשלב הנוכחי.

המסקנה של המומחים היא, שבמדינת ישראל, שמצבה היום טוב בהרבה בהשוואה לרוב המדינות, צפוי גל תחלואה גדול בחודשים פברואר ומרץ. 

שאלת המפתח היא כיצד נערכים על מנת להקטין אותו במידת האפשר?

אפשר להגיד "יהיה בסדר" ו"לי זה לא יקרה"  ולהסתפק בצעדים מינימליים. 

אפשר להגיד זה לא נוח וזה עולה הרבה כסף, אבל נדרשת היום היערכות מיטבית לפברואר-מרץ.

יש בעולם כאלה שנערכים מראש למשבר שעלול להתרחש בהסתברות גבוהה. 

כך למשל, ממשלת מקסיקו, הקימה מרכז להיערכות מראש לרעידת אדמה במקסיקו סיטי. ניתן לחזות רעידת אדמה ימים או שבועות מראש, באמצעות מכשור ססמולוגי מתאים. זה הצעד הראשון בהיערכות של המרכז לרעידת אדמה במקסיקו. כשצפויה רעידת אדמה בעוצמה גבוהה מתחילים מיד להיערך.

 

במדינת ישראל צריכים להיערך לסיכון של פברואר-מרץ קשים.

מזווית של ניהול סיכונים, בהחלט סביר שצריך לנקוט בגישה מחמירה יותר מאשר הגישה היום. 

את המודל הניהולי של כלא אלקטרז' צריך ליישם בנושאים מסוימים, למשל: טיסות נופש לחו"ל. 

היישום פשוט מבחינה טכנית. קשה מבחינה פוליטית וכלכלית. 

במודל כזה אין יותר מדינות אדומות. כל המדינות אדומות. על מנת לצאת מהרשימה האדומה צריך להוכיח מיגור של קורונה.

אנלוגיה לתחום אחר

כיועץ לכלכלת המשפחה אני נתקל לא פעם במשפחות עם מאזן הכנסות-הוצאות שלילי. לפעמים אין ברירה אלא לנקוט בצעדי חיסכון קיצוניים לא נעימים ולא נוחים על מנת להימנע מהתרסקות כלכלית.

הערת שוליים

אל תטעו. אני מבין לליבם של אלה הרוצים לנפוש או לטייל בחו"ל. אני כואב את כאבם של מדריכי טיולים נפלאים שהדריכו אותי בפטגוניה, באינדונזיה, בבהוטן ובמדגסקר. איני אדיש למצוקתם של אחרים שפרנסתם נפגעת שוב.   

חבל לי שגם ממני נמנע לטייל במקומות מרתקים, שלולי הקורונה בוודאי הייתי כבר מבקר בכמה מהם.  

לצערי, כנראה שהמחיר של המשך ההתנהלות הנוכחית בכלל, וגם בתחום זה, עד שיתרחש משבר הוא גבוה מדי.

ומה עם דובאי? 

לונדון אולי לא מחכה לי. דובאיי תחכה לי עד שהעולם ישתלט על הקורונה. 

 

 

 

 

קורונה הגל החמישי: האם אנחנו מתקרבים לתסריט ה-Worst case ?

 

בסדרה של פוסטים ניסיתי לנתח את סיכוני הקורונה באמצעות שימוש בטכניקה של Scenario Analysis. התסריט של ה-Worst case שבניתי היה תסריט השפעת הספרדית. 

המגפה נגרמה על ידי נגיף קטלני, שבמשך כשנה (אפריל 1918 עד אפריל 1919) גרם למותם של בין 20 מיליון ל-50 מיליון כמעט בכל רחבי העולם. 

אנחנו עדיין לא שם, אבל אנחנו כבר לא מאוד רחוקים. 

הנתון הרשמי של כ-5 מיליון נפטרים, לא נראה ממש סביר.

גם לפני שקראתי מאמר בעיתון "אקונומיסט", חשבתי שהנתון מוטה כלפי מטה.  

