לפני מספר שנים התפטר שר הבריאות של צרפת. אף אחד עדיין לא שמע על COVID-19 המכונה גם קורונה. אימת אותן שנים היה נגיף האיידס.
בצרפת נדבקו באיידס כמה אנשים שקיבלו עירויי דם. מהר מאוד התגלה שבבנק הדם בצרפת לא בדקו כמו שצריך תרומות דם. היו גם תורמים שהיו נשאי איידס.
הכשל היה כשל ברמת אנשי ניהול ומקצוע בשטח. אף אחד לא חשד במעורבת של שר הבריאות. אף אחד לא חשב ששר הבריאות ידע על כך או היה אמור לדעת על כך. למרות זאת כבוד השר נהג כפי שצריך לנהוג: לקח על עצמו אחריות מיניסטריאלית על הכישלון והתפטר.
על פי מבחן התוצאה אין ספק שמדינת ישראל נכשלה בהתמודדות עם משבר הקורונה. זה לא רק עניין בריאותי. זהו, לא פחות, גם עניין כלכלי. כמובן שיש קשר הדוק בין שני המשברים הללו.
ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו היה צריך לקחת אחריות מיניסטריאלית על הכישלון ולהתפטר. במקום זה בחר להחליט על סגר הדוק במיוחד בניגוד לדעת המומחים.
את המחיר הכלכלי של ההחלטה האומללה הזו נשלם כולנו:
תומכי ימין, תומכי שמאל ואנשי מרכז.
יהודים, ערבים ודרוזים.
דתיים, חילוניים וחרדים.
ילידי הארץ, עולים ממדינות חבר העמים ועולים מאתיופיה.
לא דייקתי. כמה אנשים מהאלפיון העליון לא ישלמו את המחיר.
הצעירים עלולים לשלם מחיר גבוה יותר מהמבוגרים.
ישראל 2020 וצרפת של ימי האיידס: ההבדלים
עוצמת המשבר
בצרפת היה מדובר במשבר. בישראל מדובר ב-Crisis. ההבדל הוא ש-Crisis הוא משבר חמור. משבר עשוי להיות גם משבר לא חמור.
בצרפת היה מדובר בכמה עשרות או אולי מאות נדבקים ובצורך לזרוק מנות דם רבות מבנק הדם ולהימנע משימוש בהן.
בישראל מדובר ב-1,622 מתים (נכון ל-2.10.2020). מדובר גם במספר רב של חולים קשים.
זה כולל משבר כלכלי מהחמורים ביותר שידעה המדינה ואולי אפילו החמור ביותר. כל משבר כלכלי מתורגם גם למשברים כלכליים אצל חלק מהמשפחות או חלק מהאנשים. יש המדברים על המשבר במונחים של "עשור כלכלי אבוד".
זה כולל גם משברים נוספים שנמצאים פחות תחת הרדאר: אלימות במשפחה, גירושים, דיכאונות ואפילו התאבדויות, פגיעה חמורה בתרומות לעמותות המנסות לסייע לאנשים שבמצוקה ועוד.
מעורבות של הדרג המדיני
מר נתניהו היה מעורב באופן אישי בניהול המשבר לכל אורך הדרך. אפשר לומר מעורבות יתר, שהחליפה בחלק מהמקרים את מעורבות המומחים.
כך למשל במקום, שההסברה תבוצע על ידי אנשי מקצוע בתחום ההסברה, בחר מר נתניהו לדבר במקומם בכל מהדורת חדשות מרכזית בטלוויזיה ולהסביר לנו לשמור על היגיינה.
שר הבריאות הצרפתי לא היה מעורב כלל באותו אירוע רשלני מתמשך.
משך ניהול המשבר
משבר הקורונה מנוהל, לטעמי באופן כושל, במשך שבעה חודשים.
בצרפת היה מדובר בטווח זמן קצר של ניהול משבר.
כשמשבר מנוהל לאורך זמן עלולים להיות יותר כשלים ניהוליים ועשוי להיות קל יותר להבחין בהם.
בפסקה הבאה אתייחס בקצרה לכמה מהכשלים.
כשלים בניהול משבר הקורונה: הבהקים
רשימה חלקית בלבד. בפוסטים בבלוג שלי תוכלו למצוא התייחסות לכשלים נוספים.
1. הימנעות ממתן סמכויות לדרג מקצועי
2. אי-הקמת מטה שבראשו איש מקצוע האחראי על ניהול המשבר
בישראל חיכו זמן רב מדי עד שבסוף מונה פרויקטור. גם כשזה קרה לא אפשרו לו לקבל החלטות ענייניות המנותקות מהקשרים פוליטיים.
