בניהול סיכונים יש שני סוגי טיפולים בסיכון:
1. Controls לפני התרחש אירוע סיכון
נקיטת צעדים העשויים למנוע אירוע אסון או להקטין את הנזק ממנו.
בפוסט להתכונן לאירוע אסון הבאתי דוגמה לשתי מדינות שחוו רעידת אדמה קשה. בטאיוון דאגו מראש ל-Controls שמנעו קריסת בתים. בתורכיה לא.
2. טיפול בסיכון לאחר התרחשותו על מנת להקטין את הנזקים ככל שניתן
בהקשר זה הכוונה היא לצעדים לאחר התרחש אירוע אסון, למשל: פינוי הריסות וחילוץ נפגעים וכלואים אחרי רעידת האדמה באיזמיט שבתורכיה.
דוגמה אחרת היא ביטול טיסות אחרי התפרצות הר געש באיסלנד.
מה שנכון ביחס לסיכון נכון בוודאי לסיכון חמור הגורם למשבר. הדוגמאות לעיל עוסקות במשברים. גם טיפול במשברים דורש את שני סוגי הטיפול שצוינו לעיל.
בהקשר של ברבור שחור כמו משבר הקורונה, קשה עד בלתי אפשרי לממש Controls ספציפיים מראש לפני התרחשות המשבר.
כמובן שהשקעה מתאימה במערכת הבריאות הציבורית היא בסיס טוב יותר להתחלת ההתמודדות.
Scenrion Analysis לבחינת סיכוני קורונה
במספר פוסטים, במועדים שונים, ניסיתי להעריך את סיכוני הקורונה באופן גס באמצעות טכניקה הקרויה Scenario Analaysis.
אחד הפרמטרים החשובים בהערכה כזו הוא העיתוי של זמינות חיסון למחלה.
הניסוי המוצלח של חברת התרופות האמריקאית פייזר נותן תקווה לקיצור הזמן עד לזמינות של חיסון. כמובן שאין ביטחון שאכן זה מה שיקרה.
באיזה שלב לקנות דירה חדשה?
כשקונים דירה חדשה כשהיא עדיין על הנייר בלבד היא מאוד זולה. ככל שמתקדמת הבנייה מחיר אותה דירה גבוה יותר. כשהדירה כבר הושלמה, ואולי חלק מהדירות בבניין כבר אוכלסו, המחיר גבוה הרבה יותר.
הסיבה לפערי המחיר היא רמת הסיכון בקנייה.
לא במקרה התייחסתי לנושא הזה בהקשר של רכישת חיסונים על ידי מדינות.
מדינה שהתקשרה מראש עם חברת תרופות שמפתחת חיסון נגד קורונה משלמת פחות מאשר מדינה שמתקשרת עם אותה חברה בשלב מתקדם של פיתוח החיסון או לאחר אישורו.
האנלוגיה בין דירה לבין חיסון אינה מלאה. דירה היא התחייבות אחת גדולה עבור משפחה או יחיד. ביחס לחיסון אפשר להגיע להסכמים עם מספר חברות.
דירה זה הכל או לא כלום: או שמקבלים דירה או שלא. חיסון אפשר לקבל כמות כזו או כמות אחרת בעיתוי מוקדם או בעיתוי מאוחר.
גם אם יהיה חיסון אפקטיבי יכולת הייצור מוגבלת. מי שהתקשר קודם עם החברה בהסכם עשוי לקבל אותו לפני מדינה שאיחרה לעשות זאת.
מדוע אני מודאג?
אני ממש לא מתרשם מהמהירות שבה התקשר ראש ממשלת ישראל למנכ"ל פייזר, מיד לאחר ההצלחה המרשימה של הניסוי של החיסון שלה במטרה להגיע להסכם.
אינני מומחה אבל אני מצטרף לדעת מומחים שחשבו שהיה צריך לעשות זאת בשלב מוקדם הרבה יותר ולא רק עם פייזר.
מי שקרא את הפיסקה הקודמת מבין מדוע. השאלה שצריכה להישאל היא: מדוע ראש הממשלה או נציג אחר לא הגיע להסכם גם עם פייזר, ואולי גם עם חברות מובילות נוספות, לפני זמן רב?
עיקרון חשוב בהשקעת כספים על ידי משפחות ויחידים הוא לא לשים את כל הביצים בסל אחד, כלומר: לחלק את ההשקעה בין מספר אפיקים:
1. חיסכון לטווח ארוך, לטווח קצר ולטווח בינוני
2. לא רק מניות, מטבע זר או אג"ח
3. לא למקד את כל ההשקעה במנייה אחת. עדיפה היצמדות למדד מניות או מספר מדדים כאלה או לפחות חלוקת ההשקעה בין מספר מניות שונות.
זהו בדיוק העיקרון שהיה צריך להנחות ממשלות ביחס להתקשרויות עם חברות תרופות המפתחות חיסונים.
במקרה זה התוצאה עלולה להיות שאנחנו נקבל חיסונים מאוחר יותר ובמחיר יקר יותר.
עם הפנים לעתיד
בעתיד יהיו חיסונים לנגיף הקורונה. יכולת הייצור של החברות מוגבלת, כך שלפחות בהתחלה במדינת ישראל לא יהיו חיסונים לכולם.
המשמעות היא שצריך להגדיר סדר עדיפויות: מי מקבל קודם ומי מקבל מאוחר יותר?
הגדרת סדרי עדיפויות היא תמצית הגישה בטיפול בסיכונים: קודם מטפלים בסיכונים ברמת חומרה גבוהה יותר בכפוף לאילוצים כמו היתכנות טיפול אפקטיבי בסיכון וכמו עלויות הטיפול.
במקרה זה, רמת הסיכון של הידבקות בקורונה של צעיר בריא בשנות ה-20 של חייו שונה מרמת הסיכון של הידבקות בקורונה של איש צוות רפואי העובד בבית חולים ושונה מרמת הסיכון של הידבקות של דיירת בדיור מוגן.
לא רק צריך להגדיר אלא צריך לעשות זאת באופן מידי ולא לחכות עד לזמינות חיסונים.
אחרי שזה נעשה צריך לפרסם את התוכנית להשגת השקיפות.
אם זה לא יקרה, ייתכן ששוב נמצא את עצמנו במצב שבו מקורבים ומפעילי לחצים מקבלים את החיסון לפני אלה שצריכים להיות בראש סדר העדיפויות בראייה לאומית.
מבט קצר לעבר לא כל כך רחוק
יש בינינו כאלה הזוכרים את חברי כנסת מהליכוד בממשלה צרה, שהתנו את תמיכתם בתקציב המדינה בקבלת תקציב אישי לחלוקה לצרכים הנראים להם. לחציהם נשאו פרי והם קיבלו תקציב כזה.
אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שאותם חברי כנסת וגם אחרים לא ינצלו עמדת לחץ, אם תהיה כזאת, על מנת לחלק חלק מהחיסונים למי שהם ימצאו לנכון.