ההבדל ביני לבין ה"אקונומיסט" הוא, שהם ארגון עם משאבים ויכולות, שאין לי. הם פיתחו מודל לאמידת טווח מספר הנפטרים מהמחלה. המודל משתמש בכלים של Machine learning והתוצאות והמודל גלויים לארגונים אחרים, כולל ארגון הבריאות העולמי. 

הם גם משווים נתוני תמותה כוללים בשנה שלפני הקורונה לשנים של הקורונה. כשהפער גדול משמעותית ממספר המתים המדווחים בגלל קורונה, הם רואים בפער כולו את המספר המשוער של הנפטרים מהמחלה.

 

המסקנות של האקונומיסט

 

הנתון הרשמי של כ-5 מיליון נפטרים מוטה באופן קיצוני כלפי מטה. המספר האמיתי כנראה קרוב ל-17 מיליון. כפי שהצגתי בתחילת הפוסט נתונים על טווח רחב של מספר מתים מהשפעת הספרדית, גם המודל של האקונומיסט מדבר על טווח. הטווח שהם מצאו לפי המודל שלהם הוא בין 10.3 מיליון נפטרים ל-19.5 מיליון נפטרים.

דיווחים מוטים כלפי מטה במדינות

על פי המאמר ב"אקונומיסט", במדינות עניות הדיווחים הם בדרך כלל מוטים יותר כלפי מטה מאשר במדינות המפותחות. 

במאמר מופיעות הערכות ביחס לדיווחי חסר במדינות מסוימות. 

דוגמאות: 

בבולגריה מספר הנפטרים מקורנה הוא בערך פי2  מהמדווח.

ברוסיה פי 3.5.

בהודו המספר המדווח הוא רק עשירית ממספר הנפטרים האמיתי מהמחלה.

המסקנות שלי

נחייה בצל הקורונה עוד זמן רב. הנתונים הנוכחיים, גם אלו של האקונומיסט, עדיין רחוקים מנתוני תסריט השפעת הספרדית. 

צריך להביא בחשבון שבמאה השנים שעברו מאז היה גידול משמעותי במספר בני האדם החיים על פני כדור הארץ.

פוסטים קודמים

האם יהיה גל רביעי של מגפת הקורונה? 

בזמן הגל הרביעי של הקורונה: האם אנחנו קרובים למימוש תסריט ה-Worst case ? 

קורונה: חזרה ל- Scenario Analysis

עוד נקודות דמיון בין השפעת הספרדית לבין הקורונה

קורונה: Scenario Analysis מעודכן לקראת תחילת החיסונים

ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה בתקופת קורונה: Scenario Analysis

אחרי הקורונה לא מה שחשבתם

 

 

כופרה: מדוע "שירביט" ו"הלל יפה"?

 

על מנת לענות על השאלה בכותרת אתחיל בתיאור שני סוגי פורצים לבתים.

 

מקצוענים

 

הם עושים תחקיר מוקדם. המקצוענים יפרצו לדירה או  לבית שבו יש כספת בה מאוחסן כסף רב או פריטים בעלי שווי כספי רב (זהב, יהלומים, תכשיטים יקרים וכיו"ב). 

קרוב לוודאי שזהו בית מוגן יותר מבתים אחרים בסביבתו ולכן קשה יותר לפרוץ אליו. אם מצליחים לפרוץ, יש שכר לעמלם הגדול יותר של הפורצים. 

השורה התחתונה: המקצוען בוחר את יעד הפריצה כיעד שבו יש נכסים גדולים יותר הניתנים לגניבה ולא את היעד הקל ביותר לפריצה.

 

מסוממים וחובבנים אחרים

 

מסומם זקוק לכסף לסמים. הוא עלול לפרוץ לדירות. הוא מסתובב בשכונה ומחפש את הבית הפחות מוגן מאחרים. משום שאליו קל יותר להיכנס. 

כשמישהו משאיר את הדלת של ביתו פתוחה לא נעולה והשכנים נועלים את דלת ביתם, קרוב לוודאי שהמסומם יפרוץ לדירתו.

כשדלת אחת עשויה מחומרים לא עמידים ודלתות השכנים מסיביות יותר הוא יפרוץ לאותה דירה משום שזה קל יותר.