3. אי ניצול היתרונות היחסיים של גורמים במשק
למשל: צה"ל, קופות החולים, השלטון המקומי, משרדי ממשלה, בתי החולים, האוניברסיטאות.
4. לא הייתה הסברה
4. טיפול כושל במשבר הכלכלי
יש ממי ללמוד בעולם משום שהיו מדינות שטיפלו במשבר הכלכלי כפי שצריך, למשל: גרמניה
דוגמאות: הוצאה לחל"ת כפוי, ערבות מדינה מזערית להלוואות.
5. מחדלים בסגר הראשון
ללא ספק, היה נכון לעשות סגר ראשון בתחילת המשבר. התוצאות היו בהתאם.
בעיות מהותיות שצצו כבר אז:
א. לא היה ניצול נכון של הזמן שהרוויחו
מנכ"ל משרד הבריאות באותה תקופה, משה בר סימנטוב, אמר שבאמצעות הסגר מרוויחים זמן להיערכות. האמירה נכונה אלא מה הזמן שהורווח לא נוצל נכון.
ב. שיקולים פוליטיים
למשל: הסרת מגבלות טיסות על טיסות מארצות הברית, שהביאו לארץ לא מעט חולי קורונה.
ג. תקנות מחמירות מדי וחסרות היגיון
במיוחד התקנה האווילית והמרושעת לפיה הורה יוכל לצאת החוצה רק עם ילד אחד ולא עם שניים. גם מגבלות מרחק מהבית לא היו ממש הגיוניות.
הרעיון היה להרגיל אזרחים לציית. התוצאה: אובדן אמון.
ביחד עם חוסר ההסברה, זה הביא לאכיפה משטרתית מגוחכת: צעיר העושה ספורט יחידני בפארק מקבל קנס. מנהל סופרמרקט צפוף, שעובדיו לא שומרים על תקנות משרד הבריאות לא מקבל קנס.
האמירה שבגינה צריך להתפטר
בחודש מאי, החליט מר נתניהו להגיד לאזרחי ישראל שהקורונה בדרך להיעלם מחיינו והמליץ להם לצאת לבלות וליהנות.
ב-21 במאי פרסמתי פוסט שכותרתו: אחרי הקורונה לא מה שחשבתם. ב-3 במאי פרסמתי פוסט שכותרתו: סוף הקורונה מתקרב? - לא בהכרח סיכונים הם דינמיים.
בשני הפוסטים טענתי שמוקדם מדי להניח שהקורונה מאחורינו.
על תחשבו שאני גאון הדור שחזה את מה שאחרים לא חזו.
בסך הכל הסתמכתי על מקבץ פשוט של עובדות:
1. בניתוח הסיכונים שעשיתי באמצעות טכניקה של Scenario Analysis הצגתי תסריט של השפעת הספרדית. היה לה גל שני וגל שלישי.
2. בעיון מקרי בעיתונות מקוונת קראתי שרופאים בארצות הברית מזהירים מפני גל שני של קורונה. אני מנחש שגם בארץ היו כאלה.
3. חיסון עוד רחוק.
4. המומחים לא באמת יודעים מה קורה בעולם השלישי ואנחנו חיים בעולם גלובלי. בעולם השלישי כנראה המצב גרוע יותר. הגלובליזציה מהווה סיכון להדבקה גם בארצות אחרות.
תאמינו לי שהיו הרבה אחרים שהבינו את זה לא פחות טוב ממני.
ההמלצה השגויה בעליל של מר נתניהו, גרמה להחמרת המצב בארץ משום שהיו אנשים שהאמינו לו והיו אחרים שרצו להאמין לו.
לאחר שקרה מה שקרה האמירה ערערה את האמון בממשלה ובעומד בראשה והובילה ללא מעט הפרות של תקנות משרד הבריאות.
חלק משמעותי מההחמרה של המשבר בישראל נגרם בגלל אמירה מופרכת זו.
ניהול כושל של המשבר הכלכלי
מר נתניהו אחראי גם על הניהול הכושל של משבר כלכלי שהוא אולי החמור בתולדות המדינה. גם בהקשר זה התעלמו ממה שאומרים מומחים.
יש כאלה שחושבים שקיבל מענקים מהמדינה ואולי יקבל מענקים נוספים. יש ביניהם כאלה שלא ממש מבינים שבסוף הם יחזירו אותם וישלמו הרבה יותר ממה שקיבלו.
אי אפשר כל הזמן לחלק כסף כשהגירעון התקציבי כל כך גדול.