כשמנעול הדלת פשוט בהשוואה למנעולים של דלתות דירות אחרות הוא עלול לנסות לפרוץ לדירה. 

כשדלת מרפסת פתוחה לרווחה והדירה בקומת קרקע הוא עלול לבחור דווקא בדירה זו כיעד לפריצה. 

השורה התחתונה: החובבן בוחר כיעד לפריצה את היעד הקל יותר לפריצה ולאו דווקא יעד שיש בו רכוש משמעותי הניתן לגניבה. 

האנלוגיה ל"שירביט" ול"הלל יפה"

מתקפת הכופרה על מערכות חברת הביטוח "שירביט" ובית החולים "הלל יפה" בחדרה נעשתה מטעמים כלכליים. הפורצים ביקשו כסף תמורת המידע. 

נכון, הם אינם מסוממים, אבל מודל ההתקפה שלהם דומה יותר למודל הפורץ החובבן מאשר למודל הפורץ המקצוען. מישהו השאיר את הדלת פתוחה או לא מוגנת מספיק מפני התקפות סייבר.

 

מדוע "שירביט" ולא חברת ביטוח אחרת?

 

"הפרס" (כופר) על פריצה למערכת של חברת ביטוח גדולה עשוי להיות גדול יותר: יש יותר נתונים על יותר לקוחות, יותר נתונים רגישים.

במדינת ישראל יש חברות ביטוח גדולות הרבה יותר מ"שירביט". יש להן יותר הכנסות, יותר רווחים ומגוון רחב הרבה יותר של מוצרי ביטוח. 

אז מדוע דווקא "שירביט" ולא הראל, הפניקס, מגדל, כלל ביטוח או מנורה?

התשובה היא כנראה כי למערכות המחשוב של שירביט היה קל יותר לפרוץ. 

 

מדוע  "הלל יפה" ולא בית חולים אחר?

 

בישראל יש בתי חולים גדולים יותר מ"הלל יפה". כמובן שהם מחזיקים יותר נתונים על חולים, יותר נתונים רגישים וכנראה שגם מגוון גדול יותר של נתונים. 

 אז מדוע לא בוצעה או לא הצליחה בביצוע התקפה על מערכות של בתי חולים כמו רמב"ם, תל השומר, איכילוב, הדסה ושערי צדק? 

אותה התשובה שבפסקה הקודמת המתייחסת לשירביט:
כנראה כי למערכות המחשוב של "הלל יפה" היה קל יותר לפרוץ. 

מה צריכים לעשות לקוחות?

 

כמו בכל דבר צריך לנהל סיכונים. כשבוחרים חברה או ארגון שנותן שירות המבוסס גם על נתונים אישיים רגישים של לקוחות צריך להתייחס גם לסיכון של מתקפת סייבר. 

אחת האסטרטגיות לטיפול בסיכון הזה היא הימנעות (Avoidance).

האם לנקוט באסטרטגיית הימנעות או לא? זוהי שאלה התלויה בהקשר ספציפי. 

עתידנות: האם יהיו מבחני ריסוק?

בעולם הרכב ניתן להעריך רמת בטיחות. רמת הבטיחות תלויה במספר רב של גורמים, כגון: אביזרי מיגון ומבחני ריסוק.

בהקשר זה, מבחני ריסוק הם רשמיים והמידע מפורסם וידוע לכל. 

האם  בעתיד יהיו מבחנים, רצוי אחידים ואובייקטיביים,  ככל שזה ניתן, ביחס לרמת ההגנה ממתקפות סייבר שמספקים ארגונים?

האם אלה יהיו נתונים שמפורסמים ונגישים ללקוחות?

אני מקווה שכן אבל אין ספק שריסוק מכונית הוא תהליך פשוט בהרבה מאבטחת מידע בארגון ולכן קל יותר לביצוע ולכימות.

 

 

 

 

 

 

 

 

Long Covid וצרות אחרות

 

מקור התמונה: ןיקיפדיה

 

 גילוי נאות

אין לי ידע ומומחיות ברפואה או באפידמיולוגיה ולכן הניתוחים שלי הם מזווית ראייה של ניהול סיכונים. 