לחלק מהטעויות התייחסתי בפוסטים בבלוג שלי למשל לערבות מדינה מגוחכת על הלוואות של עסקים. למשל למודל הלא מוצלח של חל"ת כפוי.
בשני המקרים הללו היה רק צריך ללמוד מה עושים במדינות אחרות על מנת לקבל החלטות טובות יותר.
בגרמניה למשל, לא הוציאו לחל"ת במקום זה אומץ בהצלחה כבר בשנת 2008 במשבר הסאבפריים מודל של תשלום למעסיקים על מנת שימשיכו להעסיק עובדים. לא תמיד ההעסקה נמשכה בהיקף משרה מלא. עדיף צמצום חל"ת כפוי. גם עכשיו משתמשים במודל הזה בגרמניה.
ערבות המדינה להלוואות לעסקים במדינות מפותחות היא בסדר גודל של 60% מההלוואה. בישראל 15%.
המחיר הכלכלי של הסגר הנוכחי
המחיר הכלכלי של הסגר הנוכחי נמדד בעשרות מיליארדי שקלים.
צריך להשוות מול חלופה של סגר המאפשר יותר פעילות של עסקים במגבלות התוו הסגול, כפי שהציעו המומחים. הפער בנזק הכלכלי הוא בסדר גודל של יותר מעשרה מיליארד שקלים.
מר נתניהו מדבר על סגר מתמשך והדוק עוד יותר.
משבר כהזדמנות
משבר הוא הזדמנות לשינויים חיוביים שבימים כתיקונם קשה להעביר אותם מסיבות פוליטיות ואחרות.
עושה רושם שגם את ההזדמנות הזו מר נתניהו מפספס.
אחד העקרונות החשובים על מנת לממש את ההזדמנויות שנוצרות בזמן משבר הוא חשיבה מחוץ לקופסה.
בפוסט שקישרתי אליו אני מצטט חוקר ותיק של מערכת החינוך הכושלת והיקרה של מדינת ישראל, המציע רעיונות מעניינים לשיפור.
אחד מהם הוא קיצוץ במספר שעות הלימוד. במדינות שלהן מערכות חינוך עם הישגים גבוהים בהרבה מהמערכת הישראלית, כמו פינלנד ודרום קוריאה, לומדים כמחצית מהשעות שלומדים בישראל.
בתקופת הקורונה אפשר ואולי נדרש לבצע צמצום כזה בגלל הכורח ללימוד בקבוצות קטנות יותר של תלמידים. כך אפשר לא להגדיל את ההוצאות על תוספת מורים נוספים מחוץ למערכת. אחרי הקורונה אולי אפשר לשמר חלק מהשינויים.
מערכת החינוך היא רק דוגמה אחת. דוגמה אחרת שאני מכיר היא שינוי מהותי בלימודים בישיבות חרדיות. לא עוד תקציבים מנופחים לכל צעיר בריא שאינו רוצה לעבוד. מעבר מודרג למודל של יהודים חרדים בניו יורק ובלונדון, שרק מעטים מהם, אם בכלל, לומדים על חשבון המדינה. רובם עובדים לפרנסתם.
אני בטוח שיש מספיק אנשים שידעו להצביע על תחומים רבים אחרים בהם ניתן לבצע שינויים מהותיים לטובה.
גם התנהגות לא נכונה של אזרחים
אין ספק שגם חלק מהציבור לא נוהג כמתבקש מהתייחסות רצינית למשבר הבריאותי הקשה.
כיצד אני מתנהג? אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט: השפעת הקורונה: ההיבט האישי שלי.
באופן כללי, אני שומר על ריחוק חברתי, נמנע ממקומות סגורים או צפופים וחובש מסיכה.
אבל כשאני עושה ספורט יחידני אני פוגש הרבה אנשים שמתנהגים כאילו אין קורונה.
חלק מההתנהגות הזו נזקף לחובת הממשלה (הנחיות משתנות וסותרות, חוסר הסברה, אכיפה בררנית, דוגמה אישית שלילית וכיו"ב).
חלק אחר נזקף לחובתם של אנשים שמסכנים את עצמם ואחרים.
אבל זה לא יכול לשמש כעלה תאנה לניהול כושל של המשבר על ידי מר נתניהו והממשלה שהוא הגרום המרכזי לכישלון.
השורה התחתונה
בנימין נתניהו והממשלה בראשה הוא עומד נכשלו בטיפול במשבר הקורונה ובמשבר הכלכלי. עליו לקחת את האחריות המיניסטריאלית ולהתפטר.