אני מתייחס לאמירות ולמחקרים של מומחים בנושאי הקורונה כמיטב יכולתי הלא-מקצועית כבסיס לניהול סיכונים.

מומחים המופיעים בכלי התקשורת

בערוצי הטלוויזיה הישראלית השונים רואיינו מומחים בנושא הקורונה בהקשר של לימודים בבתי ספר. 

הם נדרשו להתמודד עם הנושא בהקשר של פתיחת מערכת החינוך. הטיעון שהוצג להם היה, שאין בעיה שילדים יידבקו בקורונה: הם חווים את זה קל ואחרי כן יהיו מחוסנים. 

יותר ממומחה אחד הסביר שזה אינו רצוי. שניים מהם, בערוצי תקשורת שונים, קרוב לוודאי ללא תיאום מראש, אמרו שאם היה מדובר בילדים שלהם היו עושים הכל על מנת שלא יידבקו.

 

מה יודעים המומחים?

 

כשאומרים שילדים חווים את הקורונה ברמה קלה זוהי טענה סטטיסטית.  

אציג אותה מעט יותר מדויק: אחוז נמוך יותר של ילדים ובני נוער מאשר מבוגרים בכלל ואזרחים ותיקים בפרט, יחלו ללא סימפטומים או עם סימפטומים קלים של המחלה.  

שיעור המתים מקורונה בין הילדים ובני הנוער יהיה קטן משמעותית מאשר שיעורם באוכלוסיות אחרות. 

יהיו ילדים שיחלו קשה במחלה. לצערנו, יהיו גם כאלה שילכו לעולמם בטרם עת.

לא רק המומחים יודעים את זה. גם כאלה שמכירים את הנתונים.

 

השפעות ארוכות טווח

 

המומחים החוששים ממחלת קורונה אצל ילדים יודעים גם מעט על ההשפעות הנ"ל הנקראות Long Covid. המונח מתאר תסמינים ברמות חומרה שונות הנמשכים גם חודשים אחרי שמחלימים מקורונה. 

כצפוי, גם אצל ילדים ובני נוער עלולים להופיע תסמינים כאלה.

התסמינים האלה נמשכים במשך יותר משלושה חודשים. 

תסמינים שכיחים, על פי הויקיפדיה: " עייפות קיצונית, כאבי ראש, קוצר נשימה, תתרנות, כאבי שרירים, חום נמוך, בעיות בתפקוד הקוגניטיבי ("ערפל מוחי"), נשירת שיער ואובדן שיניים". 

שיעור החווים תסמינים כאלה מבין החולים לא ברור לי. בויקיפדיה (על סמך מקור המצוטט שם) מדברים על 10% עד 20% מהחולים. 

מחקר שנעשה באוניברסיטה העברית בירושלים מדבר על 46% מהחולים שחוו לפחות תסמין אחד לפחות גם חצי שנה אחרי המחלה.

במחקר מקיף, שנעשה באוניברסיטת אוקספורד, נמצא כי 37% מהחולים סבלו מתסמין אחד לפחות אחרי חצי שנה.

משרד הבריאות בישראל ערך מחקר סטטיסטי על Long Covid בילדים.

הממצא המרכזי המתאים גם למחקרים בעולם הוא שיש לקורונה השפעות ארוכות טווח לא רק על מבוגרים אלא גם על ילדים. ככל שגיל הילדים עולה גדלה שכיחות התסמינים.

 

מדוע לא יודעים מספיק על Long Covid?

 

1. לא עבר מספיק זמן מאז שבני אדם חלו והחלימו, באופן חלקי או באופן מלא.

כשמדברים על תסמינים ארוכי טווח זה פרמטר חשוב. 

2. לא נעשו מספיק מחקרים כדי להגיע למסקות מדויקות.

המסקנה היחידה, שאפשר לדבר עליה בוודאות, היא שעשרות אחוזים מהמחלימים סובלים מ-Long Covid בטווח של שישה חודשים מההחלמה. 

3.לא ברורים ההבדלים בין זני קורונה שונים בהקשר זה.

לא ברור האם שכיחות, היקף וסוג הסימפטומים של Long Covid אצל מי שחלה בתחילת הקורונה ואצל מי שחלה בקורונה מזן דלתא בתקופה האחרונה דומים או שונים. 

השערה סבירה היא, שבזנים חדשים אלימים יותר יהיו גם יותר סימפטומים ובדרגת חומרה גבוהה יותר מאשר בזנים פחות אלימים.

 

צרות אחרות

 

Long Covid  אינה הצרה היחידה לאחר שחולים בקורונה. יהיו מקרים, לא רבים, אבל קשים של השלכות אחרות, לפעמים קשות, של המחלה. 

זה יכולה להיות תסמונת פוסט קורונה, שהביאה לאחרונה למותו של מער בן 16.

זו יכולה להיות דלקת נדירה בשריר הלב, כמו במקרה של בחור בן 26 ללא מחלות רקע ונפטר ממנה. 

זה יכולה להיות בעיה קשה בלב במקרים נדירים אצל ספורטאים בזמן מאמץ בפעילות ספורטיבית. 

קרוב לוודאי שיכולות להיות גם השלכות  בריאותיות אחרות, נדירות, שאני לא שמעתי עליהן וייתכן גם שהמומחים לא בהכרח נתקלו בהן או נתקלו בהן ולא קישרו בינן לבין המחלה. 

מסקנות של מנהל סיכונים

רצוי לנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת להימנע מהידבקות ממחלה. 

אמצעים אלה כוללים גם התחסנות, שמירה על ריחוק חברתי, כשזה אפשרי, ועטיית מסכה בחללים סגורים ובמקומות צפופים.

 

סיכוני קורונה: התקפת Cyber

 

מקור התמונה: ויקיפדיה

כידוע צרות באות בצרורות. גם סיכונים נלווים לקורונה. אחד הסיכונים שפחות מקושרים לקורונה הוא הסיכון להתקפת Cyber על ארגון. 

הסיכון הזה היה קיים עוד לפני משבר הקורונה אבל המשבר העצים אותו. סקרים מדברים על כ-30% עד 40% מהארגונים שנתקלו בדרישות כופרה. 

חלקם לא נענו לדרישות ולא התרחש נזק משמעותי, ולכן לא שמענו על הדרישות הללו.  

 

BYOD כמשל

 

BYOD הן ראשי תיבות של: Bring Your Own Device.  

הן מתארות מצב בו נתקלו ארגונים בעשור האחרון. ככל שהמחשוב התפתח כך גדל מספר העובדים שיש ברשותם אביזרי מחשוב פרטיים, כגון: מחשבים אישיים ניידים וטלפונים חכמים. העובדים השתמשו באביזרי מחשוב פרטיים גם במקום העבודה. 

השימוש במכשירים פרטיים היה נוח לעובדים ולא פעם גם תרם להעלאת התפוקה שלהם ושל הארגון כלו.

היה לזה גם מחיר. 

המחיר היה קושי בשליטה של הארגון באביזרי המחשוב המשמשים את עובדיו. 

 

מדוע השליטה ב-BYOD פחותה?

כשהמעביד סיפק לעובדים את כל ציוד המחשוב שלהם, הציוד היה ציוד תקני והתוכנות, שהותקנו בו, היו לרוב ידועות יותר לארגון. 

הארגון היה יכול לתחזק ולשדרג את החומרה ואת התוכנה באופן אחיד.  

כשכל עובד מביא ציוד משלו מגוון הציוד גדול הרבה יותר. התוכנות אינן אחידות וחלקן לא עדכניות. על אותו מחשב פרטי עשויות להיות מותקנות גם תוכנות שאינן קשורות לעבודה. 

נקודות תורפה משמעותית היא אבטחת מידע. את הציוד והתוכנה התקניים של הארגון מתחזקים אנשי מקצוע בתחום אבטחת מידע. את ציוד המחשוב הפרטי מתחזק כל עובד על פי יכולתו, כישוריו והמודעות שלו לנושא אבטחת מידע. 

ה-Trade Off באבטחת מידע

ה-Trade Off הוא תמיד בין נוחות בעבודה ופרודוקטיביות, הנגזרת ממנה, לבין אבטחת מידע. צריך למצוא נקודות איזון שבה בכל זאת תהיה אבטחת מידע טובה מספיק ולא תהיה פגיעה משמעותית ביכולת לעבוד. 

 

דוגמה כושלת ל-Trade Off לא נכון מוכרת מפרויקט חידוש מערכות המחשוב של ה-CIA לאחר מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001. מסוכני ה-CIA נשללה גישה לאינטרנט שהייתה חיונית לעבודתם. 

 

למרבית המזל, היה מי שעצר את הפעלת המערכות ממש לפני שהוחלט להפעילן וביקש חוות דעת של מומחים בתעשייה ובאקדמיה. 

העבודה מרחוק בזמן הקורונה

העבודה מרחוק בזמן משבר הקורונה מציבה בפני ארגונים בעיות דומות לבעיות, שהציב השימוש ב-BYOD לפני כעשור. יש הבדל אחד משמעותי: סדר הגודל הוא הרבה יותר גדול. 

 

הפעם העובד עובד מהבית ומשתמש בכל המחשוב הביתי שלו ולא רק באביזר אחד שהוא מביא איתו לעבודה. הכוונה היא גם לרשתות מקומיות ביתיות ולחיבור לאינטרנט. 

גם הפעם לא הכל תקני, גיוון הציוד והתוכנה גדול יותר מאשר בתוך הארגון ורמת האבטחה תלויה לא מעט בעובד ולא בארגון. 

כפי שכבר למדנו, המודעות של עובדים לאבטחת מידע היא במקרים רבים החוליה החלשה באבטחת מידע. 

 

התקפות Cyber על ארגונים בימי קורונה

אני לא היחיד שיודע את מה שכתבתי בפסקה "עבודה מרחוק בזמן הקורונה". גם אלה שרוצים לבצע מתקפת Cyber כלפי ארגונים יודעים את זה לא פחות טוב ממני.

התוצאה היא שחלק ניכר מהמתקפות על ארגונים מתבצעות דרך התקפה של מערכות המתחברות למערכת הארגונית מבתים פרטיים של עובדים. 

ב-Webinar של  חברת PECB בו השתתפתי הזכירו מומחים נתון שנתקלו בו בסקרים או במחקרים: כ- 30% מהתקפות ה-Cyber על ארגונים הן דרך המחשבים הביתיים. 

כיצד נמנעים מהתקפות או מקטינים את הנזק?

ב-Webinar של חברת PECB דיברו על שלוש דרכים עיקריות:

1. היערכות של הארגון כנגד מתקפות

זוהי הדרך המקיפה ביותר להתמודדות אבל היא גם זו הדורשת יותר זמן ואמצעים. צריך להיות מומחה או צוות מומחים שמטפלים בנושא, צריך לבצע סקרים ביחס לאופן בו עובדים מתחברים מהבית, לתת הנחיות והדרכה לעובדים וליצור מודעות לסיכוני מתקפות. צריך לדווח ולעקוב אחרי מה שקורה באופן מתמשך ושיטתי.

2. Penetration Tests 

זוהי דרך מהירה וזולה יותר. מביאים מומחים שבניסיון חדירה מסודר ושיטתי מנסים למצוא את נקודות התורפה. 

ב-Penetration Test מאתרים נקודות תורפה והארגון עשוי לטפל בהן לפני שמתבצעת מתקפת Cyber.

3. Ethical Hacking

האקרים חיוביים העשויים לגלות נקודות תורפה ולהציף אותן לארגון. 

אין מדובר בתהליך שיטתי כפי שנעשה ב-Penetrartion Tests. 

האמת היא שרצוי לפעול בארגון באמצעות כל סוגי האמצעים, שצוינו לעיל, במקביל. 

בלא מעט מקרים כדאי להתחיל ב-Penetration Test בטווח זמן קרוב ככל האפשר.